מאסטר שף 5: יותר פתיתים, פחות פטפוטים
בעונה החמישית של "מאסטר שף" קיבלנו הרבה יותר רגעים גולמיים, גם מאחורי הקלעים, ואותנטיות שהצילה את פורמט הריאליטי המזדקן. סמדר שילוני מאמינה שכל עוד תתנו לנו אוכל - אנחנו נאכל
ויש לנו פיצוח! בסופו של אירוע גמר ארוך-ארוך שכלל את אייל שני, ג'וני רושפלד וחיים כהן בחליפות בורדל, שלוש אמהות (ותודה לאמא מסימיליאנו שהחזירה אותי לסדרות המצוירות של החופש הגדול, כאילו אוגוסט עדיין איתנו), הוכתר הגוי החמוד מסימיליאנו למאסטרשף הבא, תואר מחייב שיאלץ אותו לעמוד בציפיות לפחות בחמש הדקות הקרובות לפני שיצלול לתהום הנשייה.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
תראו "אימפריה" מהר, לפני שתתחיל עוד עונה
"דרוש גיבור": הופכת דיור ציבורי לסקסי
"מציאות נושכת": מפספס את מכונת הריאליטי
למרבה ההפתעה הוא התעלה על רחל בן אלול, שהסתפקה במקום השני למרות נוכחות מתוגברת של הקדוש ברוך ועוזריו ומתכון מדהים לדג בחימר שהיא שלפה מהרחם. וככה נגמרה העונה החמישית של מאסטר שף, התבלין המושלם לאוכל התפל שלכם שאתם טוחנים מול הטלוויזיה ומריירים על המסך.
לא שיש לי בעיה עם מסימיליאנו כמו שלדעתי רחל היתה אמורה לקחת את זה, אבל כנראה שרגשות האשם של רושפלד על זה שאילץ את מסימיליאנו לדחוס לרוטב שלו קליפות בצל הטו את הכף. זה לא ממש משנה כי אם "כוכב נולד" לימדה אותנו משהו, זה שאפשר גם להגיע למקום השלישי ועדיין להוציא ראשון דיסק, ולראייה - בן אלול כבר הודיעה שהיא פותחת מסעדה בבירתנו הקדושה, כשמסימיליאנו עדיין עסוק בלקלף מעצמו את הידיים של מיכל אנסקי.
זה היה הגראנד פינאלה שסיים של עונה עתירת רגעים תמוהים, ובואו נגגל אותם בראש בפעם האחרונה: בראשם נמצאת כנראה ההדחה התמוהה של איב (אתם נורמלים?! במרוקו הוא היה השף של המלך! בלי צחוק, האיש יכול ללמד אתכם דבר או שניים על אוכל, ואת זה אני מרשה לעצמי לקבוע בלי לטעום את המנות שלו אפילו פעם אחת!), אייל שני מנפץ על הרצפה מנה של רחל בטענה שמדובר בהוראה ישירה מהשדים שלה, למא מתקוטטת עם רושפלד על פילֶה (ודווקא כשהיא עשתה אותו בלי טחינה, בלי יוגורט ובלי אבטיח) ואיך אפשר בלי המחווה של רון לסלט קיסר - עלה חסה עייף ורוטב שנרצח במחבת.
אבל הדבר הכי חשוב בעונה הזאת הוא שיש שופטים בנווה אילן. העונה העורכים שלפו קצת את המערוך מהחלחולת, ואנחנו קיבלנו את הגרסה הפחות ממלכתית ומתקתקה ויותר מרעננת של מה שקורה באולפן. זה הגיע לשיא בגמר, כששלושת האובר-מענטשים הסתובבו באולפן כמו שדרני כדורגל (אנסקי על הבלקון שדרנית קווים, מזדעקת "זה טעים לי!" ו"תקשיבי ללב שלך" לסירוגין), דחפו ידיים למנות, בלבלו את המתמודדים והרעיפו עליהם עצות גרועות.
קיבלנו בעונה הזאת הרבה יותר רגעים פחות מרופדים ויותר גולמיים גם מאחורי הקלעים, יותר שופטים מתווכחים אחד עם השני, הקנטות הדדיות ותחושה קצת יותר אותנטית שלחלחה פורמט ריאליטי שמזדקן בזמן שאנחנו מדברים.
יונתן רושפלד הוא עדיין הצלע הכי חיה ובועטת ברביעייה הזאת, לטוב ולרע. כשזה רע הוא פותח פה ג'ורה מהגיהנום שגורם לי לזוז באי נחת בכורסא, אבל זה שווה את הפעמים בהן הוא מגיח על תקן הסיכה שמוציאה את כל הרוח מהבלון שהוא שיפוט במאסטר שף. ליד הפה שלו הוודסטוק המתפייט של איל שני מתחיל להישמע עתיק. בתי הקברות מלאים באנשים שהיה להם תחליף, וכשהתחליף הוא מחולל משפטים ממדינת פייסבוק, אולי הגיע הזמן לרענן את הארסנל.
"מאסטר שף" היא קומפורט TV. היא לא מתוחכמת והיא כבר לא תמציא את הגלגל, מקסימום תצלחת אותו אחרת. אבל יש כמה תובנות שאפשר לקחת מהעונה הזאת. קודם כל העובדה שהשחקן הראשי פה הוא האוכל. הוא הקריפטונייט של הפורמט, וככל ש"מאסטר שף" תתמקד יותר בו ופחות באנשים שמבשלים אותו, התוכנית תשתפר. יותר פתיתים ופחות פטפוטים,דמעות וליהוגים, ואסיים במילותיו של אייל שני, מזל שאלוהים ברא אותי כדי שאצפה בעונה הזאת, כאן סמדר שילוני, מרפסת.
