פיוז טיי: על הצמד החדש של יוסטון
טיי לוסון נצץ בדנבר בשנה שעברה, אבל לא הגיע יחד איתה לכלום. ג'יימס הארדן כבר הגיע לבאר עם הרוקטס, אבל כשהיה צריך עזרה במאני-טיים לא קיבל אותה. עכשיו השניים מתאחדים תחת קווין מקהייל בטקסס, ורוצים לעזור אחד לשני לזכות באליפות. וגם: על הקאמבק האפשרי של רון ארטסט בלייקרס
היכולת שלו, לעומת זאת, לא הייתה בניחוח של "כמעט" – אלא הדבר האמיתי. המספרים שהציג והממוצעים שהעמיד (27.4 נקודות, 7 אסיסטים ו-5.7 ריבאונדים למשחק) דיברו בעד עצמם, ובסוף גם זיכו אותו בבחירה של עמיתיו השחקנים לתואר השחקן הטוב ביותר. כי אם לא העיתונאים, לפחות הקולגות לפרקט ידעו להעריך את התצוגות המאלפות שסיפק בשנה האחרונה. הארדן עצמו גם הוקיר להם תודה, ובירך על האפשרות של חבריו להגיד מה הם חושבים בנושא. "תודה לארגון השחקנים, שמעניק לחבריי אפשרות לדבר ולהביא את דעתם", אמר במעמד הענקת הפרס.
והאמת? שאם לא תואר ה-MVP האמיתי, משהו הגיע לו. יוסטון הגיעה בזכותו לגבהים שלא הגיעה אליהם מאז 1997, ובעיקר חזרה להיות חלק מהנוף. התחילה להיות מעניינת שוב. ימי טרייסי מגריידי חזרו לבקר, רק בגרסה שעירה יותר, סקסית יותר ומעל הכל - הישגית יותר ומצליחה יותר.
מסתבך סדרתי
הקיץ האחרון שעבר על הרוקטס דשדש עד לסוף חודש יולי. או ליתר דיוק, עד היום ה-20 לשוק השחקנים החופשיים. אז נשמע הגונג, ובאחת העסקאות היותר מרתקות והפחות מדוברות של התקופה (גם מכיוון שהייתה בצילן של העברות אחרות) טיי לוסון עבר מדנבר לצד של המזוקן.
תמיד מעניין לבחון את מצב הצבירה של השחקנים הטובים שמשחקים בקבוצות הלא טובות. לא פעם הם נסחפים, לא תמיד באשמתם, להלך הרוח הכללי והמדוכדך של החברים השוקעים שלהם. לא תמיד הם מצליחים להתעלות מעל הדינמיקה הקבוצתית השברירית – ולעיתים שוקעים איתה או לתוכה. כרמלו אנתוני הוא דוגמא מובהקת לכך. לוסון הפסיד עם הקבוצה שלו העונה 52 פעמים (וניצח רק 30), ונכשל במשימה לסחוף אותה אחריו למאזן מחמיא יותר (אחרי שב-2013 לקח אותה איתו לפלייאוף בפעם הרביעית ברציפות).
רק בשבוע שעבר התפנה הארדן, שכיכב בימים האחרונים גם במדורי רכילות עם חברתו החדשה קלואי קרדישאן, לחלוק קצת מהמחשבות שלו לגבי החבירה לאחד השחקנים המסקרנים ביותר ב-NBA. עם ממוצעים של 15.6 נקודות ו-9.6 אסיסטים ברור שהוא יכול ליותר – ובאותה נשימה שיש בו כבר לא מעט. והארדן יודע את זה. "אנחנו מאושרים שהוא בחר להצטרף אלינו", הודה בראיון ל"יוסטון כרוניקל". "הוא יעניק לנו מימד של מהירות, זריזות וניהול משחק שהיה חסר לנו".
