טרור אבנים ברכבת: "שיכניסו את הצבא לי-ם"
עשרות התקפות על הרכבת הקלה תועדו במחצית הראשונה של 2015, ויש נוסעים שמעדיפים לרדת לפני הכניסה לשועפט ובית חנינא. ynet הצטרף לנסיעה ושמע גם אתה אלה שלא מפחדים, וגם את מי שאומר: "כאזרח אני דורש שקט"
במחצית הראשונה של 2015 התרחשו יותר מ-80 אירועים שבהם יידו פלסטינים אבנים לעבר הרכבת הקלה בירושלים בשכונת שועפט ובית חנינא, והירושלמים נאלצו בעל כורחם להתרגל למציאות המעוותת. ב-46 מהמקרים הללו נדרשה לאחר מכן החלפת חלון בקרונות.
בעוד שלאחר מהומות יולי 2014 – בעקבות רצח מוחמד אבו חדיר ועל רקע צוק איתן - חלה ירידה של כ-20% בנוסעים, לאחרונה דיווחה זכיינית הרכבת הקלה סיטיפס שמספר הנוסעים ברכבת שב למסלולו.
חלק מהנוסעים אדישים לאירועי הטרור ומציינים שהתרגלו, אולם אחרים לא מתביישים לומר שחוויית הנסיעה עבורם מפחידה והתחושה במעבר בבית חנינא ושועפט לא נעימה. יש כאלה שמעדיפים לרדת בתחנת גבעת המבתר לפני הכניסה לשועפט,
מיכאל פובולובסקי, העובד ברכבת כסוקר, נוסע בה כמעט מדי יום וכבר "זכה" להיות נוכח בלא מעט אירועים של זריקת אבנים. "אתה שומע בום חזק מאוד בחלון וכל האנשים נבהלים", הוא אומר במהלך הנסיעה אחר הצהריים (ה'). "הרכבת בדרך כלל לא ממשיכה לנסוע אחרי זה. אנשים יוצאים ומחליפים רכבת. לא באמצע שועפט אלא אחרי שיוצאים מהאזור. אבל אני רגיל כי אני נוסע כבר כמה שנים, והחלונות פה מספיק עבים כדי שאנשים לא יפגעו".
שלמה לינדבאום מרחובות נמצא גם הוא על הרכבת בדרכו לפסגת זאב כדי להגיע למחסום חיזמא ומשם לאריאל. הוא אומר שלא ידע על תדירות זריקת האבנים: "ידעתי שזורקים מדי פעם. אבל זו פעם ראשונה שאני שומע שזה קורה כמעט כל יום. אני אישית לא מרגיש פחד, אבל יש כאלה שלא נוסעים בגלל האבנים".
איתי מוזס המתגורר בפסגת זאב אינו חושש כלל מהנסיעה: "אני נוסע בתדירות יומיומית ברכבת, באופניים ובמכונית הפרטית. שומעים על זה, מודעים על זה, אבל לא חוששים. צריכה להיות פה נוכחות של יותר מניידת או שתיים של המשטרה. אם צריך, שתהיה פה אפילו נוכחות של צבא או מג"ב. כאזרח אני דורש שקט ולא משנה לי איך יעשו את זה. בשביל זה יש משטרה ממשלה ומדינה".
ברכבת הנוסעת בכיוון השני, מפסגת זאב לכיוון מרכז העיר, אנחנו פוגשים את אבי יאור עם שתי בנותיו, עדי (8) ואריאל (10). יאור, שגדל בירושלים וכיום גר במרכז,
סיפר לבנותיו שגם בילדותו התרחשו באזור אירועי טרור: "אני תושב נווה יעקב במקור, וכשהייתי בן 12-10 והייתי עולה לאוטובוסים, היינו חוטפים בקבוקי תבערה ואבנים כשהיינו עוברים בשועפט".
על העובדה שהאירועים האלימים עדיין ממשיכים אמר: "לא נרתעים מזה. ממשיכים לעלות ומקווים שיהיה טוב. עם הילדות הייתה לי תחושה של פחד כשנכנסנו לשועפט, ורציתי ישר לחבק אותן, אבל אמרתי שלא אראה איזשהו פחד".
מ"סיטיפס" נמסר כי "הרכבת הקלה ממוגנת כדי לשמור על ביטחון הנוסעים ולכן גם כשנזרקו אבנים לא היו נפגעים. עם זאת, אנו רואים בחומרה את המקרים האלו ואנו נמצאים בקשר שוטף עם המשטרה וגורמים נוספים שמטפלים בנושא ובטוחים שהם עושים הכול כדי למנוע הישנות המקרים".
לפנייה לכתב/ת 
