הפתעות ספטמבר
הפעם הוא רציני, מעריכים גורמי מודיעין בישראל: אבו מאזן מריח את הסוף, מרגיש את הקרקע בוערת ועשוי לפנות למהלכים בלתי צפויים כבר בקרוב. אינתיפאדה לא - אז מה כן?
אחרי רצח בני משפחת דוואבשה בכפר דומא התכוננו במערכת הביטחון ובשב"כ להתפרצות פלסטינית אלימה של המונים. היום מודה גורם בכיר בקהילת המודיעין כי הוא ועמיתיו הופתעו מהתגובה המינורית יחסית של השטח. אמנם נרשמה גאות מתונה במפלס הטרור העממי (בעיקר ידויי אבנים ובקבוקי תבערה), במספר פיגועי הבודדים (דריסות, דקירות) וגם באירועי ירי בצירי התנועה ביהודה ושומרון וירושלים, אבל הר הגעש הפלסטיני לא התפרץ כפי שנחזה.
אחת הסיבות העיקריות לתופעה המפתיעה הזו, טוען אותו בכיר ישראלי, היא הפעילות המרסנת המהירה שנקטו מנגנוני הביטחון של אבו מאזן. הם עשו זאת בהוראתו הישירה והמיידית. בממסד הביטחוני-מדיני בישראל חדלו מזמן מלהתייחס לנשיא הרשות הפלסטינית כאל "אפרוח מרוט נוצות" כפי שכינה אותו בשעתו אריאל שרון. כיום רואים בו יריב מר מוכשר ומנוסה שמנהל נגדנו בזירה הבינלאומית מערכת דה-לגיטימציה דיפלומטית ומשפטית מאוד אפקטיבית; אך בה בשעה מקפיד באמצעות מנגנוני הביטחון שלו שהמאבק בשטחי נגד ישראל והמתנחלים לא יחרוג ממה שמוגדר "התנגדות עממית" ודואג שחמאס והג'יהאד האיסלאמי לא יצברו כוח.
בישראל טוענים שמחמוד עבאס מצליח לשלוט בגובה הלהבות לא במעט הודות לפעילות המודיעין והסיכול שמנהלים צה"ל, השב"כ והמשטרה - אבל אין זה גורע כהוא זה מההכרה בתרומתו של אבו מאזן לייצוב השטח בעיקר בצמתים קריטיים.
זו בדיוק הסיבה שבגללה מודאגים במערכת הביטחון מהתנהלותו של אבו מאזן בשבועות האחרונים. מתחזקים לאחרונה הסימנים שהראיס צובר תסכולים, חש שזמנו אוזל והוא תקוע כמעט בכל התחומים החשובים לו. לכן הוא עלול להתפרץ ולהתנהג בצורה לא צפויה. בקהילת המודיעין חוששים שההתפרצות קרובה ומנסים לנחש מהן "הפתעות ספטמבר" שמחמוד עבאס מכין לנו ולעמיתיו להנהגה הפלסטינית.
חשוב לציין: אין שום ודאות במודיעין הישראלי שאכן אבו מאזן ינקוט בצעדים דרסטיים בקרוב, אבל ההערכה היא שיש סבירות גבוהה שזה יקרה. כפי שנחשף ב-ynet, הוא כבר הודיע השבוע שיתפטר מהנהגת אש”ף ורמז למקורביו שהוא עלול להתפטר גם מהנהגת תנועת הפתח ואפילו מתפקידו כיו"ר הרשות הפלסטינית. זה לא חדש. הוא כבר השמיע איומים כאלה. אולם בעבר התייחסו אליהם כניסיון לחלץ ויתורים והטבות. הפעם זה רציני, אומרים גורמים בישראל שתפקידם לנטר, להבין ולהעריך התפתחויות בזירה הפלסטינית.
גם האמריקנים מודאגים. הבוקר (יום ו') פורסם כי שר החוץ האמריקני ג'ון קרי טלפן אתמול לאבו מאזן. בהודעה הרשמית נמסר כי בין השניים היתה שיחה גלוית לב בנוגע לכל הסוגיות. עם זאת לפי הדיווחים "קרי הפציר בעבאס שלא יגיש את התפטרותו ושלא ידחף לקבל החלטות משמעותיות נגד ישראל בשל המצב המידרדר באזור".
