שדה פתוח: לקראת אליפות ארה"ב
מה הסיכוי שנובאק ג'וקוביץ' יאבד את התואר, מי יכולה לעצור את סרינה וויליאמס בדרך לתואר רביעי רצוף ועל איזה שחקן האמריקאים יכולים לבנות? רגע לפני שהחגיגה יוצאת לדרך בניו-יורק, "נקודות משחק" עם תשובות על כל השאלות הבוערות של פלאשינג מדו
על פניו, יש משהו פחות מזמין באליפות ארה"ב הפתוחה מאשר בגראנד-סלאמים האחרים. השעות בהן היא משוחקת, הבעייתיות עבור הציבור הישראלי, מורידות מעט מהתשוקה לגביה, בטח לעומת הקסם של ווימבלדון או הייחודיות של רולאן גארוס. גם העובדה שאין בה מהבתוליות של אליפות אוסטרליה שפותחת את עונת הטניס, גורעת לכאורה מהחגיגיות שלה.
אבל זה רק לכאורה. את חובבי הטניס האמיתיים הריחוק הגיאוגרפי והשעות המוזרות לא ממש מעניינים, כל זמן שתחרות גדולה מתדפקת שוב על דלתותינו ומבקשת להיכנס. מה גם שאי אפשר לקחת מה-US OPEN את הלוקיישן המהפנט שבו היא מתקיימת. ליד המגדלים של ניו-יורק ובתוך מתחם יפהפה עם מגרש מרכזי ענק, יעלו במהלך השבועיים הטניסאים והטניסאיות הטובים בעולם כדי להתחרות על התואר הגדול האחרון של שנת 2015.
כל הסימנים מראים שהמאבק הזה יכול להיות פתוח יותר מהקרבות שהתרחשו בגראנד-סלאמים הקודמים של השנה, לפחות אצל הגברים (ועל כך תעיד הזכייה של מארין צ'יליץ' לפני שנה). כדי להכין אתכם כמו שצריך, אירגנו לכם סשן שאלות ותשובות קצר עם התייחסות לסוגיות הליבה המהותיות שעומדות לפתחנו, רגע לפני שהחגיגה יוצאת לדרך. ואף מילה על ניק קיריוס (טוב, כמעט).
מה הסיכוי שג'וקוביץ' לא יזכה בתואר?
על פי הטורנירים האחרונים, בהחלט ריאלי. ג'וקוביץ' נוצח בגמרים במונטריאול ובסינסינטי, והראה שהוא אינו בלתי מנוצח. בשתי התחרויות הוא הציג טניס טוב ומשכנע, עד שזה הגיע לשחקנים שהראו שבמשחק אחד של הטוב משלוש מערכות הם יכולים להיות טובים ומשכנעים ממנו. פעם אחת הכריע אותו אנדי מארי בתצוגה סוחפת ואיכותית, ואז זה היה רוג'ר פדרר, שסיפק משחק פדרר קלאסי והדליק אצל המכונה הסרבית כמה נורות אדמדמות.
ההפסדים האלה מביאים את ג'וקוביץ' לאליפות הקרובה (בה לא זכה כבר שלוש שנים) מעמדה מהוססת יותר. אחרי שהפסיד שלוש פעמים בלבד לאורך 2015, נולה צבר שניים נוספים תוך שבועיים, במשחקים שהיוו חזרה גנרלית למעמד. ועדיין, שני כללים עדיין תקפים במקרה של ג'וקוביץ' כשזה מגיע לטורנירים החשובים באמת: 1. הוא מתעלה. 2. המשחקים בהם ארוכים יותר. הסעיף השני מאפשר לו לצאת מיותר בורות בפחות זמן ולהפגין את היכולות המנטליות האדירות שלו, גם מול שחקנים בקליבר שלו שכבר מזמן לא מפחדים ממה שיש לו להציע.
