עלו לארץ ונפרדים ממשפחותיהם במכתב
הצצה לעולמם הפנימי של צעירים שבחרו לעלות לארץ ולהתגייס במסגרת פרוייקט גרעין צבר של תנועת הצופים
המכתבים המצורפים נכתבו על ידי עולים חדשים צעירים שהגיעו לישראל על מנת להתגייס לצה"ל כחיילים בודדים. אותם צעירים ויתרו על חיי הנוחות כפי שהם הכירו, על הקולג' ועל הקשר היומי עם משפחותיהם והחברים על מנת להתגייס לצה"ל, במסגרת פרוייקט גרעין צבר של תנועת הצופים.
הם יצטרפו בקרוב ל-450 חניכי גרעין צבר, כולם עולים חדשים, שיתגייסו בנובמבר הקרוב לצה"ל כחיילים בודדים. הפרוייקט יפתח רשמית בטקס פתיחה שהתקיים ביום ד', 19/8.
אנו מזמינים אתכם לקרוא את מכתבי הפרידה האישיים והמרגשים שהם כתבו למשפחותיהם רגע לאחר העלייה לארץ ורגע לפני הגיוס לצה"ל.
מכתבה של דרור מרקס מבוסטון:
משפחתי האהובה!
כנראה שישראל והצבא הם דברים שנורא חשובים לי אחרת לא הייתי מתרחקת מכם מילימטר (בשלב זה של חיי). אני עדיין לא מצליחה להבין את ההחלטה שלי עד הסוף, אולי כי רובה מורכב מתחושה פנימית שהתת מודע דאג לספק עבורי. הייתי יכולה להיות כרגע באוריאנטציה לאוניברסיטת החלומות שלי, לגור בבית או ליד הבית, להנות מהעלויות הזולות של הכל - שיש רק באמריקה, מאדיבות תמידית ברחוב, מבירוקרטיה פשוטה. החיים האידאלים על פניו.
אבל אני חושבת על זה, על הרגעים האלה שהייתי יכולה לחוות כרגע ואני יודעת שאם הייתי שם הייתי רוצה להיות אחרי שירות צבאי ואחרי שהבנתי עמוקות שאני רוצה להיות שם ולא כי זה היה הדבר הנוח לעשות.
יש פה משהו חזק שמושך אותי למדינה הזו מבפנים. בתור התחלה הרעיון שלמדינה הזו שלא הפסיקה לחטוף מכות מכל שכנותיה, מהאו"ם ודי מרוב העולם מיום הקמתה, מצליחה לספק דברים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו כמו חשמל, מים. ויש לנו כל כך הרבה מעבר לכך, נופים רבגוניים, גורדי שחקים, מוחות גדולים, רפואה מתקדמת. המדינה הבלתי אפשרית הזו מייצרת כל כך הרבה טוב, וצריך לזכור לה את זה ביום יום המורכב.
אני חושבת שפעם ביום לפחות אני שומעת "אל תחזרי לארץ," עצוב לי לשמוע את המשפט הזה ואני מקווה שדווקא גל העלייה שגדל משנה לשנה יביא איזושהי תקווה אפילו לאזרח הקטן, שכנראה שיש פה משהו מספיק טוב שמושך אנשים להגיע לכאן. אולי בעוד כמה שנים גם אתם תהיו חלק מגל החזרה לארץ.
ובסופו של דבר, אחרי תיאוריות, מה שמשאיר אותי בארץ הם האנשים, החברים הטובים שגם אותם אני לא לוקחת כמובן מאליו לשנייה. אני מרגישה מוקפת כאן וזו תחושה שאין לה תחליף.
אני חושבת שזה די מדהים שאת השלושה חודשים הקרובים, הקשים האלו, אני הולכת לעבור עם עוד 24 משוגעים כמוני שיתגייסו בקרוב לצה"ל, בקיבוץ יחיעם. התודה הזו בהחלט מגיעה לצופים שיצרו תוכנית חכמה כמו גרעין צבר – והיא בהחלט יכולה להרגיע אתכם משפחה שלי.
