הכל בראש: המאמנים המנטליים מדברים. צפו
הם מקבלים הודעות מחלוצים בבצורת באמצע לילה, מנסים להעלים להם את הפחדים ולשכנע אותם שהם צריכים לבעוט יותר כשהם מול השער. הכירו את הפסיכולוגים של שחקני הכדורגל, גיא אורן ואיתן עזריה, שמנסים להסביר לכם שהתפקיד שלהם הרבה יותר משמעותי ממה שאתם חושבים. ראיון
אתם לא רואים אותם על הדשא, לא אמורים להכיר את השמות שלהם וכנראה שלא תזהו אותם ברחוב. אבל גיא אורן ואיתן עזריה, שני מאמנים מנטליים, מנסים להסביר לנו שבלעדיהם קבוצת כדורגל לא תיראה אותו דבר.
"בארץ יש איזה קיבעון לגבי עניין של מאמן מנטאלי", קובע בנחרצות אורן, שהיה חלק מהעלייה של הפועל קטמון לליגת הלאומית אשתקד וניסה לעזור גם לשחקני מכבי קריית גת. "הן משיקולי תקציב והן בגלל חוסר הבנה – קבוצות כדורגל יוצאות מהנחת עבודה שאפשר להסתדר גם בלי מאמן מנטלי. מאמן שאומר שהוא יכול להסתדר לבד לא הפנים את זה שמאית שנייה יכולה לעשות את ההבדל בין ניצחון להפסד. ושאני יכול לגרום לאותו ספורטאי לא לאחר לכדור באותה במאית שנייה".
אורן: "מאמן מנטאלי צריך למצות את הפוטנציאל בקבוצה. המטרה שלנו היא לנטרל את ההסחות שיש לשחקנים ולתת להם את התחושה שהם בשיא היכולת כל הזמן. שהם יכולים לעשות הכל, כמו טייסים אוטומטיים".
עזריה: "המשחק משוחק ברגליים. הקהל מגיע לראות את הביצועים על הדשא. אבל זה רק המשחק החיצוני. במקביל מתנהל עוד משחק – וזה המשחק בראש של השחקן".
מה זה אומר 'משחק פנימי'? עזריה, כיום המאמן המנטלי של הטוענת לכתר הפועל ב"ש ומי שהיה עם ברק בכר גם בכהונתו בצפון הרחוק של קריית שמונה, מנסה לפשט את התיאוריות והפילוספיות המופשטות לדוגמאות מוכרות מהמגרש: "תאר לעצמך שחקן שעומד לבעוט. יש לו הזדמנות נהדרת מול השער. כולם יודעים שהוא צריך לבעוט וגם הוא – אבל בשנייה האחרונה הוא מוותר על הבעיטה ונותן פס. מה קרה שם? משהו במשחק הפנימי. הפחד, ההיסוס, הלחץ, המחשבות של 'מה יגידו אחרי אם אטעה', מה המאמן יגיד לי, איך הקהל יגיב' – זה מה שקורה בראש של השחקן. התפקיד שלנו הוא לעזור לשחקן לסגור כמה שיותר את הפער בין היכולת שלו באימונים ליכולת שלו במשחק. אי מימוש הפוטנציאל קורה בגלל אותן הסחות דעת שמפריעות לו בפעולה הכי מכריעה".
הודעות באמצע הלילה
כמה ימים לפני פתיחת העונה אנחנו מושיבים אותם לראיון משותף, ומנסים להבין דרכם למה בניגוד לדעה הרווחת מאמן מנטלי הוא פונקציה נחוצה בכל מועדון. ומה עם כל אלה שבטוחים שמה שהם עושים זאת פיקציה אחת גדולה בתוך משחק שמסתכם בתדרוכים טקטיים ומערכים מורכבים? "אני עובד עם ברק (בכר-ס.ג) וחושב איתו מה המסר הנכון ברמה הקבוצתית ועם איזה שחקנים צריך לעבוד אישית", חושף עזריה טפח ממה שעובר עליו ביום יום. "גולת הכותרת היא שיפור אינדיבידואלי לטובת הקבוצה. אני נמצא באימונים ובמשחקים, העבודה היא 24/7".לפעמים התהליכים הכי חשובים קורים בטלפון ובווטסאפ, בהדרכה הקולית שאני מקליט לשחקנים. זה סוג של פסיכולוג לשחקנים. אם שחקן מסמס לי שהוא לא מוכן למשחק מחר, שהרגליים שלו כבדות וכואבת לו הבטן, שהוא קרא ידיעה שחרפנה אותו והוא באאוט – שם אתה צריך לטפל בו, כי מה זה משנה שישבת איתו אתמול? המטרה היא לעזור בנקודות האלה. למאמן יש המון על הראש - לכן התפקיד שלנו הוא להכיל את השחקנים, להקשיב להם ולתת להם את הפתרונות הנכונים".
