העוני הוא חולי – תעזרו לנו

הי, אנחנו שירלי ותמי, אנחנו עובדות בשתי עמותות הקשורות האחת לשניה שכנראה שמעתם עליהן- חסדי נעמי ולב נעמי . האחת מהווה העמותה הגדולה בישראל בתחום חלוקת המזון, ולב נעמי היא אחותה הקטנה פועלת בתחום הבריאות. מתוקף תפקידנו אנחנו נחשפות למגוון סיטואציות קשות של עוני, חולי – ושילוב של עוני וחולי. ובדרך כלל העניים חולים יותר כי הם גרים במקומות מוזנחים יותר איפה שיש יותר מחלות ואז כשהם הופכים לחולים יש להם גם פחות כסף כדי לטפל בעצמם.

אחד המקרים הכי קשים שאנחנו מכירות היה של אישה חולת סרטן, סבתא ל4 – שבאה כדי לבקש אוכל. היא רצתה לחם, בשר וירקות. אז מה היה שונה הפעם? הפעם האישה היתה עם נכדיה, שהיו פשוט – רזים. אפשר היה להבחין בעוני משתלט על גופם מרוב רזון, אפשר היה לראות את החיסכון באוכל – על גופם של הילדים. וכשפנינו לאחד הילדים והצענו לו שוקולד – הוא שאל אם אפשר לקבל במקום – עוד לחם.

אתם מבינים? הילד הבין ששוקולד זה מותרות ואמר לעצמו שאם כבר מציעים לו עוד משהו מעבר למה שמשפחתו עומדת לקבל – אז אולי שווה לו לנסות לבקש להחליף את המותרות, במוצר הישרדותי. חברים, ילדים – לא צריכים להגיע לתובנות כאלו בגיל כה צעיר.

אז הנה אנחנו עומדות מול העוני בשיאו, משתלט על הדור הצעיר כפי שהוא כבר השתלט על הדור המבוגר. לאט לאט הילדים הללו עלולים להפוך כמו סבתם מעניים צעירים לעניים מבוגרים לעניים קשישים. לאט לאט ככל שיהיו מבוגרים יותר כך עם הגיל יעלם גם הסיכוי לחיות כמו בני אדם, שלא לומר להתנייד חברתית.

חברים, העוני פה. הוא חי, והוא הורג. הוא מתפשט כמו וירוס וככל שהוא הופך לפורה יותר כך הוא מייצר יותר חולי. העוני הורג אנשים פיזית – ובמפנים. אנחנו תמיד פוערות פה כשאנחנו שומעות אנשים שאומרים ש"הכל טוב פה" או ש"כולם מגזימים" ו"בישראל אין רעב" או "יש פה עניים אבל לא רעבים". ואנחנו רוצות לומר לכולם – זה כמו בסרטים, ממש. כשרואים אנשים מחפשים אוכל בפחים? זוכרים את הסצנות הללו? – כך גם פה יש כאלו. בישראל 2015 יש אנשים רעבים, אנשים שחיים בחושך, שחיים בלי מים חמים, שחיים בחורף בקור כי אין להם חשמל. שאוכלים לחם ומרגרינה – בישראל 2015 – יש אנשים שלא זוכרים מה הטעם של גלידה

חברים, עם העוני מגיעה הבושה. וזה בדיוק הרגע שהנתמכים מרגישים את המוות – בבושה, לא כשהבטן נדבקת לגב. אנו פונות אליכם, ומבקשות – תעזרו לנו לעזור לאנשים הללו. לילדים, לקשישים, לניצולי השואה, לזוגות הצעירים ולחולים. הדברים שמובנים מאליו עבורינו ועבורכם – מעולם לא יהיו מובנים מאליו עבור עניי ישראל. לא לבלות בים, לא ללכת ללונה פארק, ולא – לאכול גלידה פעם בשבוע. עזרו לנו לעזור להם.

ובקשר לשוקולד עמו פתחנו, בחסדי נעמי מחלקים גם שוקולד כדי שהנתמכים ירגישו שהם לא רק שורדים אלא גם חיים, במיוחד לפני שבועות. אבל אנחנו מניחות שביום שנמצא עצמנו כעמותה הגדולה בארץ – שמחלקת - רק שוקולד, ביום הזה נדע כולנו שכבר אין צורך בחלוקת הלחם והבשר. ביום הזה נדע שאפשר להתעסק רק בלפרגן לאנשים ולא בלסייע להם להמשיך לחיות. אבל עד אז, חלומות לחוד ומציאות לחוד- ובשם חסדי נעמי – אנו מבקשות לפנות אליכם ולומר שנשמח לקבל מכם תרומות. לסיוע לקראת החג הקליקו "חסדי נעמי" או בטלפון 677-7777 03