למה אין בישראל תחבורה שיתופית?
תחבורה שיתופית, המשלימה את התחבורה הציבורית הקיימת, תוביל להפחתת מספר כלי הרכב על הכבישים ולהפחתה ניכרת בגודש התחבורה הציבורית
בתקופה שבה פקקי ענק מאיימים לשתק את ישראל מחדרה לגדרה, קיים פיתרון זמין, זול ובטוח אשר ירחיב את שירותי התחבורה הציבורית הקיימים בישראל ויכול לסייע להתניידות, אך הפתרון אינו אפשרי עדין בישראל.
עוד בערוץ הדעות:
על פליטת פה קטנה, שחשפה גישה שלמה
פיצוץ גשר מעריב - על מה לא נסלח?
סוף סוף המרד ברבנות החל גם מבית
"תחבורה שיתופית" (Ridesharing), הינו מודל המבוסס על הכלכלה השיתופית הצומחת בימים אלו בעולם כולו ובישראל. התחבורה השיתופית הינו מודל של שיתוף נסיעות, שבו הנהג משתמש במשאב שכבר נמצא ברשותו - רכבו הפרטי, להסעת נוסעים מזדמנים, ומדובר למעשה באמצעי תחבורה משלים לתחבורה הציבורית המסורתית.
הטכנולוגיה שכבר זמינה בימים אלה, ובעיקר השימוש המאסיבי בטלפונים חכמים, היא שמאפשרת את ההתפתחות המהירה של התחבורה השיתופית, אשר מבוצעת לרוב באמצעות אפליקציות המקשרות בין נהג לנוסע המבקש נסיעה. למרות התנגדות הגילדות הוותיקות, וברובן נהגי המוניות, להפעלת שירותי תחבורה שיתופית יתרונות חברתיים וכלכלים משמעותיים, גם במודל שוק המוניות הנוכחי.
מחקרים משווים מהעולם מוכיחים כי נסיעה שיתופית זולה ב 20%-30% מאשר נסיעה במונית. יתרה מכך, עלות הנסיעה במונית התייקרה ביותר מ 65% מאז שנת 2000 (!) לעומת עליה של 30% בלבד בעלות השימוש ברכב פרטי באותה תקופה, וזאת למרות שתעריף הנסיעה במונית כולל הפעלת המונה מפוקח על ידי משרד התחבורה. בעידן שבו המאבק על יוקר המחייה הוציא מיליונים לרחובות, קיימת חשיבות רבה להוריד את מחירי התחבורה הציבורית ולפתוח גם את שוק המוניות לתחרות.
תחבורה שיתופית, המשלימה את התחבורה הציבורית הקיימת, תוביל להפחתת מספר כלי הרכב על הכבישים ולהפחתה ניכרת בגודש התחבורה הציבורית. הפחתה זו תתרום לאיכות הסביבה אך גם לקיצור זמני הנסיעה במטרופולינים המרכזיים כמו גוש דן, וכתוצאה מכך לחיסכון כללי למשק.
בדקנו
מכון ירושלים לחקר שווקים בדק לאחרונה בצורה מעמיקה את הרגולציה הקיימת בתחום התחבורה השיתופית ברחבי העולם. בעוד הביקוש דוחף ומאיץ את הרחבת השימוש בטכנולוגיה, הרי בחלק מהמדינות הרגולציה עוצרת, מערימה קשיים ומונעת.
ישראל היא רק דוגמה אחת לכך. אצלנו, על מנת להסיע בתשלום על הנהג להחזיק רישיון נהיגה למונית ולנסוע ברכב עם "מספר ירוק" - זכות ציבורית הנקנית מהמדינה, שנועדה במקור לצמצם את מספר המוניות הפועלות בישראל. מתנגדי התחבורה השיתופית ידגישו לרוב את הסכנה לביטחון הנוסעים, איכות הנהגים ורמת הפיקוח עליהם כהצדקה לחקיקה הרגולטורית הקשה בתחום, ומתוך השוואה לרגולציה ולפיקוח על כשירות ואיכות נהגי המוניות המורשים.
כדי לגשר על פער זה מציע מכון ירושלים לחקר שווקים להכניס מנגנון שיכלול בין היתר את העברת האחריות לפיקוח לידי האזרח באמצעות כלי הדירוג והמשוב המיידי, כפי שקיים היום באתרי ebay, amazon, booking and tripadviser לצד
תקנות מחמירות פנימיות של החברות המפקחות על איכות הנהגים והכשרתם, כתנאי לקבלת אישור להפעלה. מחקרים רבים העידו זה מכבר על יעילות מערכות הדירוגים ועל הקושי לזייף את אמינותן.
למרות הסכנות לגילדות הקיימות זה עשרות שנים, אני מאמין כי מדינת ישראל צריכה להתאים את המדיניות שלה לעידן הטכנולוגי שבו אנו נמצאים. יש לקבוע תנאים אשר ירחיבו את מגוון שירותי ההסעה העומדים כיום לרשות הציבור. טובת הצרכן היא שצריכה לעמוד לנגד עינינו: הורדת מחירים, איכות הנסיעה והנהג ורמת הבטיחות בנסיעה.
שאול קירשנבאום, חוקר בכיר במכון ירושלים לחקר שווקים
לפנייה לכתב/ת 
