סרנגה: "כולם היום חושבים שייכנסו לגלגלצ"
שלומי סרנגה שובר שתיקה ארוכה ומדבר על טרנד ההשתלחות בגלגלצ ("היום זמרים לא יודעים לקבל סטירה, אבל לא יכול להיות שבמשך חמש שנים שום שיר שלי לא ייכנס"), על הנהירה של הזמרים המזרחיים לקיסריה ("מביאים מזוודות של כסף כדי לכסות עלות") וגם על הסינגל החדש "פה זה קורה לי", שמסתמן כלהיט הגדול שלו מזה תקופה
לא רק מזג האוויר בחוץ רותח אלא גם סרנגה, שהוציא את שירו חדש "פה זה קורה לי" בתחילת השבוע וכבר מתקבל בהתלהבות. לא יהיה זה מוגזם לטעון שמדובר בלהיט ראשון שלו מזה המון זמן. "הוא רק יצא וכבר שדרנים אומרים לי שזה להיט ענק. אבל לומר לך את האמת? כדי ששיר היום יהפוך ללהיט צריך להשקות אותו עד שיהיה כזה. לפעמים זה קורה בלי שתעשה כלום אבל היום כללי המשחק כבר שונים לגמרי ואחרים מהתקופה בה היה לי את 'מונו'".
מה הכוונה?
"תקציב. היום ההוצאות על שיר לא נגמרות בסיום ההקלטה באולפן ובהפצה לתחנות. ככל שיש לך יותר כסף להשקיע בשיר, בקידום ביוטיוב וברשתות החברתיות, כך הסיכוי שלו להצליח גדל. אני שמעתי על כאלו שהשקיעו 200,000 שקל על קידום של שיר. היום יוטיוב זה המשחק".
יוטיוב יותר חזק מגלגלצ?
"עדיין לא. גלגלצ זה חותמת ויש להם אחוזי האזנה גבוהים ביחס לכל שאר התחנות. אם אתה שם אז המאזינים נחשפים לשיר, גם אם לא אוהבים אותו, ותוך כדי זה נכנס להם. מה עוד שכשיש לך שיר בגלגלצ אז לא שואלים לאיפה נעלמת".
"שמעתי. תראה, הסינגל הקודם שלי, 'ברחוב החמלה', הוא שיר יפה. אפשר לומר שהוא לא תפס בקרב הקהל אבל כשאני חושב על שירים שיהיו איתי לאורך הקריירה הוא בהחלט אחד מהם ואני מאוד אוהב אותו. אין לי ספק שאם הוא היה מושמע בגלגלצ הוא היה מצליח. מה שכן, אין שחור או לבן לגבי גלגלצ. מהניסיון שלי עם גלגלצ, כל טענה שתעלה מולם אז תהיה להם תשובה בשבילך. צריך לבוא אליהם באופן מקצועי ולא כמו שמאיה בוסקילה הלכה למירי רגב. זה כמו שאני אפנה לפרס. מה זה, תחרות למי יש יותר גדול? מה הקשר?"
לפחות מאיה היתה אמיצה.
"לכל אמן יש את הבעיה שלו עם גלגלצ, גם כאלו שאתה חושב שהם כאילו מצליחים ומושמעים שם. יותר קל לנו לראות את ההצלחות של אנשים. תראה את טונה למשל. הקלטנו עכשיו דואט ובהקלטות הוא סיפר לי שנדמה לכולם שהנה, בא בחור שלקח שמות של מפורסמים, הפך לשיר ובום זה נהיה להיט. הבנאדם מספר לי שהוא 15 שנה זמר ובחיים לא השמיעו אותו. לא ידעתי את זה בכלל. ותבין, כולם חושבים שיצא לו פוקס אבל מהמקום שלו זה הגיע אחרי שנים שלא ספרו אותו".
זה טרנד עכשיו לתקוף את גלגלצ.
"כל אחד חושב שהשיר שלו הוא הלהיט הכי גדול וחייב להיות בגלגלצ. אני לא חושב ככה. אני כן חושב שאם זמר כמוני לא היה חמש שנים בפלייליסט אז זה לא בסדר. בניתי את עצמי צעד צעד כדי להגיע לאן שאני ולא יכול להיות שחמש שנים שום שיר שלי לא ייכנס לתחנה כשלאחרים יש שבעה שירים בשנה אחת.
"השירים שלי שהיו בגלגלצ הפכו למגה להיטים. המיינסטרים של המיינסטרים, אבל על 'גלו לו' למשל הם דווקא אמרו לי שזה ערבי והארדקור ואחר כך בא עופר ניסים והפך את זה ללהיט ענק בברים בתל אביב. היום תפתח גלגלצ ותשמע ערבית ותימנית. הלוואי שגלגלצ יפתחו כי זה לא העיקר לחפש קטע - צריך להבין מה זה קטע. לומר את האמת? הטעם שלהם לא מעניין אותי כי הם הכניסו גם שירים שלא עבדו אז שיתנו גם לשירים שלי להוכיח את עצמם".
