הטראומה מלבנון? שיקר אך הוכר כנכה צה"ל

בפעילות בגבול נפל חייל לבור וחלף זמן עד שחבריו מצאו אותו. הוא טען שנפגע נפשית באירוע, אבל התברר שההפרעה אובחנה עוד לפני גיוסו

עו"ד איל מגןפורסם: 04.09.15 , 08:58

בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה באופן חלקי ערעור של חייל שטען לפוסט-טראומה שנגרמה לו במהלך שירותו הצבאי, אך הסתיר את העובדה שההפרעה אובחנה עוד לפני שהתגייס. השופט קבע שהשירות הצבאי אמנם לא גרם להפרעה, אך בהחלט החמיר אותה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

הצעיר התגייס ב-2010 עם פרופיל 97 ושירת כגשש ביחידות קרביות. ביולי 2011, בזמן סיור עם כוח צנחנים בגבול לבנון, הוא נפל לבור בעומק שלושה מטרים ונפגע בראשו ובגבו. כשמצא את עצמו לבד בבור, הוא נתקף פחד שהכוח לא יבחין בו, ונחרד מהמחשבה שיינטש בשטח לא הרחק מלוחמי חיזבאללה. תחושות אלו הלכו והתעצמו עד שהוא נמצא פונה לבית החולים.

תביעה

שוטרת הוכרה כנכת צה"ל עקב הטרדה מינית

עו"ד אלי סבן

משרד הביטחון אישר ששוטרת לשעבר סובלת מפוסט-טראומה עקב סדרת מקרים בשנות ה-90. נפסקו לה 30% נכות, והיא ערערה כדי להגדיל אותם

שוטרת הוכרה כנכת צה"ל עקב הטרדה מינית

כמה שבועות אחר כך קבעה לו ועדה רפואית פרופיל רפואי 21, והוא הגיש לקצין התגמולים של משרד הביטחון בקשה להכיר בו כנכה, בטענה שהוא נפגע נפשית בעקבות האירוע וסובל מההפרעה פוסט-טראומטית (PTSD). בחוות דעת פסיכיאטר של משרד הביטחון הודגש כי המערער ניסה "לאסוף ניירת רפואית", ולא דיווח על כך שכבר אובחן עם PTSD בשנת 2008, בעקבות תאונה שעבר.

לדעת אותו פסיכיאטר, "נראה כי מדובר במקרה של אדם לא אמין עם נטייה לדרמטיזציה והעצמה של אירועים בצורה קיצונית על מנת להפיק רווח משני מקסימלי ממצבו". בהתאם דחה קצין התגמולים את הבקשה וקבע שלחייל לא נותרה נכות נפשית, וממילא אין קשר בינה לבין שירותו הצבאי.

החייל הגיש ערעור בבית משפט השלום בחיפה, שאליו צירף חוות דעת פסיכיאטרית שלפיה ההפרעה הפוסט-טראומטית נגרמה כתוצאה מהאירוע בלבנון. בנוגע לאירוע מ-2008, הוא הצביע על העובדה שגויס לשירות קרבי עם פרופיל 97.

לא הכול הצגה

השופט אורי גולדקורן בחן את ההיסטוריה הרפואית של המערער, ולבסוף קבע שבין התסמונת הפוסט-טראומתית שלו לבין האירוע בגבול לבנון קיים קשר סיבתי של החמרה בשיעור 50% (ולא קשר של גרימה). הכוונה היא שההפרעה לא נגרמה בשל אותו אירוע אבל כן הוחמרה בעקבותיו.

השופט ציין כי התיעוד הרפואי מהתקופה שלאחר האירוע מבוסס על חֶסֶר עובדתי-רפואי, כתוצאה משקריו של המערער. הרופאים שבדקו את החייל לא ידעו על עברו הפסיכיאטרי, והשאלון שמילא רופא המשפחה לפני הגיוס שיקף תמונה שקרית. "התלונות הרבות והרצופות של המערער לפני גיוסו, בעקבות האירוע מ-2008, נעלמו כלא היו עם גיוסו ולאחר האירוע במהלך השירות", העיר השופט.

עם זאת, השופט לא הסכים עם מסקנת הפסיכיאטר מטעם משרד הביטחון, שסבר כי "הכול הצגה אחת גדולה", והוסיף: "הדעת נותנת שהסימפטומים שצוינו בתיעוד הרפואי שלאחר האירוע בשירות, נבעו הן מהאירוע שלפני הגיוס והן מהאירוע שבמהלך השירות, באופן שכל אחד מהאירועים החמיר אף את הסימפטומים שנבעו מהאירוע האחר, והם הזינו זה את זה".

בסיכומו של דבר קיבל השופט את הערעור וביטל את החלטת קצין התגמולים. בשל העובדה שהמערער הסתיר מהצבא את עברו הפסיכיאטרי לא נפסקו לזכותו הוצאות.