איפה גולדהאר ואיפה שחר / פלג בחמישי

השיעור

יענקל'ה לומד בדרך הקשה

אחד הראשונים שיברכו את מכבי ת"א, סביר להניח, יהיה יעקב שחר. האצילות מחייבת, אבל לא צריך להיות בוחן כליות ולב כדי לנחש שזה עולה לו בבריאות. הרי רק לפני כמה שנים הצהיר נשיא מכבי חיפה: ''גולדהאר פוגע בכדורגל הישראלי. עברנו את גאידמק ואת זאבי, נעבור גם אותו".

(איור: אופיר בגון)

כזה הוא הנשיא. מתנשא. גם ביריבה העירונית זילזל ("אין מקום לשתי קבוצות בחיפה", זוכרים?). כשפירק את הפועל באר־שבע והפועל פ"ת, ופיתה בכסף כל כוכב שצמח בקבוצות אחרות, זה היה בסדר. כשמיץ' גולדהאר עשה זאת, הוא פגע בכדורגל הישראלי. מישהו יכול לדמיין את הג'נטלמן הקנדי מתייחס בביטול ליריב?

• הצביעות של מכבי ת"א ושל התקשורת
  

זה לא שגולדהאר חף מטעויות, או שג'ורדי קרויף עושה קסמים. ממש לא. שניהם טעו לא מעט, כולל הקיץ. אבל הבוס הצהוב הבין שכדי להיפטר מהשכונתיות, התחמנות, הקשרים והלחצים, חייבים לנתק את תרבות הניהול מהחאפריות הישראלית. לכן הוא נפטר ממאמנים מקומיים שחלקם הפכו לפרשנים.

יעקב שחר(צילום: ראובן כהן)

ושחר? קודם כל בואו נרגיע את מעריציו הדביקים בתקשורת. כולנו יודעים מה רבה תרומתו למכבי חיפה, זוכרים את הישגיו (כולל ליגת האלופות) ומבינים לאן המועדון עלול להידרדר בלעדיו. זה לא אומר שאסור לבקר אותו או להפגין נגדו. פה זה לא צפון קוריאה, וגם לאנשים שקנו כרטיס ב-80 שקל מותר להביע דעה. הנשיא בז להם.

אם לא מחאת הקהל, שחר לא היה מחתים את אלירן עטר ואיתי שכטר. בראיון שהעניק לאתר האוהדים בינואר, הוא אמר בציניות אופיינית: "אני לא מבטיח שהקנונים הגדולים שכל־כך הצליחו בחו"ל וחוזרים, ינחתו דווקא אצלנו. הדרישות שלהם בלתי מובנות". ואז האוהדים תלו כרזות ביציע מולו - ו"הקנונים הגדולים" נחתו דווקא אצלו.

איתי שכטר(צילום: אביהו שפירא)

כמה סמלי שגולדהאר יארח את הצ'מפיונס דווקא בחיפה, ועוד בשבוע שבו רוני לוי - "החיזוק הכי חזק" של שחר - יצא כל־כך קטן. כשקרויף הבין שנוכחותו של עטר מזיקה, הוא נפרד ממנו בג'נטלמניות. לוי נעל לו את הארונית בחדר ההלבשה - ויומיים אחר-כך התקפל.

"לא נבזבז כסף בצורה דבילית", אמר נשיא מכבי חיפה בראיון ההוא לאתר האוהדים, והוסיף בליגלוג המוכר: "מי שחושב שנביא מתל-אביב את איך קוראים לו, המנהל המקצועי?". המראיין "הזכיר" לו את השם, ויענקל'ה גיחך: "כן, ג'ורדי, מה הוא שווה בלי הכסף?". אולי יש בזה משהו, אבל בינינו, מה שווה שחר בלי הכסף?

אלירן עטר(צילום: ראובן כהן)

המאכערים

שמות קטנים, תחמנים גדולים

ההוראה שמחייבת את קבוצות ליגת העל להדפיס את שמות השחקנים על גב החולצות יצאה לדרך, וכמו כל דבר אצלנו, גם על המהפכה האופנתית הזו שרתה השכונה.

(צילום: ראובן שוורץ)

בליגות הגדולות באירופה מבינים שמדובר בשירות לקהל, והכל מוגדר וברור. גודל האות, המיקום, הצבע. בפרמייר־ליג, למשל, למרות שהשחקנים לא פחות מוכרים מכוכבי העל שלנו, על הגב מודפסים רק שמות, בלי פרסומות, כך שגם צופים בלי טלסקופ יוכלו לקרוא ולזהות.

גם המינהלת שלנו הוציאה הנחיות: שם השחקן יופיע מתחת לשם הספונסר, וגובה האות המקסימלי של שניהם יהיה 8 ס"מ. אבל בכמה קבוצות החליטו לעבוד עלינו בעיניים. במשחק בין הפועל עכו להפועל חיפה, למשל, גם יושבי השורות הראשונות התקשו לפענח את שמות שחקני האורחת. הם הודפסו ממש בקטן, מתחת לאותיות הענק של שם הספונסר. ספק אם יואב כץ הבחין בין לירן סרדל לאמיר אבו־ניל, העיקר שכולם ראו מי נותן לו כסף.

(צילום: גיל נחושתן)

במכבי חיפה הדגישו את שם נותנת החסות, בעוד ששמות השחקנים זכו לדקורציה מינימליסטית וחיוורת (שדווקא הלמה את יכולתם). גם בבני־יהודה העצימו את שם הספונסר, והצניעו מאוד את שמות גיבורי השבת. טוב נו, כל ילד יודע להבדיל בין טל בובליל, מאור קנדיל, אלמוג בוזגלו, סתיו פיניש, גל צרויה, רז מאיר ודולב חזיזה.

והכי מתחשבת הייתה בית"ר ירושלים. השמות הודפסו בגודל סביר, אבל שימו לב לשירות לקהל: על חולצתו של אבישי כהן הצעיר הופיע השם "א. כהן", בעוד שעל גבו של איציק כהן נכתב "כהן" בלבד - כנראה כדי שנוכל להבחין ביניהם. בהמשך נכנס כמחליף גם "ל. כהן" המפורסם.

(צילום: עוז מועלם)

עכשיו נראה אילו חולצות יימכרו הכי הרבה בחנות האוהדים. כדי למנוע ריב בין המעריצים, אולי כדאי לכתוב מתחת למספר של אבישי כהן - "א. כהן", ועל החולצה של איציק כהן - "כהן א". ואם בבית"ר רוצים שחולצות המועדון ממש ייחטפו, שיכתבו על כולן "כהנא".