מבט מבפנים: כך כבשה קניה את האתלטיקה
ההצלחה חסרת התקדים של המדינה האפריקאית באליפות העולם לא הפתיעה את ד"ר איציק בן מלך, שייעץ לוועד האולימפי הקנייתי במשך שבע שנים. לאבינעם פורת הוא מסביר איך מדינה כל כך ענייה מצליחה להגיע להישגים מדהימים ונזכר איך הרצים הקנייתים חגגו מדליות בבית הכנסת
רבים מאוהדי האתלטיקה התקשו להאמין להעפלת קניה לראש טבלת המדליות באליפות העולם. יותר מדליות לקניה מאשר למעצמה המגוונת ארצות-הברית? ובכן, זה קרה. המדינה ממזרח אפריקה שהייתה ידועה באינספור הרצים שלה למרחקים ארוכים, השתלטה ללא הודעה מוקדמת גם על הטלת הכידון והריצה ל-400 מ' משוכות כדי לסיים עם שבע מדליות זהב.
מי שפחות הופתע, היה ד"ר איציק בן-מלך מנהל היחידה למתודיקה ורפואת ספורט במכללת וינגייט. האיש כיהן בין השנים 2000 עד 2007 כיועץ לוועד האולימפי הקנייתי, ולעומד בראשו קיפצ'וקה קיינו האגדי, האלוף האולימפי ב-1,500 מ' במקסיקו 1968 וב-3,000 מ' מכשולים במינכן 1972. קיינו רשום בהיסטוריית הספורט כמי שלקח את האתלטיקה הקנייתית צעד גדול קדימה.
בן מלך (62) שימש בעבר כמנהל מקצועי של משלחת ישראל לארבע אולימפיאדות. בתקופתו, הושגו המדליות הראשונות של ישראל בברצלונה 1992. משם הגיח להקמת אקדמיות ספורט בדרום-אפריקה, וייעוץ בקניה. הוא השתתף כרכז ארגוני במשלחות קניה באולימפיאדות ובאליפויות העולם באותן שנים.
"אני לא בטוח שקניה מיצתה באליפות העולם בבייג'ינג את כל הפוטנציאל שלה. יש לה להציע גם במקצועות אחרים, אבל היא לא מנצלת אותם בגלל סדר עדיפויות שונה משאר ארצות עולם, וגם בגלל מחסור בכסף. יש אמנם כמה אנשים עשירים בקניה, אבל עדיין העוני שולט. וזה בולט אפילו באתלטיקה", אומר בן-מלך.
איפה הם יכולים להצליח עוד למשל?
"אתה חושב שאין רצים מוכשרים למרחקים קצרים? או קופצים? יש, פשוט, לא משקיעים בהם. לקח הרבה זמן עד שראינו אלופי עולם מקניה בכידון וב-400 משוכות, ג'וליוס יגו וניקולאס בט, אבל גם עכשיו אלו עדיין מקצועות משניים בחשיבה הקנייתית".
קשה להאמין שלמרות שיגו קבע את התוצאה השלישית בהיסטוריה (92.72 מ'), הטלת הכידון עדיין משנית בהיררכיה הקנייתית.
"כדי לנהל מקצועות זריקה, או קפיצה, צריכים הרבה כסף ואין להם. זו יותר יוזמה אישית של יגו שהתקדם בצורה פנטסטית בכידון והגיע למאמנים הנכונים. התפיסה של קניה מאז שהחלה לעסוק ברצינות באתלטיקה היא שהכול סובב את המרחקים הארוכים מ-800 מ' ומעלה. יש שם כאלף רצים מקצוענים ואולי עשרות אלפים שיכולים להיות קרובים לרמה גבוהה".
מה היה השינוי העיקרי בתקופתך בקניה?
"קודם כל, השינוי היה ארגוני. הוועדה המקצועית של אגוד האתלטיקה בקניה הפכה לסמכות הקובעת. אחרי שהרצים למרחקים ארוכים נהרו בהמוניהם לעשיית כסף בתחרויות הקיץ, חלקם היו מגיעים לאולימפיאדות ולאליפויות עולם אחרי שיא העונה שלהם. הייתה השתוללות לא מבוקרת של רצים לעשות כסף, כשגם מאמניהם מאירופה או מקניה השתתפו בחגיגה ועודדו אותה. הוועדה המקצועית החליטה שמאותה תקופה, תחילת המילניום, אף אחד לא ייצא לאירופה בלי אישור של הוועדה המקצועית".
