"נונה ומחק האוויר": זה מתחיל ונגמר במילים
בספר השני בסדרת "נונה" לילדים, אורית גידלי מעניקה לגיבורה שלה מחק שיכול למחוק מילים שנאמרו ושגרמו למבוכה וללעג. התוצאה היא עלילה קולחת ובה דמות חביבה ולבבית, שלומדת על הכוח שטמון במילים
לפני שניגש לספר החדש, כמה מילים על "נונה קוראת מחשבות". ספרות הילדים העכשווית הנכתבת בעברית נמצאת בבעיה. יוצרים חדשים כמעט ולא מצליחים לפרוץ את תקרת הזכוכית של היצירות הקלאסיות, ומעטים הם הסופרים והסופרים החדשים (כלומר הלא מוכרים) שלא רק כתבו יצירה ספרותית ראויה, אלא גם הגיעו לבתים רבים ושימחו ילדים וילדות. אורית גידלי עשתה זאת. "נונה קוראת מחשבות" הוא ספר אינטליגנטי ומיוחד, משעשע ורגיש, שהיה בזמנו רב-מכר ואף תורגם לשפות זרות. ההצלחה שלו נובעת מהכתיבה הסוחפת ומלאת החן של גידלי ומהאיורים המצוינים של גורדון-נוי, שיוצרת קולאז'ים מהנים.
כיוון שנונה היתה דמות חביבה ולבבית כל כך, כמה משמח שגידלי כתבה ספר נוסף על אודותיה. גם זה מהלך יחסית נדיר בספרות הילדים המקומית. כמעט ואין בנמצא גיבורים ספרותיים בספרים לילדים קטנים שחוזרים לסיבוב נוסף בספרים שאינם חלק מסדרה, כפי שקורה לא מעט בטקסטים לילדי בית הספר. איתמר של דויד גרוסמן הוא הדוגמה המוכרת ביותר לגיבור ספרותי שחזר בסיפורים נוספים, אבל ההיצע דל.
אז לאיזו הרפתקה הכניסה גידלי את נונה הפעם? בספר הקודם נונה נעזרה במכשיר קסמים שקורא מחשבות אשר סייע לה להבין את הכוונה האמתית מאחורי מה שנאמר, ועתה היא משתמשת במחק אוויר - עזר שימושי מאוד כשרוצים למחוק מילים שנאמרו וגרמו למבוכה או ללעג. וזה בדיוק מה שקרה לנונה יום אחד כשהתלהבה כל כך עד שיצאה לה המילה המתלהבת "שללינג!" נכון, זאת לא מילה אמתית על פי חוקי הלשון העברית, אבל זאת מילה של התלהבות, וככה נונה הרגישה. אבל כשילדה אחת אמרה לה: "שללינג? איזה מילה של תינוקות!" נונה התעצבה וחשבה, "למה אני לא יכולה אף פעם להתלהב בלי להתלהב?"
נקודת המוצא הזו של לעג - ודווקא ממשהו חיובי כל כך כמו ביטוי של התרגשות והתלהבות, כמה עצוב! - מוביל את נונה למחוק את המילה הזאת בעזרת מחק הקסמים. נונה מחליטה להשאיר את המחק אצלה ומבצעת מחיקות נוספות מבדחות למדי (היא מוחקת אותיות מאמירתה של אמה, "איפה המחק שלי?" וכך יוצא שהיא אומרת "איפה המוח שלי?", או במקרה אחר: היא הופכת את המשפט של ילדה מכיתתה, "אבא שלי לוקח אותי לאמריקה" ל-"אבא שלי מרק", וכן הלאה).
אבל גידלי, ברגישותה, כותבת "במשך חצי יום שלם זה עבד מצוין. אף שללינג לא חמק מהמחק. אלא שאז נונה גילתה משהו: מרוב שהיא הצליחה היא לא הצליחה בכלל". נונה מבינה שאם היא הפסיקה להרגיש שללינג, "מה הטעם לדבר בכלל", ובאמת, "הבנות כבר התרחקו ממנה, כי מי רוצה לשחק עם ילדה בלי חשק."
הפתרון לבעיה ולמצוקה של נונה נמצא בחברוּת המכילה שלה עם הילד גילי, שגם הוא מופיע בספר הקודם. הסוף, כצפוי, הוא טוב ואפילו בעל נימה רומנטית, המלווה בקריאות "שללינג!" כך יוצרת גידלי טראנספורמציה במילת ההתלהבות: ממקור ללעג ומבוכה לביטוי לגיטימי ואף רצוי להתלהבות. יתרה מכך, מעבר למילה עצמה, גידלי מעודדת את הילדות והילדים לא לעצור את עצמם, לבטא את התלהבותם ורגשותיהם גם אם הסביבה יכולה להיות אכזרית לעתים.
ישנו מסר חינוכי במהלך הזה, נכון, אבל הביצוע של גידלי שוב מלא חן, שובבות ורגיש מאוד,
ולכן המסר אינו מאפיל על הסיפור עצמו. הטקסט נקרא בהנאה רבה, ובמיוחד מוצלחים בו הקטעים המשחקיים של גידלי עם השפה. כמו למשל במקרים בהם היא חוזרת על מילה באותו קטע, ומעניקה לה משמעות נוספת כשההקשר נהיה רחב יותר: "היא התיישבה על המחק בלי חשק לכלום...הבנות כבר התרחקו ממנה, כי מי רוצה לשחק עם ילדה בלי חשק".
את הצלחת הספר יש לזקוף גם לזכות עבודת האיור של גורדון-נוי. המאיירת לא רק יצרה עולם וויזואלי משכנע על ידי קומפוזיציות מוצלחות, קולאז'ים יפים שעיצובם בספר מעולה, ועיצוב חכם של הדמויות, אלא בעיקר תורמת לזרימה של הסיפור.
הדבר נעשה - וכאן מחמאה גם למעצב, קובי פרנקו - על ידי שימוש נרחב בבועות דיבור (כמו בספר הראשון: מהלך נכון גם מבחינת הסדרתיות של ספרי נונה וגם מבחינת התמות של הספרים) וביצירת הלימה בין התוכן למיקומים של האיורים, התנועה שהם מייצרים ומספרם (איור אחד של נונה על גבי דף שלם, למשל, כשהיא עצובה, אל מול הכפלה ואף שילוש דמותה על גבי דף כאשר היא מבצעת תעלולים עם המחק). מהלך זה יוצר חיבור מעניין ונכון בין התוכן של הסיפור לבין הביטוי הוויזואלי שלו.
"נונה ומחק האוויר" (אגב, לא כל כך ברורה לי ההתעקשות לכנות אותו "מחק אוויר", במקום, למשל, "מחק המילים") הוא דוגמה מצוינת לכל החרזנים הבינוניים שמתעקשים לכתוב ספרי ילדים בחרוזים, כיצד ניתן לכתוב פרוזה מהנה ומוצלחת נטולת חרוזים. הוא גם דוגמה טובה לאופן שבו ניתן לשלב ערכים ומסרים חיוביים בטקסט מבלי לפגום באיכויותיו הספרותיות.
"נונה ומחק האוויר", מאת אורית גידלי. הוצאת כנרת זמורה-ביתן.
