רשלנות רפואית? ההסבר של הרופא קובע
חובת הגילוי מחייבת את הרופא להסביר למטופל על הסיכוי והסיכון בטיפול. מסתבר שגם אם החולה היה מסכים לפרוצדורה, אך ההסבר לא ניתן בפועל, זו עילה לתביעה של מאות אלפי שקלים
מעשה באישה הרה, אשר רופאיה קבעו כי מצבה הרפואי מחייב ניתוח קיסרי. בטרם נלקחה האישה לחדר הניתוח, הוחתמה, כמקובל, על טופס הסכמה לניתוח.
- מושתל הכבד הפך ל'כדור פינג פונג' בין הרופאים לשופטים
בטופס ההסכמה צויין, מפורשות, הסיכון לכריתת רחם. בנוסף, נכתב בטופס, כאילו האישה מאשרת שקיבלה הסבר בעל-פה מהרופא.
למרבה הצער, התממש הסיכון. הניתוח הקיסרי הסתיים בכריתת רחמה של האישה. האישה טענה לנזקים מסוגים שונים, לרבות בגין רצונה להרות שוב ולהביא ילדים נוספים לעולם, רצון אשר לא יתממש עוד מאחר ונכרת רחמה.
בפני בית המשפט טענה האישה, שלא קיבלה כל הסבר בעל-פה בדבר הסיכון לכריתת רחם.
עוד טענה האישה, שחתמה על הטופס מבלי שהבינה כלל כי קיים סיכון לכריתת רחמה. לכן, טענה האישה, הסכמתה – כביכול באמצעות חתימתה על טופס ההסכמה – לניתוח הקיסרי, כלל לא היתה "הסכמה מדעת".
האם קיבלתם הסבר כנדרש?
בפסק הדין שניתן לאחרונה קיבל בית המשפט טענות האישה וקבע, שאכן לא ניתן לה הסבר בעל-פה, והיא חתמה על הטופס בלי להבין את הסיכון לכריתת רחמה.
יחד עם זאת, קבע בית המשפט, כי אם האישה היתה מקבלת את ההסבר הנדרש – בכל זאת היתה מסכימה לניתוח, למרות הסיכון לכריתת רחם.
האם האישה זכאית לפיצוי רק משום כך שלא קיבלה את ההסבר הנדרש? והרי אם היתה מקבלת את ההסבר כראוי – היתה מסכימה בכל מקרה לניתוח למרות הסיכון שבכריתת רחמה?
מדובר בסוגיה בה נתקלים רבים מאיתנו, פעמים רבות. לפני ניתוח / טיפול רפואי אנו מתבקשים לחתום על טופס הסכמה, בו מפורטים שלל סיכונים ואזהרות מבהילות.
להלן מספר כללים בענין ההסכמה שמתבקש מטופל לתת לפני הליך רפואי.
נדגיש, כי החובה – המכונה "חובת הגילוי" - מוטלת על הרופא להסביר למטופל על הטיפול, סיכוייו וסיכוניו. החובה לא מוטלת על המטופל לשאול ולחקור את הרופא, אלא מוטלת על הרופא לספק את ההסברים הדרושים.
לפי חוק, עקרונית הסכמה מדעת יכולה להינתן בכתב, בעל-פה או בהתנהגות(סעיף 14 לחוק זכויות החולה, תשנ"ז – 1977). ואולם, יש טיפולים רפואיים, המנויים בתוספת לחוק, כדוגמת ניתוחים, לגביהם נקבע שההסכמה צריכה להינתן בכתב, במסמך שיכלול את תמצית ההסבר שניתן למטופל.
