אנחנו ביחד אבל אני לא מצליחה לסלוח לו
"בכל פעם שאני רואה אותו מסתכל על מישהי, ובכל פעם שהוא נפגש עם חברים, אני מפחדת שהוא הולך לעשות משהו, לבגוד בי או לשבור לי את הלב". אימון אישי
"מאז שזה קרה כל דבר מקפיץ ומכעיס אותי", היא אומרת לי בתסכול. "אני מפחדת שבסוף ימאס לו ממני והוא יעזוב, ולא משנה כמה פעמים אני אומרת לעצמי שזה שייך לעבר, אני לא מצליחה לשחרר".
עוד בנושא:
"אני לוקח כדורים" - אמר לה על הדייט הראשון
האם לתת צ'אנס לרווק בן 30 שגר עם ההורים?
אני מבקשת לברר מתי זה קורה ומהו הגורם שמקפיץ ומכעיס, ושיר מתחילה לשחזר: "כל פעם כשאני רואה אותו מסתכל על מישהי, כל פעם כשהוא אומר שהוא נפגש עם חברים, וגרוע מזה אני כבר לא מצליחה ממש לקשר את הטריגר". אנחנו מבינות ביחד שרגש הכעס שתוסס בה מופיע בלי שליטה ומתנפץ בקול שבר רועם על מול מזח הזוגיות הטרייה.
לפני חצי שנה שיר הכירה את ניב על בדליה האחרונים של האמונה שבאמת תקרה לה הזוגיות שהיא רוצה. הספק כמעט ושלט בכל חדרי ליבה, ואחרי שנים של דייטים ואפיזודות קצרות זה קרה, תחושות הבטן שלה פעלו מיד בדיוק כמו שקיוותה, וזה היה הדדי ונטול משחקים.
אלא שאחרי ארבעה חודשים שבהם האהבה הלכה ופרחה, ניב נסע למסיבת רווקים של חבר ביוון, וכנראה שאת מה שבאמת קרה שם - היא לעולם לא תדע. השבר התחיל מתמונות שעלו לפייס בהן נראית חבורת החוגגים עליזה מאוד, מבוסמת מאוד, ובחברת נשים יפות, ובקומפוזיציות קרובות מידי.
אני זוכרת את הפגישה שלנו מיד אחרי אותו סוף שבוע לוהט. שיר הגיעה אלי בסערת רגשות, כשהיא פגועה, חבוטה וממש אובדת עצות באשר למה שעליה לעשות. היא לא ידעה איך לדבר על מה שראתה עם ניב, חששה שיחשוב שהיא פרנואידית והיסטרית, וחשבה על האפשרות לעזוב כדי לעצור את מחול ההתמסרות ואולי להישמר מעוד שברון לב שיש מצב שירסק אותה סופית.
אחרי לא מעט נשימות עמוקות וגישה חיובית, שיר החליטה בצעד אמיץ לפתוח את העניין מול ניב. היא הבינה שלהתעלם מהעניין יהיה תחילתו של הסוף, הרי אמון בקשר זה הבסיס. אז היא הגיעה לעימות כשהיא כנה ופתוחה. היה לה חשוב לשמוע ולחוש את הצד שלו במה שהיה שם באותו סופשבוע פרוע. היא באמת רצתה לדעת את האמת, מכאיבה ככל שתהיה, טהיא הייתה מוכנה אפילו להתמודד עם בגידה.
רק שניב לא סיפק לה את מה שאולי קיוותה, והפך את זה להרבה יותר מורכב מפני שהודה בפניה שזה עבר לו בראש, ואפילו שהיו התגפפויות קרובות. הוא היה אותנטי עד כאב כשדיבר על כמה רצה בה וחשב עליה, אבל באותם רגעים של שחרון חושים כמעט ומעד.
שיר מצאה עצמה מול צומת טי. צומת בין הבחירה לפרק את הקשר - כי גם אם לא מעד בפועל - "אנחנו רק בהתחלה והוא כבר קרוב לזה", ובין הבחירה ללכת על כל הקופה – להישאר ולסמוך על הקשר שנבנה. היא בחרה להישאר, ולמרות שחלק גדול ממנה צעק שם בפנים "תברחי", היא האמינה שתתגבר ושזה יחלוף כלא היה, ושעם הזמן האינטימיות ביניהם תגדל ואיתה האהבה. רק שהפחד מפגיעות הפציע ללא התראה, והתפרץ לו בריבים שרק הרחיקו את מה שקיוותה שיקרה.
הבחירה שהגיעה אחרי תהליך משותף הייתה לא רק להישאר, אלא הפעם גם לסלוח. היא ראתה כמו בשכתוב של תסריט חוזר, איך חוסר הביטחון שלה בעצמה הוא הגורם המערער ואיך הכעס שיוצא ממנה בעצם מבקש את תשומת הלב שהיא כל כך זקוקה לה. אבל יותר מהכל, היא הבינה שהמלחמה נגמרה, ושהגיעה העת לסלוח לעצמה על חולשותיה ולהראות לניב עד כמה היא אוהבת אותו. דבר שרק מאפשר לאהבה שלהם לגדול ולריבים ללכת ולפחות.
הכותבת מאמנת אישית וזוגית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
לפנייה לכתב/ת 
