רועי, עומר ועידו חולמים על טור דה פראנס
הם התחילו לרכוב על אופניים כשהיו ילדים, ומאז שלושת האחים לבית גולדשטיין זכו בתחרויות רבות. בראיון משפחתי משותף הם מספרים על אורח החיים הספורטיבי, הוויתורים שעשו, ועל הקשר המיוחד ביניהם שמאפשר להם לא לקנא אחד בהצלחות אחיו
כל המשפחה רוכבת: כשעומר גולדשטיין היה בכיתה ד', הוא הצטרף לחוג רכיבה על אופניים במתנ"ס האזורי. הוא כל כך נהנה, שצירף לחוג את אחיו הבכור רועי ואחיו הצעיר עידו. שמונה שנים חלפו מאז, בהם הספיקו שלושת האחים לבית גולדשטיין לעמוד פעמים רבות על הפודיום אחרי שזכו בתחרויות רכיבה שונות. גם ההורים נדבקו בחיידק הרכיבה, ואת שעות הפנאי שלהם מבלה המשפחה כולה עם קסדות על הראש.
קראו עוד על רכיבה:
מחקר: רוכבי אופניים חיים בממוצע 6 שנים יותר
אופני שטח או כביש? מדריך לרוכב המתחיל
לדווש ולרזות: מדריך רכיבת אופניים לכבדי משקל
משפחת גולדשטיין, המתגוררת במשגב שבצפון, החליפה את ההליכה הרגלית ברכיבה על אופניים. אחרי שנתיים של רכיבה חובבנית, שלושת האחים הגבירו יחד את הקצב ומשני אימונים שבועיים החלו להתאמן ארבעה ואז חמישה ואף שישה אימונים בשבוע כולל שבתות. משם הדרך להשתתפות בתחרויות הייתה קצרה.
"התחלנו בתחרויות קטנות של הליגה הקרובה אלינו", מספר רועי, "קיבלנו חשיפה והתחלנו להתקדם לתחרויות גדולות יותר. במקביל קיבלנו חסויות וציוד שעזר לנו להתקדם. ההורים הפכו למלווים קבועים. הם רדפו אחרינו לכל התחרויות עם מים ואבטיח בצידנית והשתתפו במירוצים עממים יותר".
מתחרים אחד עם השני ולא נגד
משפחת גולדשטיין היא חלק ממשפחה גדולה הרבה יותר של איגוד האופניים בישראל, ולוקחים חלק ברבות מהפעילויות המקצועיות והתחרותיות של האיגוד. כאמור, שלושת האחים מחזיקים בתארים רבים. רועי (22) הוא אלוף ישראל באופני שטח לשנת 2011, סגן אלוף ישראל לאופני כביש 2012, באותה שנה גם זכה במקום הראשון במרתון, בנוסף זכה במקום השלישי באליפות ישראל לבוגרים בשנים 2014 ו-2015. כמו כן, הוא הגיע למקום 89 באליפות העולם ברכיבה שנערכה בקופנהגן, "במרחק של 20 שניות בלבד מהמקום הראשון", הוא מדגיש.
עומר (19) יתגייס בעוד חודשיים לצה"ל, על תקן ספורטאי פעיל. הוא זכה בתואר אלוף ישראל באופני שטח לנוער בשנת 2011, ובתואר אלוף ישראל לאופני כביש בשנת 2013. השנה הצטרף לרועי בקטגוריית הבוגרים והגיע למקום הרביעי באליפות ישראל, מקום אחד אחרי אחיו הבכור. "התחלתי את העונה ברגל ימין", הוא אומר, "לקחתי מקומות ראשון ושני בכמה מירוצים. יש מירוצים שבהם רועי לקח את המקום הראשוני ואני את השני".
"עד לפני שנה כל אחד התחרה בקטגוריה שלו בגלל שיש ביננו הפרש גילאים של שלוש שנים", מבהיר רועי, "השנה עומר עלה לבוגרים, כמוני, ויצא שהתחרינו ביחד, אבל זה לא אחד נגד השני אלא אחד יחד עם השני".
"בתחרויות כשאנחנו באותה קטגוריה העבודה הקבוצתית עוזרת ברמה הטקטית", מוסיף עומר, "אנחנו כבר יודעים את העבודה ולא צריכים כל כך לדבר. פעם היינו מתחרים אחד בשני כי זה קידם אותנו, היום עוזרים יותר אחד לשני בתחרויות ובאימונים".
אם המשפחה, נגה, מודה שהמעבר של עומר לבוגרים העמיד אותה לראשונה במצב מורכב: "מגיל קטן שלושתם היו אלופים כל השנים, ולקחו מקומות ראשונים", מתגאה האם, "עד עכשיו הם לא התחרו אחד מול השני, ועכשיו זה יותר קשה כשאחד מגיע ראשון והשני מגיע שני. אני לא יודעת אם לשמוח בשביל האחד או פחות בשביל השני. אמנם רועי אומר שהם רוכבים ביחד אבל בסופו של דבר, זה ספורט תחרותי אישי".
עידו (15), האח הצעיר הוא אלוף ישראל לנוער לשנה זו. "אני לוקח הרבה דוגמה מהאחים הגדולים שלי", הוא אומר, "רוב הזמן אנחנו מתאמנים ביחד. אבל רק בשנה שעברה התחלתי לרכוב על אופני כביש כמותם".
