חלום הבלהות חזר / טור
אותה הנעת כדור סתמית, שוב החמצות של חלוצים בינוניים, שוב הגנה חלשה. רבים התריעו על כך מראש, אך יעקב שחר לא הקשיב. רוני לוי? גם הוא עדיין לא יודע בדיוק מה הוא מחפש. אורי קופר על התבוסה של מכבי חיפה לבני יהודה
השידור החוזר מכיל, איך לא, גם את ערן זהבי, אבל כיוון שצמדים של זהבי ראינו לא מעט בשבועות האחרונים, והתרגלנו אליהם מחדש, נשאיר אותו לשלב מאוחר יותר. הדז'ה־וו שנפתח איתו הוא אחד נוראי, לפחות לאוהדי מכבי חיפה, כי החולי הקבוע של הקבוצה עדיין פה.
חלום הבלהות נראה אפילו גרוע יותר מהקודמים, אבל המוטיבים חוזרים. שוב אותו 2־4־4 לא מתוחכם; שוב הנעת כדור סתמית שלא נותנת שום דבר; שוב החמצות של חלוצים בינוניים; שוב הגנה חלשה. כבר כמה שנים שאוהדי חיפה מתלוננים בדיוק על אותם נושאים במזנון בסיום המחצית הראשונה. יש רק הבדל אחד לעומת העונות הקודמות: הפעם, בעונה הזו, רבים התריעו מראש, ויעקב שחר לא שמע. או ליתר דיוק, לא הקשיב.
וכך, אוהדי בני־יהודה, עם כמה שחקנים שהעבירו את רוב, או אפילו כל זמנם בלאומית, צועקים "אולה, אולה" בחיפה. כך מכבי חיפה סופגת את התבוסה הכי גדולה שלה במשחק פתיחת עונה זה 23 שנים. שריקות הבוז, שבדרך כלל שמורות לשלב מאוחר יותר של העונה, הגיעו עוד לפני סיום המחצית הראשונה שלה. "רכש, רכש, רכש", זועקים כולם, אבל שחר הסביר שרוני לוי הוא הרכש המוביל. זה לא מספיק.
לוי עצמו לא חף מטעויות, כמובן, ולא מדובר רק במשחק עצמו. בשבועות האחרונים המאמן ניסה לשים יד על זרים שונים מרקוס רודן, מאדס אלבק, ולדימיר גאדז'ב, מרקו מדל אבל כאלה שהאיכויות שלהם שונות מאוד אחד מהשני. נדמה שהוא עדיין לא יודע בדיוק מה הוא מחפש. חוץ מזה, אם באמת רוצים שחקן למרכז כדי לעבור לשלושה קשרים במקום שניים, למה שיטה כזו כמעט לא תורגלה עם השחקנים הקיימים?
איסמעיל ריאן היה מעולה במשחקי קדם העונה. אתמול, כבר בעשר הדקות הראשונות אחרי שעלה מהספסל, הוא עשה יותר מיוסי בניון במחצית שלמה. לוי הראה אומץ כשביצע את החילוף,
אבל למה לא לתת לריאן מקום בהרכב?
בשער השני, שהגיע אחרי טעות איומה של ניקולה דרינצ'יץ', הפרצוף של לוי התכסה באגלי זיעה, וזה לא היה רק בגלל החום. בשער השלישי, כשאלמוג בוזגלו עבר את אוראל דגני כאילו בוזגלו ג'וניור הוא שחקן נבחרת ולא זה שניסה לשמור עליו, לוי כבר סימן תנועות של ייאוש. תתכונן, מאמן. כבר שנים שהייאוש מוכר היטב בעיר.
רגע, עוד לפני זהבי, בואו ניתן כבוד לבני־יהודה ובמשחק הזה בעיקר למאמן שלה, יוסי אבוקסיס. לבני־יהודה יש סגל לא מספיק טוב לליגת העל, ולמרות הניצחון הסופר־מרשים הזה עדיין יש סיכוי מצוין שאת העונה היא תעביר בתחתית, אבל אתמול זה היה מושלם, ולאבוקסיס יש חלק גדול בזה.
במטרה לנצל את רפיון הקישור החיפאי, ולמנוע הנעת כדור, בני־יהודה לחצה את חיפה גבוה מאוד והרבה מאוד. זה היה לחץ יעיל, שהיווה מפתח חשוב בניצחון והיה לו חלק בשניים מהשערים. גם ההגנה עמדה נכון רוב המשחק, וזאת למרות שאיציק עזוז נפצע בשלב מוקדם. עבודה יפה מאוד של אבוקסיס לפתיחת העונה.
הבינוניות של גילי ורמוט
הנה־הנה, הגענו לדז'ה־וו הנוסף, זה שבמרכזו נמצא השחקן הטוב ביותר בהפרש גדול בישראל. קשה למצוא תשבחות חדשות על ערן זהבי, בטח אחרי מה שעשה בפלזן ובבאזל, אבל אם רוצים למצוא נושא להרחיב עליו הפעם אלה הטעיות הגוף, שבשני השערים אתמול נתנו תחושה כאילו עבר יותר שחקנים ממה שקרה בפועל.
שימו לב לפתיחת העונה של זהבי. הוא פתח בהרכב בשישה משחקים בכל המסגרות וכבש חמישה צמדים. זה בלתי נתפס. הפעם שני השערים היו ברגל שמאל. בבאזל אלה היו רגל ימין והראש. גיוון.
זה לא היה משחק טוב של האלופה. נזכיר שוב את ההגנה, שכבר בהפסקת השתייה הראשונה סלבישה יוקאנוביץ' דאג לנסות לשפר אותה עם שיחות לעומרי בן־הרוש וקרלוס גרסיה. שניהם, שוב, לא היו טובים. פיראס מוגרבי נראה מול בן־הרוש כמו שבריל אמבולו מבאזל נראה מול בן־הרוש. למזלה של מכבי מוגרבי נפצע.
על מה שעשה חואן פאבלו קולינאס חבל להרחיב את הדיבור, אבל יותר מההגנה בלטה בינוניותו של גילי ורמוט. בעוד זהבי פורח, ורמוט הוא עוד שחקן רוטציה, כשלפניו אפשר לשים היום את זהבי, טל בן־חיים, אבי ריקן, ואחרי הבישול לזהבי בשבוע שעבר גם את דור מיכה.
ורמוט עלה בהרכב בעוד ריקן ובן־חיים קיבלו מנוחה לקראת באזל. במקרים כאלה תמיד עולה שאלה האם כדאי לשחק עם הרכב שני כדי להימנע מעייפות ופציעות, או עם השחקנים המובילים במטרה לשמור על מומנטום. יוקאנוביץ' הלך על האמצע, אבל זה לא ממש משנה. אלה יכולים להיות שחקני הנוער, פשוט צריך לצרף אליהם את זהבי.
לפנייה לכתב/ת 
