באה מאהבה / טור
מדלית הכסף בה זכתה חנה קנייזבה-מיננקו באליפות העולם רק חיזק את עוצמתה כספורטאית, כאחת שמופיעה למעמדים החשובים, עכשיו הפנים לבייג'ינג. השאלה היא, מה חלקה של המדינה בהצלחתה של הקופצת לרוחק
זה היה באוויר, הייתה תחושה שאו-טו-טו זה קורה וחנה קנייזבה-מיננקו תייצר את קפיצת חייה. גם העובדה כי חלפו כבר 3 שנים מאז קבעה את שיאה האישי בקפיצה משולשת, באוקראינה, 14.71 מ', לא פגעה בסיכוי שיום יבוא והיא תתפוצץ. הדבר לא רק קרה לבסוף, אלא הופיע בעיתוי הכי אופטימי לספורט הישראלי: בתחרות החשובה ביותר שלה בשנתיים האחרונות. אליפות העולם.
מדליית כסף לקנייזבה מיננקו באליפות העולם
מיננקו: "קפצתי על אוטומט, שמחה על השיא"
העיתוי רק חיזק את עוצמתה כספורטאית. הוכיח שהיא אתלטית המופיעה בתחרויות הגדולות ולא מתאדה בהן. בלונדון 2012, קצת לפני יום הולדתה ה-23 וממקום של כמעט אלמוניות, כמעט וזכתה במדליית הארד האולימפית( עדיין במדי אוקראינה). באליפות אירופה באולמות זכתה בארד, אחרי שמדליית הכסף נלקחה ממנה רק בניסיון האחרון של יריבתה, גבריאלה פטרובה הבולגריה. כמעט תמיד הסתובבה באזור הצמרת, אם כי כמעט ולא ממש נגעה בה. גישתה החיובית הנובעת מאופייה, חיזקו את הסברה שהכול עניין של זמן. בסופו של דבר, שחררה את כל התחמושת בניסיון השני אתמול (ב') באצטדיון "קן הציפור" הנהדר בבייג'ינג.
הצלחתה ברגע האמת מחזקת את ההערכה שתתמודד על מדליה גם בריו. אם תהיה כשירה בריאותית, היא תופיע שם בכל עוצמתה. עוד עובדה: היא נסעה לבייג'ינג מקוטלגת כמועמדת למדליה, משא די כבד, והצליחה להרים אותו באופן מרשים. כך גם תיסע לריו, כמועמדת. יהיה לחץ, אבל היא מתורגלת לעמוד בו.
כמובן שחשוב גם מה תעשינה היריבות. למשל, סגנית אלופת העולם, הרוסייה אקטרינה קונייבה, שנחשבה מועמדת בטוחה לאחד משני המקומות הראשונים, כשלה במפתיע במוקדמות וגם בגמר. אנחנו לא יודעים בוודאות את הסיבה, אך ברקע נשמעו אתמול הרבה לחשושים סביב פעילותה של קונייבה. והמבין יבין. שימוש בחומרים? אתם אמרתם. או, שמא, פציעה רגילה שהגבילה אותה. אין אישורים, רק הסתברויות.
כל תחרות חשובה היא יחידת זמן בפני עצמה. לכל אחד ואחת יש את התקופה שלה ושלו. הנה, למשל, אולגה ריפאקובה האלופה האולימפית מקזחסטן, שחזרה אחרי חופשת לידה כדי לזכות בצורה מרשימה בארד. 14.77. האם בריו תוכל לחזור ולשעוט לעבר גבול ה-15 מ'? או שמא תקום כוכבת חדשה, כפי שהתגלתה העונה פטרובה הבולגריה, שדורגה רביעית בבייג'ינג ומילאה תפקיד חשוב במשחק הכוחות. ואולי בכלל הקולומביאנית אלופת העולם, קתרינה איברגואן, תתחיל לרדת ביכולותיה בגיל 32?
מאוד שמחנו אחרי ההופעה בבייג'ינג. מצד שני, משהו הטריד: השאלות החוזרות ונשנות מה חלקה של המדינה בהצלחתה של חנה, והאם השיטה לייבא כוכבי ספורט נכונה? קודם כל, חנה לא הגיעה בזכות שיטה כלשהי, אלא באמצעות נשואי אהבה לאנטולי מיננקו. אפילו אתר התאחדות האתלטיקה הבינלאומית החמיא בגדול לסיפור "נשואי האהבה" של האתלטים הישראלים, כולל דונלד ודניאל סנפורד, מרגיטה (דורוז'ון) ואלכס בוגוסלבסקי. סיפור יפה של אהבה, וגם קידום האתלטיקה.
מה חלקה של המדינה? משני, אבל בהחלט קיים. במשך השנים לא מעטים הגיעו אלינו בזכות חוק השבות (יהודים/נשואים ליהודים/שורשים יהודיים). רובם של המגיעים השתפרו מאוד אצלנו בזכות התנאים המצוינים, גם אם לא מתעשרים מהם, שקיבלו הספורטאים. אלכס אברבוך הגיע כקופץ במוט בינוני וכישראלי הוכתר כסגן אלוף העולם, מדליסט הארד באליפות העולם וזכה פעמיים ברציפות באליפות אירופה. קונסטנטין מטוסביץ' הגיע מאוקראינה עם 2.28 בגובה, וסיים את הקריירה ב-2.36 ומקום חמישי באולימפיאדת סידני.
לייצר כוכבים שנולדו בארץ? כל זמן שהמערכת לא מעודדת צעירים מוכשרים לעסוק באתלטיקה זה לא יקרה. תזכירו לי שמות ברמה הבינלאומית הגבוהה למעט אסתר רוט-שחמורוב ורוגל נחום. אלו שבחרו בכל זאת לעסוק באתלטיקה, תשאלו את אלוף ה-100 מ' של ישראל אמרי פרסיאדו, לפחות נהנים מאימונים עם הגדולים סנפורד וקנייזבה-מיננקו. וגם לומדים מהם. משמע, שהשפעתם חשובה.
ועוד משהו: כמעט כל מדינות העולם מייבאות ספורטאים ומאזרחות אותם. במיוחד אולימפיים. כולל ארה"ב, בריטניה, קנדה שמתפתחת כמעצמת אתלטיקה, גרמניה והרבה אחרים. ויש גם הרבה כסף שמציעות מדינות המפרץ. אז מדוע שלא נקבל באהבה כוכבים שבחרו להיקלט כאן לא מתוך ברירת מחדל? חנה קנייזבה-מיננקו הנהדרת, למשל.
לקלוט את כל מה שיכול להשביח את הספורט הישראלי הזקוק להצלה.
חנה קנייזבה-מיננקו
צילום: רויטרס
מומלצים