ממלכה בשיגעון: על סיום שוק ההעברות
870 מיליון ליש"ט הוציאו בתקופה האחרונה 20 קבוצות הפרמיירליג על שחקנים חדשים – סכום ששם את הליגה האנגלית בגלקסיה אחרת והופך אותה לעשירה ביותר בעולם. כעת השאלה היא מתי תימצא הנוסחה שתתרגם את הכסף הגדול של המועדונים להצלחות על המגרש. וגם: מי המרוויחים מהטירוף וכל הפרטים מאחורי העסקה ההזויה של החלון
שוק ההעברות הבינלאומי נסגר בתחילת השבוע ולאחריו התברר כי ההערכות המוקדמות היו נכונות: אנגליה שולטת. לא פחות מ-870 מיליון ליש"ט הוציאו 20 קבוצות הפרמייר ליג על רכש שחקנים חדשים, שיא של כל הזמנים.
אם נכלול בחישוב גם את הכסף שהוציאו האנגליות בחלון ההעברות החורפי והקצר, זה של חודש ינואר, נגלה כי הליגה האנגלית הוציאה במהלך שנת 2015 למעלה ממיליארד ליש"ט על שחקנים חדשים.
טירוף המערכות הזה לא רק שלא ייעצר, הוא ילך ויגבר. חוזה הטלוויזיה החדש שייכנס לתוקף בתחילת העונה הבאה מבטיח לקבוצות הפרמייר ליג 5.136 מיליארד ליש"ט בשלוש העונות שבין 2016 ל-2019, כ-70 אחוז יותר ממה שהן קיבלו בין השנים 2012 ל-2015 (3.018 מיליארד).
צריך לזכור שההכנסות מזכויות הטלוויזיה מהוות רק חלק מסך ההכנסות, אולם התוספת היא אדירה ומקנה לקבוצות באנגליה יתרון על פני היריבות שלה במדינות האחרות.
סכומי העתק ששילמו האנגליות הקיץ בנויים על ההכנסות העתידיות המובטחות. וצריך לזכור שכמעט בכל העסקאות הכסף מועבר בתשלומים לאורך תקופת החוזה של השחקן.
כדי להבין את הפער שנוצר בין הפרמייר ליג לליגות הגדולות האחרות של אירופה צריך רק להביט במספרים. קבוצות הליגה האיטלקית הוציאו הקיץ 405 מיליון ליש"ט והליגה הספרדית הוציאה 400 מיליון. כלומר, האנגליות הוציאו יותר מאשר האיטלקיות והספרדיות ביחד!
הבונדסליגה נמצאת במקום הרביעי עם 290 מיליון ליש"ט והליגה הצרפתית עם 220 מיליון – כרבע מההוצאה של הליגה האנגלית. באנגליה כמובן מנפחים את החזה ומצביעים על המספרים הסטרטוספריים הללו כהוכחה לכך שהליגה שלהם היא העשירה ביותר בעולם, ובכך אין כל ספק. אפשר גם להיזכר בעובדה שהפרמייר ליג גם מנוהלת ומשווקת בצורה הטובה ביותר.
אבל העובדה שלאנגלים יש כל כך הרבה כסף להוציא על שחקני רכש גורמת לאינפלציה מטורפת ולא הגיונית במחירי השחקנים – מה שכמובן משחק לידיהן של הקבוצות המוכרות ושל הסוכנים שמנהלים את העסק הזה.
ההעברה המדוברת ביותר של יום ההעברות האחרון הייתה זו של אנטוני מרסיאל, החלוץ בן ה-19 של מונאקו, שנרכש ע"י מנצ'סטר יונייטד ב-36 מיליון ליש"ט. סכום מפלצתי שהפך אותו לכדורגלן בן-העשרה היקר ביותר בהיסטוריה.
ושלא יהיה ספק, הוא יחזיק בשיא הזה זמן קצר, אולי שנה. כי בקיץ 2016 סביר להניח שכבר יהיה נער אחר שיקבע שיא חדש.
כוח קנייה אדיר
גם באנגליה וגם בצרפת הורמו הרבה גבות לנוכח ההעברה הזו, של שחקן שעדיין לא ערך את הבכורה שלו במדי נבחרת צרפת הבוגרת, ושמאחוריו עונה מלאה אחת בלבד בליגה הראשונה.