אתה מספר על בקרה, אבל אנחנו ראינו אותם ממשיכים לקרוע את המסלולים באירופה.
"כן, אבל לא באותן כמויות ועם בקרה. זה מאוד שיפר את מצב משלחות קניה לאירועים הגדולים. לקנייתים תמיד היה כשרון אדיר, הם היו צריכים רק את ההכוונה".
דיברת על כך שקניה מדינה ענייה. איך זוללת תארים כמוה לא מצליחה לקבל את התקציבים הראויים?
"כמו שאמרתי, המדינה יכלה להעניק להם מעט מאוד. הנה סיפור אמיתי - הייתי בתפקיד עם המשלחת לאליפות העולם באדמונטון קנדה ב-2001, והחלטנו שנתחיל לחגוג כל הישג של קנייתי כמו שעושים במשלחות אחרות. זה מגבש את הנבחרת. אני זוכר שאחרי הזכייה של ווילפריד בונגיי במדליית הכסף ב-800 מ', הם שאלו אותי על החגיגה שהבטחתי. הייתי במצב לא נעים. מה עשיתי? צלצלתי לראש המשלחת הישראלית שלמה בן-גל, סיפרתי לו ושאלתי איך פותרים את עניין המסיבה. מאחר ומשלחת ישראל שאומצה על-ידי היהדות המקומית הייתה במסיבה באחד מבתי הכנסת באדמונטון, הוא הזמין גם את הקנייתים. הם נדחקו בצפיפות לתוך המונית שלקחה אותם לבית-הכנסת, הילדים שהיו שם וראו אותם לפני כן עולים על הפודיומים, ביקשו מהם חתימות. תאר לך את אלופי העולם חוגגים בבית-הכנסת. היו שם הרבה סיפורים. באותה אליפות, אחרי הזכייה של צ'רלס קמטאי ב-10,000 מ' הוא אמר שעשה זאת בזכות ה...סידור. שאלתי איך, והוא הסביר לי שהרב בבית הכנסת העניק לו סידור והבטיח לו שינצח אם יקרא בו. מאחר והקנייתים אוהבים מאוד את התנ"ך ואת ישראל, הוא קרא את הסידור במשך כל הלילה. למחרת הוא הפתיע את הקיסר, היילה גברסילאסי".
במשך השנים התאמנו ישראלים רבים בריפט-ואלי של קניה והם יודעים לספר על האימונים המיוחדים והמשובחים, על רמות קושי אדירות שאותם קשה לאירופים לבצע, וחוויות אחרות. גם כותב שורות אלה היה במכרה הזהב של הריצות ארוכות לצורך הכנת כתבה עבור "7 ימים" ב-2001. המאמן דן סלפטר אפילו התחתן עם לונה צ'מטאי הקנייתית, כמו שספורטאים לא מעטים עושים. נפוצים במיוחד נישואים בין הולנדים לקנייתיות. ההולנדים מתאהבים בפשטות של המקומיות והאנשים.
"למעשה", אומר ד"ר בן-מלך, לכל האלופים האלה אין אצטדיון רציני להתאמן בו, חוץ מהאצטדיון הלאומי בבירה ניירובי. הקושי באימונים בתנאים האלה מגביר עוד יותר את היכולת. מדהים היה לראות לפחות בשנים הראשונות, זה לצד זה, איש עם חמור ועגלה לעומת אחד שנוסע במרצדס. לפי המרצדס, הייתי יכול לזהות שזהו אתלט שהרוויח את המכונית כתוצאה מהכסף הגדול שעשה באירופה".
מה עוד השתנה בספורט הקנייתי?
"לא מזמן החליטו להקדיש לנשים הרצות לא פחות חשיבות מלגברים. היכולות הפוטנציאליות הן נהדרות, ונותר רק להשריש את הספורט וללמד אותו. כתוצאה מכך הם כמעט הכפילו את כמות המדליות בתחרויות הגדולות. הבעיה, במיוחד אצל הנשים, הייתה הסוכנים הזרים והמקומיים שהשתלטו עליהן. כל אחד רצה לעשות כמה שיותר כסף על הקריירה של כל אחת מהן וממש 'קרעו" אותן מרוב תחרויות".