ביוסטון ידעו שלוסון הוא עסקת חבילה. מצד אחד אף פעם לא מומלץ להכניס ראש חולה למיטה בריאה, ולוסון הוא לא רק שחקן כדורסל טוב אלא גם מסתבך סדרתי. הוא נתפס פעמיים כשהוא נוהג בשכרות והוכנס לתוכנית גמילה. התווית של הילד הפרובלמטי כבר מודבקת עליו חזק מדי. בעונה שעברה פצצת הכישרון לא הושיעה את הנאגטס מהשיממון שאפף אותם, ולוסון היה שחקן שהעדיף לשייף את הסטטיסטיקה, או בתרגום – עבד יותר על מספרים ולא ממש הצליח לעשות את הסובבים אותו טובים כמוהו, על אף שחילק להם כמעט 10 אסיסטים בממוצע ללילה.
דריל מורי, הג'נרל מנג'ר של יוסטון, נשאל בראיון ב-ESPN על החשש הכרוך בצירופו של לוסון: "כשאתה רוצה להרכיב את הקבוצה הכי טובה, אתה לוקח סיכונים בכל פעולה שלך". אגב, לוסון עצמו השתתף לאחרונה בדיון שנערך בבית משפט בעניין העבירה שביצע – והשופט בחר להחמיא לו על כך שהוא עובר "תהליך יפה". כל זה בזמן שבדנבר כבר התאוששו מהפרידה ממנו די מזמן. "אנחנו מאחלים לו בהצלחה. באמת", אמר לפני כמה ימים לרשת FOX מאמן הקבוצה, מייקל מאלון. "הטרייד שעשינו עליו היה צעד טוב עבורנו".
רשת הביטחון החדשה
לוסון גם אוחז בתכונות שמאפשרות לו לאזן את ג'יימס הארדן, וליצור איתו קו אחורי שלם יותר ואיכותי יותר שיכול להעלות את יוסטון מדרגה אחת גבוה יותר מהמקום שבו נעצרה בשנה שעברה. הוא יודע ליצור לעצמו ברמה שמאפשרת למקהייל לתת למזוקן דקות מנוחה בלב שקט יותר, בלי ייסורי מצפון ובלי כאבי ראש. וחוץ מזה – הוא גם חבר של הארדן. ולברון ג'יימס ודוויין ווייד כבר לימדו אותנו שמחברות קרובה יכולה לצאת אחלה קבוצה, ואולי אפילו טבעת או שתיים.
העונה הוא יכול להיות לא רק דמות קרובה עבור הארדן בחדר ההלבשה, אלא גם רשת הביטחון שלו במקרה שהמזוקן מאבד את זה, או מאבד יותר מדי כדורים ולא מוצא את הסל. במשחק החמישי של סדרת גמר המערב מול הווריורס אשתקד אף אחד לא היה שם ליד הארדן כדי להציל אותו מעצמו, והתוצאה הייתה ערב מסויט של הסופרסטאר והפסד 4:1. השורה הסטטיסטית העלובה סיפרה את כל הסיפור. היא הייתה מורכבת מ-13 איבודים (שיא פלייאוף שלילי) ו-2 מ-11 מהשדה. כל תוכניות המגירה החלופיות של מקהייל כשלו בזו אחר זו. התלות של יוסטון בכוכב שלה התבררה כמוגזמת, הוכחה כלא משתלמת ומסוכנת וגם נגמרה בהפסד (104:90).
אקורד הסיום הצורם של העונה האחרונה, בתוספת לעזיבה של ג'וש סמית לקליפרס, הוביל את יוסטון והארדן לעשות מהלך. "ביליתי עם טיי הרבה מאוד זמן הקיץ", הודה באותו ראיון, בו דיבר בהרחבה בפעם
הראשונה מאז חוזה 200 מיליון הדולר המפלצתי והמדובר שקיבל מאדידס, "הוא קיבל הזדמנות גדולה בקבוצה טובה שבה יוכל להראות את הכישרון שלו. אני יכול לומר בביטחון שהוא מרוכז יותר מאי פעם".
