לא סחבק, מנהיג חזק. אבו מאזן מחפש מורשת
מתפטר מראשות אש"ף, מחזק את בסיסי כוחו ומכשיר את הדרך ליורשו: לקראת סוף כהונתו מראה הנשיא הפלסטיני שהוא מנהיג חזק שלא פוחד להתעמת כדי להעביר מהלכים פוליטיים. הייאוש מישראל, לצד החשש מהעתיד לבוא, הביאו להקצנת עמדותיו של האיש שעד לרגע זה ניתן לתארו כמנהיג הפרגמטי ביותר שצמח בשורות התנועה הלאומית הפלסטינית
הידיעות על התפטרותו של מחמוד עבאס (אבו מאזן) מתפקידו כיו"ר אש"ף עדיין אינן בבחינת רעידת אדמה פוליטית אזורית. הסיבה לכך היא שאבו מאזן עדיין מחזיק באופן זמני בתפקיד החשוב ורב העוצמה כנציגם של כל הפלסטינים. זאת לצד המשך אחיזתו בשני תארים פוליטיים נוספים - נשיא הרשות הפלסטינית ויו"ר תנועת הפת"ח.
עוד סיפורים מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
המורכבות של הזירה הפוליטית הפלסטינית מחייבת כמה הערות. מבחינה מדינית, הרשות הפלסטינית קמה מתוקף המשא ומתן של ישראל עם אש"ף, והייתה אמורה להפוך עם סיומו של תהליך אוסלו למדינה עצמאית בעלת ריבונות מלאה. רגע זה אמור היה להתרחש בנקודת הזמן שבה למעשה ימוזגו מוסדות אש"ף והרשות הפלסטינית לכדי מארג מדיני אחד המייצג מדינת לאום פלסטינית מודרנית - מדינה המקבלת את עקרון הריבונות ברוח החלטת מועצת הביטחון של האו"ם מס' 242, וחיה בשלום לצדה של מדינת ישראל. תהליך זה שיצא לדרך ב-1994 לא הושלם מעולם.
טיהורים פוליטיים
מהלך ההתפטרות של אבו מאזן ותשעת חבריו נועד לחזק את אחיזתו בארגון ולהכפיף את הוועד הפועל למרותו. לקראת סוף כהונתו, אבו מאזן רוצה לחזק את בסיסי כוחו, להכשיר את הדרך עבור יורשו בהנהגת אש"ף והרשות, ולחזק את מעמד הפת"ח בתוך הזירה הפלסטינית. התפטרות אבו מאזן ומקורביו והקריאה לכינוס חירום של המועצה הלאומית הפלסטינית נועדו לעצב מחדש את הוועד הפועל של אש"ף, גוף שלפני הקמת הרשות הפלסטינית שימש כממשלה פלסטינית גולה.
ההתפטרות של הנשיא הפלסטיני מתפקיד יו"ר אש"ף נעשית כצעד משלים לפיטוריו של מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף והאיש מספר שתיים בארגון יאסר עבד רבו, שאינו חבר בפת"ח אלא מכהן כיו"ר מפלגת האיחוד הדמוקרטי (פיד"א), מפלגה קטנה שהתפצלה מהחזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין על רקע חתימת הסכמי אוסלו. במקומו של עבד רבו מונה סאיב עריקאת, איש הפת"ח וראש מחלקת המשא ומתן המדיני באש"ף, הגוף המתנהל מול מדינת ישראל בסוגיות המדיניות.
יריבו העיקרי של אבו מאזן בתוך תנועת הפת"ח הוא מוחמד דחלאן, שהורחק על ידי הראיס מהוועד המרכזי של הפת"ח ושוהה כרגע מחוץ לשטחים. דחלאן, בעזרת קרנות פילנתרופיות מאיחוד האמירויות, משקיע כספים רבים במחנות הפליטים. על ידי תמיכה בנזקקים ובסטודנטים, דחלאן מייצר לו כיסי תמיכה בגדה המערבית, אך ברור לו שהוא חייב לייצר בריתות כדי לחזור להיות שחקן פוליטי רלבנטי. לשם כך הוא צריך לייצר קואליציה עם מרואן ברגותי, הכלוא בישראל ונחשב לדמות הפופולרית ביותר בקרב אנשי הפת"ח, ועם ג'יבריל רג'וב, יו"ר הוועד האולימפי הפלסטיני המכהן גם כיו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית. תפקידיו הציבוריים של רג'וב הקנו לו תמיכה ציבורית רחבה, המתווספים להערכה שרוחש לו הציבור הפלסטיני בשל פעילות הטרור שביצע, כיוון ויזם נגד מדינת ישראל לפני חתימת הסכמי אוסלו.