כמה זה קשה להשפיע על שחקנים שמאוד בטוחים בעצמם ולא רוצים להקשיב לכם?
עזריה: "אם שחקן מתנשא מעליי, כנראה שאני לא עושה את העבודה שלי כמו שצריך. החיבור איתו הוא המקצוע שלנו. אם לא הגעתי לשחקן אני צריך ללכת הביתה ולשאול מה עשיתי לא בסדר, כי הוא תמיד בסדר. לפעמים אני לא ניגש לשחקן חודשיים כי אני יודע שהוא לא שם".
איך מתנהלים כמאמנים מנטאליים בתוך קבוצה במשבר?
אורן: "משבר יכול להיות הדבר הכי טוב בעולם. לא צריך לפחד ממנו. קבוצה טיפוסית תמיד אומרת: 'מתישהו יגיע המשבר', ואז כשהוא מגיע היא רואה אותו כמשהו שלילי. כשהשחקן הכי טוב שלך לא יכול לשחק בגלל צהובים זה יכול להיות סוג של משבר – אבל גם משהו שמוביל לפתרונות אחרים שיכולים לעזור. פתאום שחקן אחר משחק – וזה עובד. אני מקבל משברים בשמחה ושמח שהם קורים. מגדירים מראש שלא נכנסים למרה שחורה כשקבוצה לא כובשת או מקבלת שער בדקה ה-90. הכי גרוע הוא שיביאו אותי בזמן של משבר, כי אז מצהירים שיש משבר. צריך שיהיה מאמן מנטאלי כל הזמן. לא צריך להגביר אימונים ולא להוריד אימונים".
עזריה: "זה לא עניין גם של 'אם יגיע משבר או לא יגיע'. הוא יגיע. אברהם גרנט פעם אמר לי: 'מטריה קונים בקיץ, כי אם קונים אותה בחורף – סימן שנרטבת'. כשהגענו למשבר – אם הגענו אליו לא מוכנים, זאת הבעיה הראשונה. צריך להיות מוכנים למצב שזה יקרה".
ספרו על תהליכים שהטמעתם עם שחקנים בתוך הקבוצות שעבדתם בהן.
אורן: "היה לי שחקן שאומר לי: 'מאז שאני ילד, כל פעם שאני מגיע למצב בעיטה אני מחפש איך לפרגן – ואני רוצה שתוציא לי את זה, גם במצבים שאני צריך לבעוט'. היה לי איתו רצף של שיחות כי ברור לך שזה לא נגמר בשיחת מוטיבציה אחת, זה סוג של פרוייקט. ביקשתי ממנו שיזכור מתי הוא צריך להיות טבח ומתי זה שאוכל את הארוחה. רציתי שהוא יעשה את ההפרדה הזאת ופתחנו אותו לרעיון הזה שהוא יכול גם ליהנות מהאוכל, אחרי שהוא לא איפשר לעצמו ליהנות ממנו. הוא כל הזמן חשב איך לספק אחרים ו-ויתר על המקום שלו. לכל שחקן יש התלבטויות אם לבעוט או למסור, ואצלו, מגיל צעיר, יש בראש את ה'מה יגידו'. בעונה שעברה הוא נתן את העונה הכי טוב שלו, שכללה כמה שערים בלתי נשכחים".
עזריה: "היה לי סיפור עם שחקן צעיר שכיכב באימונים, אבל מגיע למשחק ומפחד לעשות אחד על אחד. מגיע מול השחקן - מוותר ומוסר, לא נותן לעצמו לממש את היכולת שלו. זה לא זבנג וגמרנו – זה תהליך. הוא חייב לקבל את זה שיש משהו שמפריע לו ואז אפשר להתחיל לעבוד איתו. לשחקנים כאן יש הרבה עניין של אגו. הם אומרים לעצמם: 'אם אני לא אעבור אותו, זה אומר שאני אפס'. אז אותו אחד מוותר מראש על הניסיון הזה. עם שחקן כזה צריך ללמד אותו שההצלחה היא לא אם הוא יעבור את השחקן – אלא רק אם הוא ינסה. הניסיון הוא הניצחון".
לפנייה לכתב/ת 