כתם ענק על מורשתו
גורמים אלה מציינים שעבאס חגג באביב האחרון את יום הולדתו ה-80 ועוד מעט סוגר 11 שנים כנשיא הרשות. השעון הביולוגי והפוליטי מתקתק במהירות אבל הקמת המדינה הפלסטינית עדיין רחוקה מתמיד. המתנחלים נוגסים בהתמדה במה שלדעת אבו מאזן צריך להיות שטחה הריבוני; וגם האיחוד מחדש של שני הפלגים הפלסטיניים תחת הנהגתו לא נראה באופק. השתלטות חמאס על רצועת עזה במשמרת שלו היא עבורו פצע פתוח וכתם ענק על מורשתו. כבר זמן רב הוא מנסה להחזיר לעצמו ולרשות שליטה אפקטיבית - ולו חלקית - ברצועה, כדי שיוכל לחזור ולטעון בזירה הבינלאומית שהוא הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני. אבל חמאס מסרב לאפשר לאנשיו לשוב ולשלוט במעברי הרצועה עם מצרים וישראל.
בנוסף לכך, אבו מאזן מודאג ממה שיקרה אחרי לכתו בזירה הפוליטית הפלסטינית. בעיקר הוא חושש שהאיסלאמיסטים הרדיקלים, חמאס, הג'יהאד האיסלאמי והסלפים, ישתלטו על אש”ף ועל הרחוב הפלסטיני וכי יורשיו בהנהגת תנועת הפתח יזנחו את מורשתו - ובמקום אינתיפאדה דיפלומטית ומשפטית, שהחלה כבר להניב פירות, יחדשו את המאבק האלים. אולי אפילו יפתחו באינתיפאדה שלישית. עבאס מאמין בכל מאודו שזה יהיה צעד הרה אסון. מהאינתיפאדות הקודמות הוא הסיק שמאבק מזוין רק מוביל לסבל ומקומם את העולם נגד הפלסטינים.
ויש גם זווית אישית-יצרית: עבאס, שועל פוליטי ותיק ומנוסה, יודע שיריביו האישיים ומתנגדיו הפוליטיים באש”ף ובתנועת הפתח צוברים כוח. הוא מכיר היטב את מי שמכונים "אנשי הדור הבא" של הפתח - דחלאן, ברגותי, רג'וב ואחרים; כולם חניכיו של ערפאת הנכלולי שמחכים לסימן החולשה הקל ביותר מצדו, או ללכתו בדרך כל בשר, כדי לפתוח במאבק ירושה ואולי אפילו להיכנע לדרישות חמאס.
לא פלא שאבו מאזן שוקל כעת כמה מהלכים יצירתיים ומפתיעים שיסייעו לו להיחלץ מהמבוי הסתום שנקלע אליו. בישראל מנסים גורמים מדיניים וביטחוניים להעריך מה עלולים להיות אותם צעדים, ולסכלם אם אפשר או למזער את נזקיהם.
אבו מאזן יודע שאין טעם אפילו לחדש את המו"מ עם ישראל. לנוכח הגל האיסלאמי הגואה באזור הוא אינו מסוגל להסכים לפשרות נחוצות. הוא יודע שגם בנימין נתניהו אינו מסוגל להציע לו יותר משהציע בעבר לנוכח הרכב ממשלתו והצונאמי האיסלאמיסטי באזור. יש מי שטען שאבו מאזן, לנוכח מצב זה, אולי היה מסכים להגיע הסכמי ביניים - אבל הוא אינו מאמין לנתניהו וסבור שהסכמי ביניים רק ינוצלו להרחבת הבנייה בשטחים וינציחו את שליטת המתנחלים בשטח. אבו מאזן לא מוכן להיות המנהיג הפלסטיני שעל שמו יירשם אובדן הריבונות הפלסטינית על מרבית שטחי איו"ש.
מדינה יש מאין
גרוע מזה עבורו - בזירה הבינלאומית אין כעת קשב לסוגיה הפלסטינית. העולם עסוק כרגע בבעיות אחרות, בוערות יותר, שמקורן במזרח התיכון. אולם בה בשעה מבחין עבאס שבדעת הקהל העולמית, באירופה ובאוניברסיטאות צפון אמריקה התקבע יחס אנדמי של מיאוס עמוק כלפי הכיבוש הישראלי בשטחים. את זה, מעריכים גורמי מודיעין אצלנו, עלול עבאס לנצל בעת כינוס המושב הקרוב של עצרת האו”ם בניו יורק בסוף ספטמבר.
מה זה אומר? ניסיון לזכות בהכרה זוחלת של מוסדות האו”ם במדינה פלסטינית:
- דגל פלסטיני שיוצב בפתח בניין האו”ם בניו יורק.
- הכרזה של עבאס בנאומו במועצת הביטחון כי הוא "מייצג מדינה פלסטינית קיימת הנמצאת תחת כיבוש".
- החלטה במועצת הביטחון שתקבע זמן ופרמטרים ברורים להקמת מדינה פלסטינית באמצעות מו"מ מדיני (צרפת כבר הכינה הצעת החלטה והכול תלוי כעת ברצונו הטוב של הנשיא אובמה).
