ימי המרד בגל הירש // קצין מבריק ובעייתי
מהמרד ב"שלדג", דרך הפציעה במארב ועד להסתבכות בלבנון. לגל הירש הייתה קריירה צבאית סוערת שנקטעה אחרי מלחמת 2006 עם כתם שהתקשה למחוק. "ההנהגה השאירה אותנו לבד", טען. ומה חשב האלוף שקרא להדיחו?
"הצוות בסופו של דבר המליץ לנוכח מהות הכשל, כשל פיקודי, מקצועי ומהותי עמוק, שגל הירש לא ימשיך בתפקידי פיקוד ולא יקודם בצה"ל" - זו השורה התחתונה בדו"ח ועדת האלוף במיל' דורון אלמוג, שבחנה את התנהלות אוגדת הגליל בפיקודו של גל הירש, בתקופת חטיפת אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל ביולי 2006. אמש הסתפק אלמוג בתגובה הזו: "אני מאחל למפכ"ל החדש הצלחה רבה".
מהצבא למשטרה - עוד כתבות על מינוי גל הירש למפכ"ל:
טירקל, וינשטיין ואולי בג"ץ: המשוכות של הירש
בכירי משטרה וצבא בעבר: מינוי הירש - החלטה אומללה
בעקבות אותו דו"ח קשה התפטר הירש מצה"ל. שש שנים לאחר ששילם בראשו על המחדל שהוביל לפרוץ מלחמת לבנון השנייה, הוחזר הירש לצבא ע"י הרמטכ"ל הקודם, רא"ל במיל' בני גנץ, לתפקיד במילואים כסגן מפקד מפקדת העומק שאותו סיים לאחרונה, אבל את הקאמבק הגדול לזירה הציבורית רשם הירש אמש (יום ג'), עם ההודעה על מינויו לתפקיד המפכ"ל הבא – חרף הביקורת הקשה שהוטחה בו על תפקודו כמפקד אוגדת הגליל בקיץ 2006.
ועדת אלמוג גרסה שנרשמו פערים עצומים בין הבנת איום החטיפה, שהובילה לפרוץ המלחמה, לבין ההיערכות האוגדתית למניעתו בנקודות התורפה בשטח, בהן בעיקול 105 ליד זרעית שבו נחטפו שני החיילים. אלמוג, שהגיש למעשה כתב אישום נגד פקודו לשעבר הירש והוביל להדחתו דה-פאקטו, אמר אז: "הלוואי שההוראות שכתב הירש היו מתבצעות, אבל דבר מהן לא התבצע והפער הזה זועק לשמיים, לא רק ביום החטיפה אלא בכל שלושת השבועות שבהן גדוד המילואים היה בגזרה. מתוך הקלטת הקשר לשחזור האירוע למדנו שהסיור יצא כמעט כמו לטיול, לצערנו, ולא למשימה מבצעית".
גל הירש, שסיים בטונים צורמים קריירה צבאית מבטיחה בדרך לדרגת אלוף ואולי אף רב-אלוף, שבר את שתיקתו ב-2009 בספר שפרסם תחת השם "סיפור מלחמה, סיפור אהבה", ובו השיב אש למבקריו. האוגדונר שנפצע קשה ב-1998 ממארב של מחבלים, החל את הרומן שלו עם צה"ל עוד בגיל 14 כחניך בפנימייה הצבאית, התגייס לסיירת צנחנים, ופיקד על יחידת הקומנדו של חיל האוויר שלדג, על חטיבת רמאללה ב"חומת מגן" (והגה את שם המבצע להכנעת הטרור באיו"ש) ובהמשך גם על בה"ד 1.
"תקופת מלחמת לבנון הייתה אפלה, וההנהגה המדינית והצבאית לא נתנה כתף ללוחמים", אמר הירש בראיון ל"ידיעות אחרונות" לרגל צאת הספר, "בכירים במטכ"ל ופוליטיקאים ברחו מאחריות והשאירו אותנו לבד. לשר הביטחון דאז לא הייתה יכולת מצביאותית ואולמרט בחר שלא להתערב, לא להחזיר את הרכבת לפסים. פרץ לא היה נאמן לרוח צה"ל וחשב פוליטית". בספרו הזכיר הירש כי הדרג המדיני לא נעתר להמלצתו הראשונית לגייס מילואים ולא למהר לצאת להתקפה.
על רמטכ"ל המלחמה, דן חלוץ, אמר הירש: "הוא אכזב אותי, הוא נטש את ספינת הערכים שלו ותקע את החרטום שלו עם האף באדמה. חלוץ היה השבר הכי גדול בעיניי, והשתמש בי כשכפ"ץ אחרי שאודי אדם קם והלך". על ועדות הבדיקה שיזם חלוץ ומתחו עליו ביקורת אמר הירש: "זה לא היה תחקיר אלא אג'נדה. חלוץ גייס שניים מהתוקפים המרכזיים שלו, יורם יאיר ואלמוג, ושלח אותם אליי. כל התחקירים הודלפו, והכול עף בצורה ספינולוגית, ממוקדת וזדונית". לגופן של טענות, הזכיר הירש כי "עד היום הכישלון המודיעיני של אמ"ן מטויח. היה לאמ"ן מידע קריטי שיכל למנוע את החטיפה אבל הוא לא הגיע לפיקוד ולא אליי – אם היה מגיע, החטיפה הייתה נמנעת. תחקיר אלמוג היה חפיף אחד גדול, הצוות שלו סיפר מעשיות".