בקיצור מימוש, אבוש, לולי וגוש מבאסת אותי כל כך המחשבה שאת השנים הקרובות נבלה במרחק ענק. אני כבר מתגעגעת אליכם ואין משהו שירגיע את הגעגועים – רק הסחות דעת ויהיו לי הרבה כאלה כנראה...
אוהבת אתכם מליונים, ומקווה לראות אתכם פה לידי.
נשיקות,
דרור
מכתבו של יעקב בן דוד
אמא ואבא היקרים,
אני כותב לכם, רגע לפני שהגיע הזמן להגשים את הדבר שחלמתי עליו מאז ומתמיד – להתגייס לצה"ל. אין לי מילים להביע את האסירות תודה שאני מרגיש כלפיכם על התמיכה והאהבה שאתם מעניקים לי. אני יודע היטב שההחלטה שלי לעשות עלייה לישראל ולהגן על האדמה ועל האנשים שאני כל כך אוהב, לא היתה קלה לשניכם בכלל.
אמא ואבא, רציתי לומר לכם שהענקתם לי את התמיכה את הכח וכל האהבה שהייתי זקוק לה על מנת שאוכל להיכנס להרפתקה ולפרק הזה של חיי בביטחון מלא.
אני אוהד אתכם מאוד ואינני יכול להמתין כבר לרגע בו אעורר בכם גאווה בטקסים הצבאיים שיהיו לפני.
בנכם האוהב,
יעקב.
מכתבה של מרין רובינסון
משפחתי היקרה,
מאוד לא קלי לי להיות רחוקה מכם, קרוב לוודאי שזה הדבר הכי קשה שעברתי בחיי. אני מתגעגעת אליכם בטירוף, אבל אני יודעת שאני במולדתנו ואני מקווה שאתם מבינים מדוע בחרתי לעלות.
כשאנשים פה שואלים אותי אם אני מתגעגעת הביתה – אני עונה "אבל אני בבית!"
אני מבינה שזה קשה להבין את התשוקה והרצון לחיות בישראל, במיוחד כשמעולם לא הייתם פה, אבל אני מקווה שיום אחד תגיעו לבקר ותתאהבו בישראל בדיוק כמו שקרה לי.
אני יודעת שאתם תוהים מדוע לא לעלות לישראל מבלי להתגייס לצבא, אבל בעיני אלו שני דברים בלתי נפרדים, הארץ וצה"ל. זהו ביתנו, ישראל היא המקום היחידי בעולם אליו בו אני מרגישה שייכת ואני מרגישה בנשמתי את החיבור לישראל.
ישראל מוקפת בשנאה ושונאים ועלינו לעזור להגן עליה מפני אלו שרוצים להרוס כדי שהיא תישאר לנצח ותאפשר לעוד רבים נוספים להתאהב בה, ממש כפי שקרה לי.
איני יכולה לדמיין מה עובר עליכם כשבתכם נמצאת בארץ אחרת, במיוחד כשישראל נתפסת מרחוק כמסוכנת ומפחידה. אבל עכשיו כשאני פה, אני יכולה להבטיח לכם שהיא בטוחה מאוד וללא ספק היא גם המקום הכי יפה בעולם.
לא קל לי עם הידיעה שאפסיד המון אירועים חשובים במשפחתנו, אבל אני מאמינה ששום דבר טוב לא בא בקלות, כך גם המסע הזה בחיי.
אני מחכה כבר לחלוק איתכם את כל החוויות החדשות שלי בישראל ומצה"ל ורוצה שתדעו שאני מאושרת פה, כמו שלא הייתי אי פעם בחיי. דעו שאני בטוחה ושהשם שומר עלי.
אוהבת אתכם בכל ליבי
מרין.
לפנייה לכתב/ת 