במקרים רבים דיווחו מטופלים, שהועברה אליהם המלצת הרופא על טיפול כזה או אחר, במעין "מסקנה רפואית" של הרופא המטפל. חשוב לזכור, שהדבר אינו עונה על דרישות החוק. הרופא אינו יכול להסתפק בקביעה בדבר הטיפול הרפואי הנדרש, אלא הרופא מחוייב לגלות מידע רלבנטי. יחד עם זאת, הרופא אינו צריך לפרט בפני המטופל את כל פרטי המידע האפשריים באשר הם. המידע אותו יש לגלות הוא המידע הדרוש כדי לקבל החלטה מושכלת לגבי הטיפול והסכמה לו.
אדרבא, הרופא חייב לאזן בין מידע מספק לבין מידע שעלול "להציף" את המטופל באופן שיקשה עליו לקבל החלטה, ואף אינו חייב לגלות סיכונים רחוקים שאינם משמעותיים.
בכל מקרה, מטופל המקבל הסבר על הטיפול הרפואי זכאי להסבר המפרט את הנימוקים והשיקולים שעמדו בפני הרופא, ואינו צריך להסתפק ב"שורה התחתונה".
150 אלף שקל פיצוי
בעשור האחרון, בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית העצומה, חולים רבים מגיעים כשהם כבר מצוידים במידע אליו נחשפו ברשת. גם כאשר ניכר במטופל שאסף מידע רפואי ממקורות אחרים, עדיין ידיעתו אינה פוטרת את הרופא מחובת הגילוי. העובדה שמטופל יודע באופן כללי את הסיכונים - אינה פוטרת את הרופא מלחזור ולהסבירם בפניו.
כמובן, הדברים אינם רלבנטיים במצב חירום רפואי. בנסיבות חירום המחייבות ניתוח מיידי – עלולות להתנגש שתי זכויות: זכותו של המטופל לחיים, וזכותו של המטופל לקבלת הסבר מלא כנדרש בעניין הניתוח.
החוק מאפשר בתנאים מסוימים של מצב חירום רפואי להעניק טיפול כמפורט בחוק ללא הסכמה מדעת.
ומה לגבי האישה ההרה, לגביה קבע בית המשפט שלא קיבלה את ההסבר בדבר הסיכון לכריתת רחמה?
בפסק דין שניתן לאחרונה כאמור, קיבל בית המשפט את תביעת האישה וקבע שמאחר שהיא לא קיבלה הסבר בעל-פה היא זכאית לפיצוי, ואכן פסק לה פיצוי, בסך של 150,000שקל (קרן), בשל הפרת חובת הגילוי כלפיה.
בית המשפט קבע, כי לצורך קבלת פיצוי בגלל אי קבלת הסבר מספיק – לא משנה אם המטופל היה מסכים לטיפול גם אם היה מקבל את ההסבר. העובדה שהאישה היתה מסכימה לטיפול אם היתה מקבלת את ההסבר – אינה פוטרת את הנתבעים מאחריות לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיית הרצון שלה.
בית המשפט קבע, שמטופל שלא קיבל הסבר מספיק – יכול לתבוע גם אם לא נגרם לו נזק גוף. הנזק בר הפיצוי הוא הפגיעה באוטונומיית הרצון. הפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה אינו פיצוי על נזק רפואי נפשי, אלא משקף רק את הפגיעה בזכותו של המטופל לאוטונומיה.
באותו מקרה, קיבל בית המשפט את טענת התובעת, לפיה חוותה תחושה קשה מכך שלא הועמדה על הסיכון באופן סביר לפי הניתוח הקיסרי.
בית המשפט לא הסתפק בפיצוי סימלי בגין פגיעה באוטונומיה, אלא פסק לאישה את מלוא הסכום שתבעה בגין הפגיעה באוטונומיה - סך של 150,000, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הפגיעה (בשנת 2008), ובנוסף שכר טירחת עורכי דין בסך של 30,000 שקל.
(ת"א 27510-09-09).
עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און הינם שותפים במשרד בר-און, כהן, עורכי-דין, אשר מומחיותו גם דיני נזיקין ורשלנות רפואית
לפנייה לכתב/ת 
