הזנחנו אותם / על עזיבת קלגנוב ומטוסביץ'

אז מה היה לנו באולימפיאדת סידני 2000? מיכאל קלגנוב זכה בארד בקיאקים, קונסטנטין מטוסביץ' הגיע לדירוג הבכיר ביותר של אתלט ישראלי באולימפיאדות - מקום חמישי בקפיצה לגובה, יורי יבסייצ'יק טיפס למקום הגבוה ביותר של מתאבק ישראלי באולימפיאדות - מקום רביעי, שני קדמי וענת פבריקנט דורגו במקום הרביעי בשייט בדגם "470", ואריק זאבי דורג חמישי, אולימפיאדת אחת לפני שהשיג ארד בג'ודו באתונה. ומה נזכור עוד מנציגינו מאותה אולימפיאדה? את ירידת שני הראשונים, קלגנוב ומטוסביץ' מהארץ לגרמניה וקנדה. לא אחד ירד, אלא שניים תוך חודש וחצי!

נכון שהכדורגל הוא המשחק הפופולארי בתבל, גם לכדורסל וטניס יש רייטינג חזק, אלא שבהתקרב אולימפיאדה, כל מי שנבחר לייצג את ישראל נחשב לסמל. במיוחד אם נשא את הדגל בטקס הפתיחה (בייגינג' 2008) וזכה במדליה. הסמל הזה, קלגנוב, יעזוב את הארץ להשתקע בגרמניה.

קלגנוב. לא יודעים לשמור על סמלים(צילום: קבוצת החתירה של גל פרידמן)

אין רעים וטובים בסיפור הזה. יש רק בלבול מערכות (מי אחראי על מה?), אין ביטחון תעסוקתי אחרי האולימפיאדה, אלא אם נולדת כאן וקיבלת ירושה מדורות קודמים, ו/או אתה יודע להסתדר.   

"הכי כואב", אמר לי אלכס אברבוך, "שקלגנוב עלה לארץ עם רצון גדול לחיות כאן, אבל התברר שזה לא מספיק".

באחת התגובות היותר מרגשות לסיפור ירידת מטוסביץ' מהארץ, מזדהה "אור" ממודיעין, כחברה הכי טובה של הבת של קוסטה. "זאת משפחה מקסימה שעזבה את הארץ בגלל שהיה להם קשה מאוד להבטיח עתיד לילדים של הדור הזה", כתבה אור, אחת שיודעת.

מאטוסביץ'. גם הוא עזב(צילום: יוסי רוט)

אין זה נכון שאף אחד לא דאג לכוכבים האולימפיים לאחר סיום הקריירה. הוועד האולימפי, למשל, משלם שלוש משכורות אחרי האולימפיאדה לכל אחד מהמשתתפים, ומעניק לו מלגה לשלוש שנים במוסד אקדמי כדי שיבנה עתיד חדש. ישנן עוד תכניות מגירה שיועלו לדיון כדי לסייע לספורטאים האולימפיים לשעבר. השאלה אם זה מספיק? והאם מתייחסים בחשיבות הראויה להבטיח את עתידם? לא בתשלום על בטלה, אלא לנצל את הידע שלהם.

מטוסביץ', למשל, שהודה כי הציעו לו משרות ("אבל איך אתפרנס ממשכורת של מאמן אתלטיקה ב-1500 שקל לחודש?"), טען שהמדינה לא יודעת לכבד את אלו ששירתו אותה. "עזבתי את האתלטיקה כמעט נכה", הוא אמר והוסיף: "מה, יש בארץ יותר מאמנים לקפיצה לגובה עד שלא זקוקים לי?". קלגנוב, דיבר באותו קו על חוסר אכפתיות מצד המדינה ועל כך שסיים קריירה עם ארבעה ברגים שנותרו מהפציעות שעבר.

מה שחסר, וקשה להבין מדוע לא הוחלט עליו, הוא כתובת מדויקת שתסייע. שהספורטאי לא ייפול בין הכיסאות. דומה כי המחדל הגדול ביותר הוא של מנהל הספורט, הכתובת הממשלתית. לא כל-כך מפריע לי לראות שרות קופצות על פודיומים (מותר גם להן לשמוח), אבל צריך שמשרד הספורט יאמץ לחיקו כל מי שהקדיש את חייו הצעירים להגיע לרמות של ייצוג הספורט הישראלי.

לא מצא את עצמו אחרי הפרישה(צילום: אי פי)

זה לא בשמיים, אם ממש רוצים יכולים. לדוגמא, לפני 5 שנים התגלה כי המשקולן האולימפי לשעבר מרומא 1960, אדווארד מרון, נכה במצב קשה ואחרי התקף לב, אינו יכול לרדת מקומת ביתו הגבוה בחיפה בגלל העדר מעלית מתאימה.  

גם אם היה יורד בסביבה התלולה שבו גר, היה עלול להידרדר לתהום על כיסא הגלגלים שלו. לאחר הפרסום נזעקו שרת הספורט באותו זמן לימור לבנת ושר הבינוי והשיכון דאז אריאל אטיאס, כדי למצוא לו בית חלופי באזור שבו יוכל להתנייד. כל הכבוד למבצע של שניהם, אבל מה היה קורה אלמלא הדבר התגלה ע"י חבר משקולן לשעבר שהעביר את המידע לעיתון?

קלגנוב ומטוסביץ' רצו בסך-הכול לעסוק במה שהם הכי אוהבים, קיאקים וקפיצה לגובה, וגם להשתכר מספיק כדי שיוכלו לחיות בכבוד. כל כך לא נעים שנזכור את המשלחת המעולה לסידני-2000, גם בגלל ששניים מכוכביה נאלצו לרדת מהארץ. השרה מירי רגב, הנה יש לך עוד נושא לטפל בו.