מי יגן על החיילים שלנו בעולם?
מדינת ישראל אינה מאפשרת לצה"ל להילחם כי אינה יכולה עוד להרשות לעצמה את המחיר המדיני והאסטרטגי שגובה ממנה הקהילה הבינלאומית. כדי לאפשר לה מרחב תמרון מדיני ואופרטיבי, ישראל חייבת להחזיק מערך דיפלומטי עמוק ורחב היקף
אנו מתקרבים למצב שבו תקציב הרכש של צה"ל יהיה אחד הסעיפים המיותרים ביותר בתקציב המדינה. החשש מביקורת בינלאומית - מדינית ומשפטית - הופך את השימוש במטוסים, טנקים וכמובן - נשק אישי, לפחות ופחות אפשרי או סביר. הפק"ל התקני של חיילי צה"ל כולל היום עורך דין מתקפל ומנגד מחסנית נוספת היא משקל עודף מיותר. מדינת ישראל אינה מאפשרת לחייליה לירות כי אינה יכולה עוד להרשות לעצמה את המחיר המדיני והאסטרטגי שגובה ממנה הקהילה הבינ"ל על הגנה עצמית.
לא רק ידיהם של החיילים בשטח קשורות. מענה לכל האיומים לביטחונם של ישראל ואזרחיה - מהגרעין האיראני והמהלכים הפלסטינים באו"ם, עבור באנטישמיות באירופה וכלה במסתננים מאפריקה דורש שיתוף פעולה של שכנות ובנות ברית.
בזירה החשובה הזו, שבה מיוצר מרחב התמרון המדיני והאופרטיבי של ישראל, אין תחליף למערך דיפלומטי עמוק ורחב היקף. בזירה הזו, נכסיה האסטרטגיים של ההנהגה הישראלית הולכים ונעלמים.
אפילו בעידן הטכנולוגי שלנו אין תחליף למערכות יחסים אישיות ולהכרות עמוקה עם בעלי ברית פוטנציאליים. בזירה הבינלאומית, הדיפלומטים הישראלים הם קציני המודיעין והמבצעים. הם היחידה המובחרת שבאמצעותה ישראל יכולה, במערכה ארוכה וסיזיפית להטות את דעת הקהל וההנהגה במדינות זרות לטובת האינטרסים שלה. הם גם כוח החילוץ שבאמצעותו אנו משיבים הביתה את ילדינו שנקלעו לאסונות מעשה ידי אלוהים ואדם.
כבר היום, מחזיקה ישראל נציגויות רק במחצית המדינות עמן היא מקיימת יחסים דיפלומטיים. יחסים דיפלומטיים "בשלט רחוק" הם שווי ערך לחברות פייסבוק עם מכרים מכיתה ג'. אלו לא האנשים אליהם מתקשרים כדי לבקש עזרה. בעיקר כי ברור לשני הצדדים שאנחנו פשוט לא גבוהים מספיק בסדר העדיפויות שלהם כדי לטרוח.
תמיכה בזירה הבינלאומית היא פועל יוצא של האינטרס הלאומי של המדינה המעניקה אותו. גיוסה של תמיכה כזו דורש קשר בלתי אמצעי ויום יומי עם מקבלי החלטות, פקידים ומעצבי דעת קהל. בהעדרו, ישראל אינה אלא מטבע עובר לסוחר בין בעלות בריתה הפוטנציאליות וחורשות רעתה.
בתקציב המדינה, שעולה בימים אלו לדיון כלולה הצעה, המסכנת את ביטחון המדינה ואזרחיה, לסגור נציגויות ישראליות ברחבי העולם. קיצוץ זה מתווסף לקיצוצים הרבים שספג משרד החוץ בשנים האחרות, שהותירו אותו במחסור מסוכן של עובדים ומשאבים.
כל זאת בשעה שהממשלה מבזבזת תקציבים ותקנים על חלקיקי משרדים מומצאים שאין להם שום סיכוי לספק מענה לאתגרים מולטילטרליים רבי רבדים. מדיניות חוץ היא מכלול. אי אפשר ליישם אותה דרך ועדה בין-משרדית.
ללא כיפת ברזל דיפלומטית אפקטיבית, ידיהם של ממשלת ישראל ושל צה"ל כבולות. המשך המהלכים לפירוק מערך הדיפלומטיה של ישראל, קו החזית הראשון שלנו, מסמכויותיו ותקציבו, הוא איום ישיר לביטחון מדינת ישראל. האחריות למחדל זה מוטלת לפתחו של כל מי שלא מנע את הפגיעה המתמשכת בשירות החוץ הישראלי.
נגה ארבל - יו"ר ועד מנהלי במשרד החוץ וחברה באגודה הישראלית לדיפלומטיה
לפנייה לכתב/ת 