היותו של דחלאן בן למשפחת פליטים מרצועת עזה עומדת לו לרועץ במרוץ שלו לבכורה בפת"ח. ללא מערך בריתות עם בני דורו, דור הביניים של הנהגת הפת"ח, הוא לא יוכל לחזור לצמרת ההנהגה.
אבו מאזן טרוד כרגע לא רק במאבקים פוליטיים פנימיים בתוך אש"ף ובפת"ח. מול הנשיא הפלסטיני ניצבת גם החזית המדינית מול ישראל והמאבק המתמשך עם חמאס על אהדת הציבור הפלסטיני. חוסר האמון בין אבו מאזן לבין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, על רקע הדיווחים על מגעים בין ממשלת ישראל לבין הנהגת חמאס, מעמיד אותו מול אתגר לא פשוט. למעשה, השיחות שמנהלת לכאורה ישראל עם חמאס והחיפוש של חמאס אחר לגיטימיציה אזורית ובינלאומית לזרוע הפוליטית שלה מדירים שינה מעיניו של אבו מאזן.
פתרון למשבר ברצועת עזה? לא בלי מעורבות הרשות
הנהגת הרשות הפלסטינית ברמאללה לא תאפשר מציאה של פתרון ארוך טווח למשבר ברצועת עזה מבלי לקחת בו חלק מרכזי. אבו מאזן חושש מרצונה של הנהגת חמאס להשתלב במנגנוני אש"ף ודרכם לקבל לגיטימציה משפטית ופוליטית.
הרשות הפלסטינית ואש"ף חיות סביב המשא ומתן מול מדינת ישראל ותחושת ייצור התקווה שהן נטעו בפלסטינים בזמן כהונתו של אבו מאזן. מותו של המשא ומתן והעדפת דיאלוג טקטי מול ארגון טרור בדמות חמאס מחייב את אבו מאזן להיערך מחדש מול הציבור הפלסטיני. בשנה האחרונה פעל אבו מאזן לחזק את בסיס כוחו הציבורי, ראשי המחוזות השונים של פת"ח בגדה המערבית וברצועת עזה ארגנו טקסי "ביעה", שבועת אמונים למנהיג, ואבו מאזן דאג להיענות לדרישותיהם הפוליטיות שתאמו את צרכיו, דוגמת פיטורי ראש הממשלה סלאם פיאד ממפלגת הדרך השלישית.
אבו מאזן ממשיך במסע הטיהור הפנימי במנגנוני הכוח הפלסטיניים על מנת להחליש את יריביו. במקביל לגיוס ראשי המחוזות של הפת"ח, הנשיא הפלסטיני סוגר עמותות שמזוהות עם יריביו הפוליטיים ופועל נגד ארגונים לא ממשלתיים שאינם סרים ישירות למרותו או לא מזוהים בלעדית עם הפת"ח. לאחרונה אף אסר אבו מאזן את המשך פעילותה של קאוליציית השלום הפלסטינית, שהיא למעשה השלוחה הפלסטינית של "יוזמת ז'נבה" ומזוהה פוליטית עם יאסר עבד רבו.
לקראת סוף כהונתו אבו מאזן מראה שהוא מנהיג חזק, שלא פוחד להתעמת, לעתים גם ללכת נגד הזרם על מנת להעביר מהלכים פוליטיים. הייאוש מישראל, לצד החשש מהעתיד לבוא, הביאו להקצנת עמדותיו של הראיס, שעד לרגע זה ניתן לתארו כמנהיג הפרגמטי ביותר שצמח בשורות התנועה הלאומית הפלסטינית. לא ברור אם יורשיו של אבו מאזן ימשיכו במורשתו, שהייתה ויתור על המאבק המזוין ודרך הטרור והצבת אתגרים מדיניים לממשלת ישראל בזירה הבינלאומית.
ד"ר עידו זלקוביץ, מומחה לחברה ופוליטיקה פלסטינית, מלמד בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון, עמית מחקר במרכז עזרי לחקר איראן ומדינות המפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה וחבר במיתווים - המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית. הוא מחבר הספרים "תנועת הפתח - אסלאם, לאומיות ופוליטיקה של מאבק מזוין" (הוצאת רסלינג), ו-Books, Guns and Politics: Students and Resistance in Palestine (הוצאת ראוטלדג')
לפנייה לכתב/ת 