לדוגמה?
אתה זוכר את האלופה הנהדרת באולימפיאדת בייג'ינג, פמלה ג'לימו, האלופה הראשונה של קניה? היא הייתה רצה מדהימה וניבאו לה להתחרות עם השיאים של הסיניות ב-800 מ'. אחרי האולימפיאדה, כתוצאה מאותה 'קריעה', היא הרגישה פציעה, הראש שלה הסתחרר מהפרסום הענק והיא התקשתה לחזור לעצמה. המזל שבקניה תמיד אתה יכול למצוא מחליפים למי שלא יכול להתחרות".
יש איזשהו סוד שאנחנו לא יודעים עליו?
"בקניה, יש שני דברים שבעלי סכומי הכסף מרבים לקנות. הראשון מטעי תה, והשני בניינים. האתלטים משקיעים בבניינים גדולים, ורובם מאכלסים בהם קבוצות של כ-15 צעירים או יותר, שחיים עם הספורטאי. בשביל מה הוא צריך את זה? כדי להעלות את רמת האימונים. אותם ה-15 או מספר אחר, מאתגרים ומחדדים אותו להשגת תוצאות עוד יותר טובות. הם בטוחים שאימון לבד הוא לא ממש מועיל. זה בולט בעיקר בשתי ערים בריפט-וואלי, אלדורט וקפסבט. אולי אחת הבעיות בארץ היא שהרצים מתאמנים לבד או כמעט לבד".
הנה, יש לך רעיון שאתה יכול להציע לאיגוד האתלטיקה, אימונים בקבוצות ולא ביחידים.
"הם יודעים. ישבתי באחרונה עם יחיעם סקיטל, מהנהלת האיגוד ודיברנו על כך".
יש הרבה אמוציות בקרבות מול השכנים האתיופיים?
"לא ממש. לקנייתים יותר חשוב הדירוג הפנימי ביניהם".
בשנים האחרונות היו הרבה קנייתים שנתפסו על סמים.
"הנה עוד אחת הבעיות. הקרבות על הניצחונות באיכויות הגבוהות קשים, כל אחד מחליט לבד ועושים שטויות במיוחד רצי המרתון שמתחרים על פרסים ענקיים. לוועד האולימפי קשה לממן הרבה בדיקות, כי כל אחת עולה כ-300 דולר וזה הרבה שם. כשכוכבת המרתונים, ריטה ג'פטו, נתפסה זה עשה שם כותרות גדולות".
אתלטיקה היא הספורט הלאומי בקניה?
דווקא לא, גם שם זה כדורגל. הם לא מגיעים להישגים בגלל שחיתויות בצמרת ההתאחדות. מכיוון שהכדורגל מושחת, הוא לא מתקדם, אבל אנשים מאוד מתעניינים בו".
נסעת לא מזמן למבדקי כדורגל ואתלטיקה לנשים בקניה. ספר על הביקור.
"הוזמנתי ע"י רשות הספורט בעיר קיפסבט. כשהגעתי,
שאלתי את אחד המארחים איפה מגרש הכדורגל. הוא אמר לי: 'כאן'. לא ראיתי שום דבר שמזכיר כדורגל, אז הוא הוציא כלי עבודה והתקין שערים עם רשתות. פתאום נהיה מגרש כדורגל. אחרי שהמבדקים נגמרו, ראיתי שהבנות שהופיעו בלבוש חגיגי, סוחבות דליים. שאלתי אותן מה הסיבה, והן הסבירו כי הן ממלאות מים וככה הן רוחצות אחת את השנייה. זה עוד מנהג שם".
אפשר לספר מפה ועד להודעה חדשה על קניה ההישגית באתלטיקה בעיקר, לעומת קניה שאזרחיה נשארים עם אותם מנהגים שאותם שימרו במשך שנים רבות. וכשתראו את הרצים המדהימים, תחשבו מהיכן האנשים החביבים וגם העוצמתיים האלה הגיעו. באולימפיאדת ריו, קניה תרצה להמשיך מגמה ואולי גם לזכות בשיא חדש של מדליות.
לפנייה לכתב/ת 