באליפות ארה"ב, קור הרוח ותעצומות הנפש של נולה יכולים לבוא שוב לידי ביטוי – ולעשות עבורו את העבודה. ברקע עומד כמובן אותו פדרר, שעדיין חולם על תואר גראנד-סלאם מספר 18. אנדי מארי, אלוף 2012, ינסה בעיקר להפריע. רפאל נדאל, על תקן אנדרדוג ברור, יגיד תודה על כל ניצחון מעבר לשמינית הגמר.
מה הסיכוי שסרינה וויליאמס תאבד את התואר?
קלוש. הסיבה היחידה שגורמת לנו להאמין שזה יקרה הייתה המעידה שלה מול בלינדה בנצ'יץ' בחצי הגמר בטורונטו. אחרי 23 ניצחונות רצופים, משהו במנגנון הפנומנלי של וויליאמס התבלבל מעט (12 שגיאות כפולות בשתי מערכות) מול שחקנית שלא הייתה אמורה לגרום למשהו כזה לקרות. זו עדיין לא עילה משכנעת מספיק להאמין שזה יקרה שוב בזמן אמת, בטח לנוכח מיעוט הסיכונים שעומדים בפניה בדרך אל התואר. שוב.
סימונה האלפ נראית בינתיים כמו האיום הכי רציני שמצפה לסרינה, וזה אומר הכל. מדובר בשחקנית שאת עיקר נקודות הדירוג שלה צוברת בטורנירי המשנה, ובגראנד-סלאמים הגיעה לגמר אחד והפסידה 21 פעמים. נכון לעכשיו, היא בכל זאת מספיק טובה כדי לאייש את כס הסגנית של וויליאמס בסבב. ההספק הבעייתי הזה מעורר תהיות באשר לאפשרות שלה להכות דווקא עכשיו בשחקנית שנמצאת בשיאה ואוחזת ב-21 תארי מייג'ור. סרינה נראית כמעט בלתי ניתנת לעצירה ולא הפסידה השנה בטורנירי גראנד-סלאם.
באשר למץ'-אפ הלא שקול של האמריקאית מול מריה שראפובה לא ממש צריך להרחיב את הדיבור, מאחר שהוא מדבר בעד עצמו (2:18 לטובת וויליאמס). מעבר לכך, מתוך חמישה גמרים אליהם הגיעה סרינה השנה, רק אחד היה מול המדורגת שנייה באותו טורניר (באוסטרליה – שראפובה). במשחקים על הגביע בווימבלדון וברולאן גארוס היא פגשה שתי יריבות מהמקום ה-13 וה-20 (ספארובה ומוגורוסה). בתרגום לעברית, זה משאיר את סרינה בקרב בעיקר מול עצמה.
אם היא תפציץ כדורים ותזוז שוב כמו תותח מתנייע, גם הפעם אף אחת לא תוכל לעמוד בפניה. תחברו את כל זה לסטטיסטיקה שאומרת שבאף גראנד-סלאם אחר סרינה לא זכתה שלוש פעמים ברציפות (2012-2014), ותקבלו מתכון בטוח להארכת הרצף לארבע. ככה שלפחות אצל האגף הנשי, השעמום שוב צפוי לקפוץ לבקר.
מעבר לסרינה, מהי התקווה הגדולה של הקהל האמריקאי?
בין הגברים זה יהיה ג'ון איזנר, כרגיל בשנים האחרונות. אמנם בסינסינטי הוא נוצח כבר בסיבוב הראשון על ידי בן ארצו סם קוורי, אבל בוושינגטון עשה טורניר יפה והפסיד רק בפיינל פור לקיי נישיקורי. לפני פחות משבועיים הצליח איזנר להתמקם פסע מהטופ 10 (מקום 12), ולרשום את הדירוג הטוב ביותר שלו מזה שנה בזכות שיפור המשחק ושמירה על יציבות. כשהסרבים הראשונים נכנסים לו, הוא הופך להיות יריב מסוכן.
גם המדורג 28 ג'ק סוק נמצא במגמת עלייה, וביום טוב יכול לעשות צרות לכל מדורג, אולי בדרך אל השלבים הגבוהים. כיום נמצאים בטופ 100 תשעה טניסאים מארה"ב, אך הם השניים העיקריים שהקהל בארתור אש יכול לבנות עליהם אחרי שמשחקי הסיבוב השלישי ייגמרו.