כמה הבהרות לגבי ההסכם: יונייטד תשלם למונאקו 36 מיליון ליש"ט ולסכום זה יתווספו סכומים משמעותיים נוספים בהתאם להישגיו של מרסיאל.
7.2 מיליון ליש"ט יועברו למונאקו במידה ומרסיאל יבקיע 25 שערים (בכל המסגרות) במדי יונייטד. עוד 7.2 מיליון ליש"ט ישולמו אם וכאשר החלוץ הצעיר ירשום 25 הופעות במדי נבחרת צרפת, מעתה ועד יוני 2019.
יש סבירות רבה ששני הסעיפים הללו יתממשו. לגבי הסעיף השלישי - 7.2 מיליון ליש"ט ישולמו למונאקו כאשר מרסיאל יזכה ב"כדור הזהב" במהלך ארבע שנות החוזה שלו.
גם כך, 50.4 מיליון ליש"ט זה עדיין סכום מטורף עבור כדורגלן כשרוני, אבל לא כזה שמישהו באמת משווה לתיירי הנרי או קרים בנזמה. אגב, בין יתר סעיפי החוזה האישי של מרסיאל מופיע גם בונוס צנוע של 1.5 מיליון יורו על כל פעם שיונייטד תעפיל לליגת האלופות. מעניין היה לשמוע את מה שאמר ואדים ואסילייב, סגן נשיא מונאקו, על המגעים שנוהלו עם מנצ'סטר יונייטד בדרך להשלמת ההעברה, מה ששופך אור על המצב החדש בכדורגל העולמי.
"מבחינתנו מרסיאל כלל לא היה מועמד למכירה, זה ממש לא היה בתכניות שלנו", הוא סיפר לעיתון הרוסי "ספורט אקספרס". "מאז השבוע שעבר יונייטד החלה להגיש לנו הצעות שלכולן סירבנו. זה התחיל עם 21.6 מיליון ליש"ט, אחר כך הם עלו ל-28.8 מיליון, ל-36 מיליון ולבסוף ל-50.4 מיליון, כולל בונוסים".
ואסילייב ממשיך: "ביום ראשון השחקן קיבל הצעה כזו שהוא פשוט לא יכול היה לסרב לה. הוא ביקש מאיתנו למצוא פתרון וביום שני בבוקר מנצ'סטר יונייטד הגישה הצעה למונאקו, שהמועדון לא יכול היה לסרב לו. זה באמת לא יאומן. זהו המחיר של שחקנים כמו לואיס סוארס או ניימאר – השחקנים הטובים בעולם".
ואסילייב כבר הבין את הפרינציפ: "נכון לעכשיו הכדורגל האנגלי נמצא ברמה כלכלית שונה לחלוטין ואם מנצ'סטר יונייטד מחליטה לקנות מישהו, קשה מאוד לעצור אותה".
אז כן, כוח הקנייה של הקבוצות האנגליות הוא אדיר, ולא מדובר רק בקבוצות הגדולות, אלו שנמצאות כל שנה בצמרת ומשחקות כמעט כל עונה בליגת האלופות. גם קבוצות אמצע טבלה ואפילו התחתית של הפרמייר ליג הן כעת קבוצות עשירות מאוד – ויהיו עוד יותר עשירות בשנים הבאות.
ולכן שחקן כמו שרדאן שאקירי, כוכב נבחרת שוייץ ששיחק עד עתה בבאיירן מינכן ובאינטר, שתיים מהקבוצות הגדולות והמפוארות באירופה, בחר בסטוק סיטי.
ג'ורג'ינו וינאלדום, כוכבה של אלופת הולנד איינדהובן, החליט לשחק בניוקאסל (ששילמה עליו 15 מיליון ליש"ט) - שרכשה גם את אלכסנדר מיטרוביץ', הכוכב הצעיר והמבטיח של אנדרלכט, ב-13 מיליון.
הכי עשירה – לא הכי טובה
ווסט ברומיץ', עוד קבוצה אפרורית, צירפה לשורותיה את חוסה סלומון רונדון, אחד מטובי החלוצים בליגה הרוסית. עד לפני שנה או שנתיים שחקנים כמו שאקירי ורונדון לא היו מעלים על דעתם שישחקו בסטוק או בווסט ברום. אבל הכסף הגדול שינה הכל, ולא רק את סכומי ההעברה, אלא גם את השכר.