בתקשורת האמריקאית, אגב, כבר החלו לעסוק בהרחבה בשוק השחקנים החופשיים המטורף שישתולל בקיץ הבא – כשאחד השמות המעניינים שאוזכר בהקשר למעבר ליוסטון הוא לא אחר מאשר קווין דוראנט (שמצידו הכחיש בתוקף את האפשרות). ואם דוראנטלה אכן ינחת בטקסס, ברור שמעמדו של לוסון יתערער דרמטית.
אבל עד קיץ 2016 הולכים לעבור הרבה מים בנהר. לוסון, שאחת מהתחנות בקריירה הפתלתלה שלו הייתה ליטא (עת חתם בז'לגיריס קובנה), יודע שהעונה הקרובה שממתינה לו בסיבוב היא ההזדמנות האחרונה שלו לחזור חזרה למסלול. עם הארדן לצידו הסיכוי שהרכבת המשותפת שלהם תטוס ותהפוך לחללית מפוארת שווה ערך לסיכוי של יוסטון רוקטס להיות אלופת ה-NBA החדשה. כלומר – שווה בהחלט.
סיבוב הפרישה של רון ארטסט
מאטה וורלד פיס עבר כל כך הרבה בקריירה שלו, שהמילה "קריירה" קטנה מלהכיל את היקף האירועים שעברו עליו. הוא כיכב בתגרה מכוערת עם אוהד שהשליך עליו קרח והושעה לעונה שלמה, תקף אישה ונזרק לכלא, הספיק לחרוט על ראשו את הכיתוב "הגנה" במפגן שכל כולו הזייה, שינה את שמו פעמיים וניסה את מזלו בהוליווד. זה לא היה כל-כך מרשים אלמלא מתוך בליל האירועים האלה הייתה יוצאת לו קריירה יפה.
ואז, בדיוק כשהיה נראה שיותר מזה לא נראה ממנו והתחמושת במחסנית המפוארת של האיש והתופעה מתחילה לאזול, הוא החליט שהוא קופץ לביקור בקאנטו. השבוע דווח בארה"ב כי האטרקציה של וורלד פיס באיטליה מיצתה את עצמה מבחינתו – והוא רוצה לחזור ל-NBA. בפעם האחרונה. לעונת פרישה. בצד הצהוב של עיר המלאכים.
אין קבוצה שיותר מתאימה במצבה הנוכחי להיות קורבן להרפתקה התורנית של ארטסט מ-LA לייקרס – שהמילה קבוצה כבר לא ממש הולמת אותה. מועדון שמה שנותר ממנו הוא שם אחד זכור לטובה, שחקן אחד אגדי שהספיק להמאיס את עצמו על חצי עולם וקאסט שחקנים צעיר ומבולבל מסביב. קבוצה אין שם, וגם יומרות לא ממש, אז למה לא להתכתב בפעם האחרונה עם השיגעונות של השחקן הכי צבעוני שדרך בליגה ולהעניק לו מתנת פרידה? פלייאוף לא יצא מהשיקוי הזה בכל מקרה, עם או בלי המוח היצירתי של ארטסט. אז למה לא ליהנות על הדרך מהדרך עצמה, ולספק לאוהדים קצת רסיסי נוסטלגיה?
לפי הקולות מאמריקה (והדיווחים של אדריאן ווז'נרובסקי מ"יאהו"), הקאמבק האפשרי של "החבר של הפנדה" דווקא יותר רציני ממה שאתם חושבים. הוא נראה לא רע באימונים, שומר על כושר עם החברים ב-LA ורוצה להוכיח שגם חמש שנים לפני גיל 40, הוא לא רק בגדר גימיק. ושמקורות החיים הכי הזויים שתמצאו אצל איזשהו שחקן ב-NBA, יכול לצאת גם בשנת 2015 שחקן כדורסל נהדר וקשוח בטעם של פעם שיזכיר נשכחות. או שלא?
לפנייה לכתב/ת 