דן חלוץ סירב אמש להתייחס למינויו המסתמן של הירש. "הכרתי אותו עוד מחיל האוויר כאשר פיקד על שלדג, הוא היה קצין שנוי במחלוקת, והדעות עליו היו קיצוניות", כתב חלוץ בספרו "בגובה העיניים", שאותו פרסם ב-2010, כשנה לאחר פרסום ספרו של הירש. "מחד גיסא, הערכה רבה לכישוריו החשיבתיים, ליכולת הניתוח ולכושר הביטוי, ומאידך ביקורת קשה על יכולותיו הפיקודיות, על אמינותו ועל יחסי האנוש שלו. לא בכדי הוא לא מונה לפקד על חטיבת הצנחנים שהייתה משאת נפשו".
חלוץ ציין כי היה מהבודדים שראו ביתרונות הירש כעולים על חסרונותיו כאשר כן תמך במינויו למח"ט צנחנים: "מתנגדיו סברו כי הוא לוקה ביכולת המימוש של רעיונותיו הטובים. בעודי מפקד להק אוויר התמודדתי עם תקלה פיקודית חמורה של גל כמפקד היחידה, שהתבטאה ב"מרד" של חיילי מילואים ותיקים שקראו להדחתו. נתתי לו גיבוי להמשיך לפקד על היחידה, ולא הייתי מודע מספיק לביקורת על יכולת המימוש שלו". חלוץ טען עוד בספרו כי בעיצומה של אותה מלחמה, הוא ראה את הירש כ"עצור, כבוי ומופנם, ללא הביטחון העצמי שלו כאשר הוא היה ידוע ביכולותיו הרטוריות המצויינות. אחד מעמיתיי למטכ"ל הגדירו באותם ימים כמי שנמצא בהלם קרב. לא הסכמתי להגדרה זו וגם לא להצעה להעבירו מתפקידו, שבאה אליי בשבוע הראשון ללחימה".
אלא שהירש כן פעל רבות להכנת אוגדתו למלחמה. הוא עמל על תכניות מלחמה סדורות, מעודכנות ומדורגות לכניסה מהירה לדרום לבנון, ואף קיים שבועות ספורים לפני החטיפה תרגיל נרחב שדימה כיבוש של דרום לבנון בשטח עמק יזרעאל. בלחימה עצמה אישר ויזם ביתר שאת מבצעים התקפיים בקרבת הגבול שהובילו לחיסולם של מאות רבות של מחבלי חיזבאללה ולהשמדת תשתיות הארגון שאיימו על יישובי קו העימות.
הירש לא היה שבע רצון מכשירות גדוד המילואים שתפס את הגזרה המערבית בתקופת החטיפה אך בקשותיו מהפיקוד להחליפו נדחו. למרות זאת, נהג לרדת כמפקד אוגדה ל"קטנות" – הוביל הקמה של מתאר הלחימה העיקרי דאז של חיזבאללה "שמורת טבע" בבסיס האימונים הפיקודי באליקים, הורה לבחון את כשירות חיילי המילואים שלו ורכש עבורם מתקציב האוגדה אמצעי לחימה שהיו נחלתן של יחידות מובחרות.
בחודשים האחרונים החלו לעלות קולות שלפיהם נעשה להירש עוול בעקבות המלחמה. לרמטכ"ל הנוכחי רא"ל גדי אייזנקוט שדיבר לאחרונה בשבחו, כמו גם קודמו גנץ שהחזירו לצבא, הצטרפו השופטים בדימוס מישאל חשין ואליהו וינוגרד, מי שחיבר את דו"ח ועדת החקירה למלחמת לבנון השנייה. "מי יכול לתקן את אשר עיוותו?", כתב חשין, "נעשה להירש עוול קשה ובלתי מוצדק בכך שנאלץ לעזוב את צה"ל. הוא נטל חלק משמעותי בקרבות רבים, בהם במבצעי ענבי זעם וחומת מגן, ונפצע במהלך שירותו באורח קשה ממארב מחבלים, אושפז בבתי חולים למשך קרוב לשנה, ורק אז חזר לצבא, נושא עימו נכות לצמיתות". עמיתו השופט וינוגרד אף האיץ בגנץ להחזירו לשירות צבאי: "מקומו של הירש בצה"ל והוא משתוקק להוסיף ולשרת את המדינה".
לפנייה לכתב/ת 