ההתעלמות של התחנה והעובדה שלא יצרת להיט במשך המון זמן היא זו שגרמה לך להוציא את השיר הזה? אתה די מאכיל את הקהל פה בכפית.
"אני עושה רחבות ושמח ושיר כזה מאוד חשוב לרפרטואר שלי. משיר כזה אני מתפרנס. לצד זה יש לי שירים כמו 'רחוב החמלה' לדוגמא שהוא שיר חשוב לדרך ולקיום של אלבום. תראה, יש קהל גדול שצורך מוזיקה יוונית וכשמחפשים זמר בסגנון הזה אז השם הראשון שעולה הוא שלי. עבדתי קשה מאוד כדי שזה יהיה ככה. ביולי למשל עבדתי המון ואין לי תלונות על ההופעות. המופע שלי 'שוברים צלחות' כבר רץ למעלה ממאה פעמים במקומות קטנים ואני נהנה מכל רגע, הרבה יותר מאם הייתי עושה קיסריה ומוכר כמו שכולם מוכרים היום ומזמינים את כל העם כולל את מוכר העגבניות כדי למלא את המקום. אז אני מחוץ למשחק הזה וגם בלי שירים ברדיו אני ממלא אולמות קטנים ולא מתחרה עם אף אחד".
ואכן, סרנגה תמיד היה שונה מהקולגות שלו לז'אנר המזרחי, בחור אינטלגנטי עם רגליים שנטועות עמוק בקרקע, שמתנסח בשפה רהוטה ובגובה העיניים. הוא מבין היטב שהקריירה טומנת בחובה עליות ומורדות ואין לו שום אספרציות להיות הזמר הנכון בכל שנה. "היום זמרים לא יודעים לקבל סטירה. אפילו שלמה ארצי, שהוא כאילו פרה קדושה שאי אפשר לדבר עליה, חטף. להיט לא קורה כל הזמן.
"זמרים חושבים שאם הם היו גדולים עם מעריצים שרודפים אחריהם אז גם כשאין להיט הכול יישאר כמו שהוא. אני רואה אותם ומרחם עליהם כי הם לא מסוגלים לקבל את הנפילה ומשקרים לעצמם. פעם הקהל רדף אחריהם לקיסריה והיום הם רודפים אחרי הקהל, מביאים 80 אחוז מוזמנים ומזוודות של כסף מהבית כדי לכסות את העלות. אני אף פעם לא הייתי בזה. אני כבר עשרים שנה בעסק ומדבר עם הקהל בגובה העיניים. ידעתי תקופות של טירוף כמו עם 'מונו' ואני שמח שידעתי לחטוף את הסטירה שבאה אחר כך כי היא תמיד באה. יכולתי לעשות קיסריה בתקופת 'מונו' אבל לא בער לי והעדפתי לעשות שבעה רדינגים במקום - אותה כמות רק בלי הבלאגן. פעם עשו קיסריה כדי שוועדי העובדים יראו שהזמר מצליח וייקחו אותו להופעות. היום אף אחד כבר לא קונה את זה".
אז מה סוד ההישרדות?
"אני מעדיף יציבות בקריירה, עבודה קבועה ובאיזון. התנודות יכולות לחרפן אותי. אני לא מחפש את התקשורת, לא ממאיס את עצמי על הקהל כי אנחנו מדינה קטנה ואם אתה שורף את עצמך מהר אז למחרת אין לך מה להציע. צריך הרבה בשלות וניסיון כדי לא להתחרפן ואני לא מקנא בזמרים שחיים בלופ הזה. תחשוב על אלו שרודפים אחרי הפרסום ואשכרה עובדים בזה עם כל השופוני. יחסי ציבור זו לא עבודה באמת וכל המרדף הזה אחרי הלהיט והתקשורת רק מוריד לבנאדם חמש שנים מהחיים. מי צריך את זה בכלל? בטח לא אני".
אתה מדבר כמו יווני אסלי
"אני לא נביא אבל עוד כשגרתי שם לפני שנים רבות אמרתי שהכול יתפוצץ להם בפרצוף. קמים בתשע, פותחים את העסק בעשר, בשתיים סוגרים, יוצאים לצהריים ובערב מבזבזים בטברנות יותר משהרוויחו. זה עבד להם עד עכשיו כי יש הרבה כסף בעולם ויוון זו אומה וותיקה אז הם ידעו שיעזרו להם. עכשיו הם גם הבינו שלפעמים החגיגה נגמרת".
מופע "שוברים צלחות" האחרון לסיבוב קיץ 2015 יתקיים ב-4 בספטמבר ברדיו בר, קיבוץ בית הקשת.