- החלטה נוספת לא מחייבת בעצרת הכללית שמכירה במדינה פלסטינית בגבולות 67'.
מה שהתחיל אצל אבו מאזן כמתקפה דיפלומטית ומשפטית כדי להציק לישראל ולהעלות עבורה את מחיר הכיבוש, הפך לאסטרטגיה שנועדה להשיג שני יעדים:
1. להקים יש מאין מדינה פלסטינית באמצעות החלטות וצעדים של הקהילה הבינלאומית.
2. דה לגיטימציה לשליטת ישראל בשטחים ודה לגיטימציה לעצם קיומה של מדינת ישראל.
כאמור, האסטרטגיה הזו נוחלת הצלחות מתונות בעיקר מפני שהממשל בוושינגטון בולם אותה.
רק ישראל עוזרת לתושבי עזה
התחום השני שבו אבו מאזן פעיל מאוד כעת הוא המאבק בחמאס. חמאס מסרב להעניק לרשות הפלסטינית שליטה מלאה ברצועה ובמעבריה ובביטחון הפנים. כדי להכריח את חמאס לקבל את דרישותיו, אבו מאזן מונע העברת כספים שנועדו למשכורות לפקידים של ממשל חמאס, ומה שחמור יותר - הוא מטרפד בשיטתיות את המאמצים לשיקום הרצועה מהריסותיה. למעשה, אבו מאזן מחזיק את תושבי הרצועה כבני ערובה עד שחמאס ייכנע לדרישותיו. במקביל, מתנהלת מלחמת חורמה בחמאס בגדה המערבית.
למעשה, רק ישראל מסייעת כרגע לתושבי הרצועה. חמאס, בגלל מצבו הנואש, מנסה להשיג "הודנה" (רגיעה) ארוכת טווח. המטרה – להקל על סבל התושבים, וגם לאפשר לזרוע הצבאית להתעצם בלי הפרעה, להכין "הפתעות" לצה"ל בסיבוב הבא ובעיקר לחפור מנהרות שרבות מהן, לפי הערכות מהימנות, כבר קרובות מאוד לגבול עם ישראל. אולם עבאס עושה כל שביכולתו לטרפד את ההודנה הזו, שממילא לא עומדת לקרום עור וגידים, ומאשים את חמאס בבגידה. לא פחות.
את התפטרותו והתפטרות נאמניו מהנהגת אש”ף יזם אבו מאזן מסיבות פוליטיקה פנים-פלסטינית. אש”ף הוא הארגון הפלסטיני היציג והמוכר בזירה הבינלאומית וגורמים שונים בזירה הפלסטינית, כולל חמאס, מנסים להשתלט עליו. התפטרות עבאס נועדה להתניע תהליך שיביא לבחירת ועד פועל חדש שיהיה לטעמו של אבו מאזן וימשיך את האסטרטגיה שלו. כך גם לגבי התפטרות אפשרית של עבאס מתפקידו כראש תנועת פתח. כאן הוא רוצה "לסנן" את מנהיגי הדור הבא של התנועה ולהשליט את נאמניו. בעיקר הוא רוצה להבטיח שפתח, שאנשיו נושאים נשק כמעט בגלוי, לא יחדש את פעילות הטרור נגד ישראל.
אבל זה לא הסוף. בארסנל האיומים של אבו מאזן יש עוד התפטרות אחת שמאוד לא רצויה לישראל ואף מעוררת לא מעט חששות בירושלים: האיום לשים את המפתחות על השולחן - כלומר לחדול להיות יו"ר הרשות הפלסטינית אם ישראל תמשיך בבנייה אגרסיבית ביהודה ושומרון, ואם יימשכו ההתנכלויות והטרור של יהודים נגד פלסטינים. פירושו של דבר שהדברים יחזרו למצב שהיה טרום-אוסלו וכל העול הכלכלי והביטחוני של כ-2.6 מליון תושבי הגדה ייפול על ישראל.
אם יממש עבאס את האיום האחרון, ייפגעו גם הפלסטינים ושאיפותיהם הלאומיות יוסגו אחורה. הוא עשוי לטעון שלא תהיה לו ברירה והוא יהיה חייב לפעול כדי להניע את העולם לפעולה. בישראל מאמינים שהאיום לא ימומש, אבל גם יודעים שאבו מאזן לא יהיה עמנו לנצח וכי צריך להתכונן ליום שאחריו. יחד עם זאת, איש בישראל - גם בקרב אלו שתפקידם לדעת ולהעריך - אינו יודע מי יהיה יורשו של מחמוד עבאס.
לפנייה לכתב/ת 
