אני רוקד על החומה: תשמעו ירושלים אחרת
לפגוש נזיר פורט על נבל, לשמוע את גיטריסט רדיוהד מנגן עם שי בן צור, או את ויקטוריה חנה עם תמיר מוסקט, ולחוות את ירושלים דרך הדת של כולם - המוזיקה שמתנקזת אליה מכל העולם. זה מה שתשמעו בפסטיבל "מקודשת"
צליל פעמוני הכנסייה, צלצול הרכבת הקלה. רוכל עובר בשוק ושר, ולידו קולה המתחנן של זקנה: "אנא אדוניי הושיעה נא". מרחוק נשמע קול תפילה, צעקות מתפרעים עולות מהר הבית ומקלט רדיו בכניסה לחנות עתיקות, מכוון על מה שחשוב. צהריים בירושלים והעיר מלאת קולות. כל כך הרבה קולות, כמעט כמספר האנשים, הדעות, ההרים סביב לה ושנות קיומה גם יחד.
ובתוך העיר הנושאת את כל כובד החומות, ההיסטוריה והכוונות, היו מי שהצליחו להאזין רגע אל הקולות האלה שהיא מפיקה. לחפור בעתיקותיה, לחפש ברחובותיה, להתבונן אל האופק שלה - ולמצוא את המוזיקה שהיא מנגנת.
הנה, תשמעו נזיר אחד בליבה של מערת קבורה, פורט על מיתרים ומאמין שראה את פניו של אלוהים. ואחרת עומדת, שרה תפילה מול בית הקברות בהר הזיתים, ומחכה שתבוא כבר הגאולה. בכנסייה מאחוריה כומר מחלק את לחם הקודש ומאמיניו שרים ומוחאים כפיים בקצב.
בשפע ההשראה המוזיקלית הזאת, נעים אנשי "פסטיבל ירושלים למוזיקה מקודשת", ולאורך השנה מוצאים את המקומות והרגעים שמעירה ירושלים באנשים.
הפסטיבל מזמין את מבקריו להכיר לאורך שבוע שלם את "העיר האוטופית", כמו שהם מגדירים אותה - זו שמחברת עוצמות רגשיות שמגיעות מהמוזיקה: רוק, רגאיי, ג'אז ואפילו טראנס - דרך חיבורים בלתי אפשריים כמעט בין מוזיקאים מדתות שונות. החומות נפתחות בפני הקהל הרחב לשבת בתוכן, ולדבר בצלילים.
במשך 6 ימים, ב-5 לוקיישנים שונים, 73 אמנים שמגיעים מ-16 מדינות, ועוד 182 אמנים ישראלים, 7 הפקות מקור ומופע בינלאומי אחד בטרום בכורה, יהוו את הליין-אפ המופלא של הפסטיבל בשנתו הרביעית, אם לא סופרים את ההוא שבקיץ שעבר קלקלו לו את כל האוטופיה עם מציאות "צוק איתן". והפעם הוא גדול יותר, הכי גדול שהיה.
איתי מאוטנר יחד עם גיל קרניאל והמוזיקאי גיל רון שמע, תחת חסותה של עונת התרבות בירושלים אותה מנהלת נעמי פורטיס, נברו מספיק גם הפעם כדי להגיע אל המוזיקה שיושבת בדיוק על אוויר-ההרים ההוא, שמטעין הכל במשמעות נוספת. הוייב שמתאפשר רק בזכות המקום, ומוסיף רובד של קדושה ואמונה בלי דת.
התוכן המוזיקלי הלגמרי פילוסופי הזה, מגיע גם אל המקומות הבלתי צפויים בעיר. יוצא מהאולמות ומהסידורים המקובלים, מחבר בין מדינות ותרבויות ומפגיש את הקהל עם גיטריסט להקת רדיוהד ג'וני גרינווד מאנגליה, שי בן צור מישראל והחברים שהם הביאו מרג'אסטן, או את שולי רנד בעל התשובה עם יצירתו של חברו המנוח מאיר אריאל.
גם קלידי הפסנתר של עמרי מור ינגנו כאן עם אלה של עומר סוסה, ויקטוריה חנה תשיר בקצב התופים של תמיר מוסקט, וכלי ההקשה של זהר פרסקו יהדהדו לצד מיסירלי אחמט הטורקי.
כשראיתי אותם לשעה קלה מחוץ לבמה, נטמעים בתוך בניין ירושלמי מהדהד, חמושים במוזיקליות שלהם - דמייתי אותם כשיירה של שליחים הנוהרים אל ירושלים כדי לקיים את מה שהיא מבקשת להיות: מרכז תרבותי ורוחני לכל האנשים בעולם. כן, אוטופיה היא בהחלט מחשבה מדבקת.
"הפסטיבל למוזיקה מקודשת" ייפתח ב-30 באוגוסט ויימשך עד ה-4 בספטמבר - ומלבד המופעים בו, הוא מזמין את הקהל ללילה של שוטטות במגדל דוד, במהלכו הופך המגדל להיכל מוזיקה. בנוסף יכולים המבקרים "לנדוד" רגלית בין המתחמים השונים ולנוע, פשוטו כמשמעו, עם המוזיקה - משירה משותפת במעגל הרבים בגן הבונים ועד לסדרת המאסטרים במשכנות שאננים.
לתכנית הפסטיבל המלאה
