מחאת רוקנ'רול: האזינו לחדש של יהודה עדר
יהודה עדר, גיטריסט להקת תמוז המיתולוגית, מוציא את סינגל המחאה "חוסר צדק חברתי", שבועט לכל כיוונים - בשם האהבה. בראיון הוא מוחה על התמסחרות הרוקנ'רול ("גם קוביין הפך למקדונלדס"), על ההרכב המשפיע ממנו יצא ועל דור ההמשך, שאולי עוד יביא את הבשורה
מסתבר שיש אנשים שעוד לא שכחו את המחאה שהיתה כאן ב-2011, וטוב שכך. הבון טון הוא אולי הימנעות ממתיחת ביקורת חברתית בשירים תוך הקרבת התוכן על מזבח ה"כפיים", אבל תסמכו על המוזיקאי יהודה עדר שימצא בכל זאת את הדרך לירות חיצי ביקורת באמצעות, רחמנא לצלן, רוקנ'רול אולד סקול. זה בדיוק מה שהוא עושה בסינגל החדש שלו, שיוצא היום (ב') ושמו "חוסר צדק חברתי". היש יותר מפורש מזה?
"השיר נכתב הרבה לפני מחאת האוהלים ובטח לפני הכאוס של הרכבת הקלה בתל אביב, אבל הרבה פעמים יש בשיר אלמנט נבואי שמתאר את העתיד לבוא", מסביר עדר בן ה-64, הגיטריסט המיתולוגי של להקת תמוז ואדם שידע דיסטורשן ורוק בועט בחייו.
"אני הכי אוהב את ישראל בעולם", הוא ממשיך, לא רוצה לצאת לא מובן. "את השיר כתבתי כהתרסה על הפער בין הדיבור הציבורי הצדקני לעיתים על חוסר צדק חברתי, לבין ההתמודדות עם המועקה האישית שלך ביחסים עם אהובת ליבך. השיר צועק מחאה על מנת להסתיר רגש וחולשה. במובן הזה הדיבור הוא מאוד אישי ומאוד ישראלי".
"רוקנ'רול התחיל כצורה של מחאה נגד ההורים, הממסד, הפוליטיקה ובתחילת דרכו היווה מן דת סודית של תנועה חדשה לביטוי קיצוני", הוא אומר כשמאמתים אותו עם השינוי בסטטוס של הרוקנ'רול מאז ימיו הגדולים באחד מהרכבי הגיטרות האהובים בארץ. אין ספק שלא מעט שנים עברו מאז שהיה בכוחו של הז'אנר לעודד שינוי, אולם על פי עדר - הכוח והאפיל המסתורי של הז'אנר אבדו עוד בימיו הגדולים.
"ברגע שהעולם התאהב ברוקנ'רול הוא איבד את הנועזות והסקסיות המסתורית שלו והפך למיינסטרים. אני זוכר את ההפתעה שלי כששמעתי את נירוונה ברמקולים של מקדונלדס בפריז. ההתרסה של קורט קוביין הפכה לקציצת המבורגר. גם אני עברתי את זה בלהקת תמוז. היינו להקה צועקת ובועטת שהתאהבו בה כל הבנות היפות והיו זורקים עלינו ג׳וינטים מהקהל מרוב התלהבות.
"זוכר שניגנתי בגיטרה החשמלית שלי סולואים ארוכים ומכסחים והקהל שאג במיניות מטורפת של גיל הנעורים. היום אנחנו מיתולוגיה של המוזיקה הישראלית ורק מחכים שנתאחד, כדי לבוא עם כל המשפחה והילדים ולשיר אתנו בקול בקיסריה. ברגע שמחבקים התרסה היא הולכת לאיבוד".
מה שלא הלך לאיבוד זו החברות עם מי שהיו שותפיו ללהקה. את הסינגל החדש הוא מוציא במסגרת אלבום שיצא בקרוב, עליו עבד לצד איש "תמוז" בעצמו, איתן גדרון. האלבום יכיל 8 שירים חדשים ומקוריים, ושני קאברים - האחד לבוב דילן והשני למאיר אריאל. יחד עם עדר מנגנים באלבום גם גלעד מאיר והוד שריד, לשעבר חברי להקת "כל החתיכים אצלי" שעברו בבית הספר למוזיקה "רימון" - אותו הקים עדר בעצמו.
אבל האם הוא מוצא הבדלים בין דור המוזיקאים הנוכחי, אותו עזר לגדל, לבין דורו שלו? "בתור אחד שליווה המון יוצרים צעירים בתחילת דרכם, אני מוצא שיש להם פתיחות מרגשת לדבר בצורה הכי ברורה על עצמם ועל השונות שלהם, מבלי להתבייש", הוא אומר. "מהרבה בחינות קשה להם, מכיוון שהביטלס ובוב דילן כבר כתבו על כל הנושאים בעולם בצורה כל כל מושלמת. להתמודד מול הכותבים הגדולים זה קשה. להיות מקורי זה קשה. אבל בכל זאת - ההתרסה שלהם היא החשיפה בלי גבולות של האני האישי שלהם ללא עכבות. הם עושים את זה הרבה יותר מהדור שלי. במובן הזה זה בעיניי יותר אמיץ ורוקנ'רול מכל דור קודם.
"מוזיקה מחפשת היום את מקומה בעולם של כל כך הרבה גירויים, קליפים, יוטיוב ואין סוף אינפורמציה", מוסיף עדר. "פעם היית מתאהב במי שאוהב את מה שאתה אוהב. המוזיקה הגדירה אותך. היום היא רק חלק מהתמונה של האייפון שלך. אבל אריק אינשטיין אמר ש'אמרו את זה קודם לפני, לא משנה. אני ואתה נשנה את העולם'. כל דור והרוקנ'רול שלו".
חוסר צדק חברתי
מילים ולחן: יהודה עדר
חוסר צדק חברתי
משגע אותי
חוסר נימוס בסיסי
מגרה אותי
אי שוויון ערך האדם
הורס לי את השכל
רק את חסרה לי תעזבי אותי בשקט
רק את חסרה לי תעזבי אותי בשקט
הרחוב מלוכלך
זה משגע אותי
הרמזור מקולקל
זה מגרה אותי
העיתון מעצבן אותי
וזה הורס לי את השכל
רק את חסרה לי תעזבי אותי בשקט
רק את חסרה לי תעזבי אותי בשקט
