ת"א לא, ערד כן: "המסתננים יגיעו, אנו נסבול"
שר הפנים החליט לא לאפשר למשוחררי מתקן חולות להגיע לתל אביב ואילת, ותושבי ערד חוששים שהם יגיעו לעירם. "נחזור לתקופה שהיה פה מסוכן", אמרו. המוקד לפליטים ומהגרים: "במקום להגביל, ראוי לתת תמריצים למעסיקים"
בעבר, 'נוהל חדרה-גדרה' גרם לכך שמבקשי המקלט היו מרוכזים בעיקר בערי הפריפריה בדרום. אחת מאותן ערים היא ערד, שמספר מבקשי המקלט בה הלך וגדל. התושבים הקימו אפילו ועד פעולה בנושא וכעת הם חוששים שהמצב יחזור לקדמותו.
דני פאר, בעל עסק במרכז המסחרי בעיר ותושב המקום מזה 41 שנה: "זו החלטה גרועה מאוד, אנחנו כל כך מיואשים מהעיר הזו. אני זוכר שהיו פה את הצפונים המוסלמים והדרומים הנוצרים. היה פחד להסתובב פה, היו הרבה מקרים של אלימות והטרדות מיניות. אני לא הסכמתי שהבנות שלי יגיעו למרכז בשעות הערב. היום הם עדיין בעיר אבל מי שנמצא פה עובד בים המלח וכמעט שלא רואים אותם".
לפי נתונים הנכונים ללפני כארבע שנים, בתל אביב היו אז כ-25 אלף מבקשי מקלט ובאילת כעשרת אלפים, אם כי הערכות אחרות הצביעו שמספרם באילת היה כמחצית. בערד ההערכה הייתה שהיו באותה עת כ-500 מבקשי מקלט. "אני זוכר שהיו פה הרבה והיה נורא מסוכן לצאת לרחוב", טוען סלביק שניידר, תושב ערד מזה 25 שנה. "היום אני כמעט ולא רואה אותם אבל אם יחזור להיות כמו פעם - זה יהיה נורא. הם לא שכנים טובים".
ראש העיר ניסן בן חמו: "זה נחמד שמגינים על אילת ותל אביב, אבל כמו בנוהל שהיה אז של גדרה-חדרה, הפליטים זרמו למקומות שאליהם יכלו להגיע וערד סבלה מכך במיוחד. נעשתה פנייה לשר הפנים לכלול את ערד בין המקומות שעליהם ייאסר על המסתננים להגיע ואני מקווה מאוד שלא נראה אותם מגיעים לערד. כיום יש משפחות בודדות שאף השתלבו במערכת החינוך. אני מקווה ומאמין שהמדינה לא תעשה את אותה טעות קריטית, ברור לנו שלאף אחד אין אינטרס שהרבה משפחות יגיעו לעיר ויכבידו עליה שוב. אי אפשר לגלגל את הבעיה לפתחנו".
ליאון, בעל עסק לממכר עיתונים ותושב העיר מזה 40 שנה: "פעם היו הרבה, אבל הסתדרנו. חלק התפזרו ואני מכיר כמה שנשארו ועובדים במלונות. אני דווקא לא מאלה שבעד לזרוק אותם. מה שאפשר לעשות ולעזור - אני בעד, אבל הממשלה צריכה להחליט ולמצוא פתרון יצירתי. בטח תהיה איזושהי תגובה להחלטה. אצל ביבי הכל הולך מדחי אל דחי, לא חושבים לטווח ארוך. החליטו לאסור עליהם להיכנס לתל אביב ואחר כך יחשבו מה הלאה".
אלכס דוידסון, בעל עסק מקומי, סבור כי על המדינה לדאוג למבקשי המקלט לעבודה מסודרת כדי שיוכלו להתקיים בכבוד, ובכך למנוע מקרי אלימות ושכרות. "אם היו חוקים שמאפשרים להם לעבוד מסודר כדי שיוכלו לחיות בכבוד, אז אין בעיה, אבל הם לא יכולים לקבל עבודות מסודרות. הם מסתובבים, שותים, עושים בעיות. יש אנשים טובים ויש אנשים רעים. אני זוכר את התקופה שהם היו פה, מסתובבים במרכז, חלק שיכורים שהחלו מריבות. הם לא עשו שם טוב לעיר ופה אין באמת עבודות, חסר. באותה תקופה לערד היה שם לא טוב. אם הם כבר נכנסו למדינה אז צריך לדאוג להם. אם לא נטפל בהם וניתן דוגמה לעולם, אנחנו נהיה כמו אותן מדינות שסירבו לקבל יהודים אחרי מלחמת העולם השנייה".
"פלסטר פופוליסטי"
ב"מוקד לפליטים ומהגרים" מתחו ביקורת על החלטת שר הפנים. "כאשר מגבילים את מבקשי
המקלט מבחינה גאוגרפית, ראוי גם ליצור תמריצים שיעודדו מעסיקים ברחבי הארץ לקלוט אותם - במקום הערמת הקשיים שנעשית כיום, עם אשרת שהייה מעורפלת שלא מציינת במפורש כי העסקתם היא חוקית. כמו כן, יש לאפשר העסקה של מבקשי מקלט בתחומים כמו חקלאות, בנייה וכו' - במקום להמשיך ולגייס מהגרי עבודה ממדינות אחרות - וכך יתאפשר פיזור טבעי של הקהילות".
ח"כ מיכל רוזין (מרצ), לשעבר יו"ר ועדת העובדים הזרים בכנסת, הוסיפה כי "שוב משרד הפנים מנסה להדביק פלסטר פופוליסטי על פצע גדול ומדמם. במקום להתעסק באיסורים הגיע הזמן שהממשלה תיזום צעדים תשתיתיים לסיוע בפיזור הקהילה. מתן שירותים מחוץ לתל אביב וכן אישורי עבודה במקומות אחרים הם קריטיים להקלת הלחץ על תל אביב ואילת". ח"כ רוזין קראה לשר הפנים שלום "להפעיל את כובד משקלו וליזום תוכנית אופרטיבית שתיתן מענה לא רק ל-1,200 הפליטים שמשתחררים ממתקן חולות, אלא גם לעשרות אלפים נוספים ולתושבי דרום ת"א".