בין הנשים ישנן כמובן האחיות וויליאמס (עם דגש מובהק, כאמור, על סרינה), אך מלבדן, האמריקאים שוב ילטשו עיניים אל עבר היורשת המסתמנת שלה מדיסון קיז. באוסטרליה היא גררה את הוויליאמסית הבכירה לשובר שוויון בחצי הגמר. בווימבלדון ניצלה הגרלה חלומית כדי לטפס עד לרבע.
אשתקד היא עפה כבר בסיבוב השני בפלאשינג מדו, והפעם תרצה מאוד להשוות את ההישגים שלה מהשנה האחרונה. עם הקהל התומך מהיציעים, היא יכולה לפנטז בסתר ליבה על טורניר חלומי שיאיר לה את הדרך אל עבר העשירייה הראשונה.
איזה טניסאי יהיה הפתעת הטורניר?
נישיקורי מגיע לטורניר בכושר נהדר וכפינטליסט השנה שעברה, אחרי שזכה בטורניר וושינגטון והראה שהוא פורח על מגרשים קשים. אבל עם כל הכבוד לו, זה לגמרי הזמן של גריגור דימיטרוב להצדיק סוף סוף את הכינוי "בייבי פדרר".
מי שסומן כיורשו של הפנומן, אבל עדיין נאחז בחצי הגמר ההוא בווימבלדון של לפני שנה, צריך להוכיח שדווקא על רקע הפרידה המתוקשרת ממריה שראפובה הוא יכול לצאת לקריירת סולו ראויה ולעניין בזכות עצמו. עד עכשיו, על משטחים קשים זה הצליח לו באופן חלקי בלבד.
מצד אחד הוא לא היה רחוק מניצחון יוקרתי על אנדי מארי בסינסינטי. מצד שני לא ערך תקופה הכנה מושלמת לאליפות, עם הדחות מוקדמות בכל הטורנירים. בווימבלדון הוא הלך הביתה אחרי שלושה משחקים, ולפי עונת החימר שעברה עליו הוא כנראה מתגעגע למשטח הזה. טכניקה וכישרון יש לו בסל מזמן. האליפות הקרובה תהיה עבורו בעיקר מבחן אופי שיקבע אם הוא ראוי להשתייך לליגה של הגדולים.
גם בורנה צ'וריץ' ודומיניק תים נחשבים לכאלה שיכולים "לעשות את המכה" בכל תחרות. גם בזאת.
איזו טניסאית תהיה הפתעת הטורניר?
פנו לבלינדה בנצ'יץ' את הדרך, כי אם לא עכשיו, אימתי? כלומר - אם לא אחרי שניצחת את סרינה, גברת במהלך טורניר טורונטו על שש טניסאיות צמרת שביקרו בעברן בגמר גראנד-סלאם וניצחת שמונה משחקים ברצף, מתי כן? הרזומה שלה באליפות ארה"ב (רבע גמר ב-2014) יכול לסלול את הדרך למסע מהנה נוסף. אם היא תשחזר אותו, אף אחד לא באמת יוכל לבוא אליה בטענות.
הכוכבית היחידה שצריך לשים לצד שמה של בנצ'יץ מתחלקת לשתי סולמיות. הראשונה קשורה לעובדה שהיא עדיין צעירה. השנייה לכך שנפצעה בטורניר סינסינטי האחרון. הכשירות שלה היא כמובן פקטור שצריך להתחשב בו בבואנו לבחון את הסיכויים שלה להדהים בשנית. אם זה לא יקרה, גם קרולינה פלישקובה הצ'כית (8 בעולם) יכולה לעוט על השלל ולהתברג אל תוך הרביעייה האחרונה.
מה יהיה עם ניק קירוס?
את זה תשאלו את סטניסלאס ואוורינקה.
לפנייה לכתב/ת 