למעט ריאל מדריד, ברצלונה, באיירן מינכן ואולי שתיים או שלוש קבוצות באיטליה, אף קבוצה באירופה לא מסוגלת לשלם את השכר שמשלמות הקבוצות באנגליה.
אז כסף יש, והרבה, אבל מה לגבי הצלחות והישגים?
השאלה הגדולה כרגע היא האם הכסף הגדול ישפיע גם על ההצלחות של הקבוצות האנגליות בליגת האלופות. שכן אם המצב לא ישתנה באופן משמעותי, מסי, רונאלדו, ניימאר וכוכבי העל הבאים של הכדורגל העולמי, לא יגיעו לאנגליה. הם תמיד יעדיפו את הקבוצות שאיתן יש להם סיכוי טוב יותר להגיע להצלחות האמיתיות, לזכות בתארים החשובים באמת.
ומבחינתם של שחקני העל, הסיכוי לזכות ב"כדור הזהב" כמעט ולא קיים היום בפרמייר ליג. בשש השנים האחרונות אף שחקן מהפרמייר ליג לא הצליח להשתחל לשלישייה המובילה.
עובדה: למרות הכסף הגדול, הקבוצות האנגליות רק הולכות אחורה בכל מה שקשור להצלחות בזירה הבינלאומית. בשתי העונות האחרונות אף קבוצה אנגלית לא הצליחה להעפיל לרבע גמר ליגת האלופות וגם לא לרבע גמר הליגה האירופית. בשש העונות האחרונות 18 מ-24 הקבוצות האנגליות עברו בהצלחה את שלב הבתים בצ'מפיונס ליג - אבל רק 8 מהן המשיכו לשמינית הגמר ורק 3 העפילו לחצי הגמר.
בעונה שעברה ליברפול הפסידה לבאזל ולא צלחה את שלב הבתים, בשמינית הגמר צ'לסי נוצחה ע"י פאריז סן ז'רמן, ארסנל הודחה ע"י מונאקו ומנצ'סטר סיטי הייתה פשוט אומללה מול ברצלונה.
אם הכישלון היה חד פעמי, ניחא. אולם מדובר במגמה והפרשנים באנגליה לא מנסים להתעלם ממנה. ג'יימי קאראגר, כוכב העבר של ליברפול והיום פרשן בכיר, אמר במארס האחרון: "צ'לסי היא הקבוצה הטובה ביותר בפרמייר ליג, אבל סן ז'רמן פשוט טובה ממנה. יש לנו את הליגה העשירה בעולם, אבל אנחנו מפגרים בפער עצום אחרי הגדולות של אירופה. אנחנו פשוט מרמים את עצמנו כשאנחנו אומרים שזו הליגה הטובה בעולם".
בדירוג העדכני ביותר (שמבוסס על הישגי הקבוצות ב-5 העונות האחרונות) נמצאות רק שתי אנגליות בין 17 הראשונות באירופה: צ'לסי במקום הרביעי (אחרי ריאל מדריד, באיירן מינכן וברצלונה) וארסנל במקום השמיני. קבוצות כמו בנפיקה, שאלקה, נאפולי, באזל וזניט סנט פטרסבורג מקדימות את מנצ'סטר סיטי ומנצ'סטר יונייטד.
לא רק הקבוצות נמצאות בירידה, גם הליגה עצמה. בשנה שעברה הבונדסליגה עקפה את הפרמייר ליג ועלתה למקום השני ביבשת, אחרי הליגה הספרדית, שמובילה בפער גדול. עוד עונה גרועה של האנגליות לעומת עונה טובה של האיטלקיות ואנגליה עלולה לרדת למקום הרביעי באירופה. המשמעות במקרה כזה תהיה דרמטית: רק שלוש קבוצות יעפילו לליגת האלופות ולא ארבע.
חלון ההעברות האחרון הוכיח שהכסף הגדול נמצא בפרמייר ליג. אולם הקבוצות האנגליות עדיין לא הצליחו למצוא את הנוסחא שתהפוך כסף להצלחה על המגרש.
לפנייה לכתב/ת 