כמו שאפשר להבין, הקשר בין שלושת האחים קרוב מאד. "אני בטוח שהקשר ביננו לא סטנדרטי", מחייך עידו, "אנחנו עוזרים אחד לשני בהכל. בזכותם אני רוכב עם ציוד ברמה הכי גבוהה, וזה מאד עוזר. עוד שנתיים גם אני אתחרה עם שניהם בקטגוריית הבוגרים. אני חושב שעוד לא היה מקרה כזה בענף הרכיבה בארץ".
סדר עדיפויות חדש בחיים
ככל שהספורט תפס נפח יותר משמעותי בחיי המשפחה, כך גם התזונה השתנתה בהתאם. נגה, האמא, היא האחראית על התפריט העשיר בירקות ובחלבונים. "מדובר בהרבה אוכל", היא צוחקת, "לא יודעת אם זה קשור לכך שאנחנו משפחה של ספורטאים או דווקא לזה שאנחנו משפחה של בנים".
"בהתחלה הרגשנו שאנחנו עושים ויתורים בתזונה", מספר רועי, "אבל עם הזמן למדנו לאזן. אם בא לנו שוקולד או גלידה או פיצה, אנחנו נאכל כי זה עושה לנו טוב גם לנשמה. מה שחשוב זו המודעות והשליטה בכמויות. בתקופות של מירוצים אנחנו שמים יותר דגש על התזונה, אבל תמיד מקפידים על אוכל בריא וארוחות מסודרות ומזינות".
אבי המשפחה עמוס, מודה כי הרכיבה באה לעיתים על חשבון הלימודים. "הם היו בתחרויות בחו"ל בזמן לימודים, למדו הרבה לבד, עם עזרה שלנו ושל מורים פרטיים", הוא מסביר, "את הבגרויות הקדימו להם למועדי חורף מכיוון שרוב התחרויות בקיץ".
"אין ספק שהרכיבה באה על חשבון דברים אחרים", מדגיש רועי, "אבל נוצר סדר עדיפויות חדש. אני מעדיף לישון מוקדם לפני אימון או תחרות במקום לצאת עם חברים לבילויים. השאיפה שלי היא להיות מקצוען ברמה הכי גבוהה".
שלושת האחים מספרים כי החלום שלהם הוא להגיע לטור דה פראנס, ולנצח. בינתיים הם נעזרים בחסויות, ובסיוע כלכלי לתחרויות בחו"ל של נבחרת ישראל, אך חלק עיקרי מההוצאות נופל על ההורים. "כרגע אנחנו מוציאים מהכיס, בתקווה שההצלחה תשתלם בעתיד", אומר רועי, העובד כמאמן רכיבה ומסייע בפיתוח מוצרים לרוכבי אופניים, "אני מנסה להישאר בתחום ולעבוד, בלי שזה יבוא על חשבון אימונים ותחרויות".
למרות שבני המשפחה מקפידים להציג תמונה ורודה, נגה מודה כי יש גם קשיים ומשברים באורח החיים שבחרו לעצמם. "גם אני ועמוס התחרינו, אבל עזבנו אחרי שנפצענו", היא אומרת, "פציעות זה הדבר הכי קשה שיש באופניים. עומר עבר פציעה קשה לפני שנה בפולין והיה מקובע שלושה חודשים, אבל הוא חזר לעצמו בזכות האופניים. בבלרוס הוא שוב נפצע. מצד שני, כשהם על הפודיום אין אושר גדול מזה".
בנוסף, מספרת נגה כי האופניים תרמו רבות לאישיות של כל אחד מילדיה, העצים אותם ולימד אותם לגבור על מכשולים. "חוץ מזה, הם חברים מאד טובים", היא מחייכת, "הם כל הזמן רוכבים ביחד".
לרכוב יחד את שביל ישראל
עמוס מספר כי בעברו היה מעשן ורחוק לחלוטין מעולם הספורט. בעקבות ילדיו נדבק בחיידק. מדי שבת בני המשפחה קמים מוקדם ויוצאים לתחרויות. כשאין תחרויות הם פשוט רוכבים לטייל.
"תמיד אהבנו לטייל", מעיד רועי (22), האח הבכור, "כשהתחלנו לרכוב, פשוט החלפנו את הטיולים הרגליים ברכיבה על אופניים. בהתחלה מאוד אהבנו את המדבר. מאז כבר חרשנו את כל הארץ".
במשך שנה אפילו לקחו על עצמם המשפחת גולדשטיין פרויקט מיוחד ורכבו את כל חוצה ישראל, כל שבוע בחרו מקטע מסוים מהשביל ועברו בו. זה לקח להם כמעט שנה להגיע ממטולה לאילת.
"זו חוויה אחרת לקום בחמש בבוקר ולצאת לטיול", מספר עמוס, "היום אפילו בנות הזוג של הבנים רוכבות יחד איתנו, חוץ מהחברה של עומר שהיא לא מהתחום, אבל מקבלת את זה באהבה גדולה".
צפו ברגע הסיום של מירוץ בית גוברין:
לפנייה לכתב/ת 
