דנה עמיר רואה ירוק בעיניים
"מחוץ לרדאר": שחקנית הסנוקר הישראלית הראשונה ששיחקה בטורנירים בינלאומיים עם גברים, לא מוכנה לתת להנחות בסיס כמו מיעוט הנשים בענף או היעדר המסורת המקומית, לעמוד בינה לבין חלומותיה. אחרי שעזרה לאמה לנצח את הסרטן שש פעמים, היא לא חוששת גם מהתמודדות קשה ביותר
בשבוע שעבר, דנה עמיר (26), שחקנית סנוקר מתחילה, נקלעה לסיטואציה כמעט סוריאליסטית. בקושי שבעה חודשים מאז שהחלה להתאמן ולשחק באופן רציני, מצאה את עצמה עמיר מתמודדת בטורניר בגרמניה מול גארי ווילסון, שחקן סנוקר מקצועני לכל-דבר, אחד שהעפיל בשנה שעברה לגמר אליפות סין היוקרתית ומדורג 35 בעולם.
"מכיוון שעד שמשחקים אחרים מסתיימים אתה לא יודע בדיוק את מי תפגוש, גיליתי שאני אשחק מול ווילסון רק חמש דקות לפני שהמשחק התחיל. לא פחדתי מכך, להיפך שמחתי, פשוט לא האמנתי", משחזרת עמיר, "זה היה הדבר הכי מדהים שקרה לי בחיים, לא האמנתי שאשחק מול מקצוען, לא בשלב הזה לפחות".
באופן צפוי, המשחק בין השניים היה קצר מאוד והסתיים בניצחון מהיר של ווילסון. "הוא שיחק פשוט יפהפה, התנהג בג'נטלמניות ופרגן לרמת המשחק שלי", מספרת עמיר שנותרה עם חוויה משמעותית.
קפיצה למים העמוקים
הדרך למפגש הלא צפוי מול ווילסון הגיעה באמצעות החלטה יוצאת דופן שקיבלה עמיר. למרות שהיא בשלב מוקדם מאוד של הקריירה, עם ניסיון משחק דל ורחוקה מאוד כרגע ברמתה משחקני הסנוקר המקצוענים, החליטה עמיר לזרוק את עצמה למים העמוקים ולצאת לשחק בטורנירים בינלאומיים מול שחקנים גברים.
סבב הסנוקר העולמי כולל מלבד טורנירים המיועדים לשחקנים מקצוענים בלבד, גם סדרה של טורנירים פתוחים בה שחקנים מקצוענים משחקים לצד חובבנים. סדרת הטורנירים המשותפת, הפתוחה לכל שחקן המעוניין לקחת בה חלק, נקראת PTC (Players Tour Championship). למרות שמדובר בטורנירים מינוריים בסבב עם סך פרסים נמוך ביותר ביחס לטורנירים הגדולים, סבב ה-PTC מושך אליו את הקליברים הגדולים של הענף. אלוף העולם, סטיוארט בינגהאם, המדורג ראשון בעולם, מארק סלבי, ורבים וטובים אחרים הם שחקני PTC קבועים.
בחודש האחרון הספיקה עמיר להשתתף בשני אירועי PTC בלטביה ובגרמניה, ולמרות שבשני המקרים היא הודחה בסיבוב הראשון, קשה שלא להעריך אותה על האומץ ללכת עם החלום שלה עד הסוף.
לא פחדת שתושפלי בטורנירים הללו?
"חלילה. אני שחקנית חדשה, יודעת את מקומי ולא היה לי שום חשש מהשפלה. ככה לומדים את המשחק, כשמשחקים מול שחקנים חזקים יותר. אני בהחלט עוד לא ברמה הזו, אבל לשם אני שואפת".
מלבד חווית המשחק, עמיר גם זכתה להכיר מקרוב את הכוכבים הגדולים של הסבב. כששון מרפי, סגן אלוף העולם הנוכחי, נתקל בה הוא מיד מתחיל לזמזם, "I got sunshine", בקריצה לכינויה של עמיר, "סאנשיין". "בסופו של דבר אלו אנשים כמוני וכמוך", היא אומרת, "הם מאוד מתלהבים לפגוש שחקנים מישראל כי זה דבר נדיר מבחינתם. בלטביה, היריב שלי חיבק אותי ונתן לי נשיקה. זה לא משהו שרואים הרבה במשחק, לרוב מסתפקים בלחיצת יד. היו בערך 70 אנשים בקהל וכולם מחאו כפיים. כמובן שזה הוסיף להתרגשות שלי".
עמיר החליטה להיכנס לסנוקר במלוא הרצינות, לא סתם היא בחרה להשקיע ממיטב כספה בנסיעות לטורנירים ברמה גבוהה. עמיר שבזמן שהיא לא מתאמנת או משחקת, עובדת כמוקדנית בחברת לוגיסטיקה, חולמת להפוך יום אחד לשחקנית סנוקר מקצוענית המתפרנסת מהענף.
ניתוח יבש של המצב מראה כי המשימה שהציבה לעצמה עמיר היא כמעט דמיונית. עד היום, רק שחקנית אחת, ריאן אוואנס (29), סוג של אלוהות בסנוקר הנשי, שיחקה בסבב המקצועני. אוואנס שזכתה עשר פעמים ברציפות באליפות העולם לנשים, קיבלה בעונת 2010/11 כרטיס חופשי לסבב המקצועני. את עונת הבכורה שלה היא סיימה במאזן עגום של 18:0 והודחה מהסבב. למרות זאת, היא חוללה היסטוריה ב-2013 שכשחקנית חובבנית צלחה שלב מוקדמות של טורניר גדול בסין (וושי קלאסיק) והפכה לאישה הראשונה המעפילה להגרלה הראשית של טורניר מאג'ורי.
אם אוואנס שמשחקת סנוקר באופן רציני כל חייה ומגיעה מאנגליה, מולדת הסנוקר, לא הצליחה להשתלב היטב בסבב המקצועני, לעמיר שהתחילה לשחק בגיל מאוחר הרבה יותר ומגיעה מישראל נטולת המסורת בענף, יהיה על אחת כמה וכמה יותר קשה. אלא שכדי להבין מהיכן שואבת עמיר את הכוחות העצומים להילחם על חלומותיה, צריך להיוודע אל סיפור חייה יוצא הדופן.
המאבק הארוך בסרטן של אמה
עמיר נולדה בפתח-תקווה לזוג הורים שנאבק שנים ארוכות להביא ילדים לעולם. כבר בגיל 14 היא החלה לשחק סנוקר עם חברים, אז עדיין ברמה של תחביב ותו לא, והתאהבה במשחק במהרה. כשעמיר הייתה בת 18, אמה עברה תאונת דרכים קשה וסבלה משברים רבים שהותירו אותה מרותקת למיטה לתקופה ארוכה. באותה תקופה, במהלך בדיקת MRI שעברה, אובחן אצל אמה של עמיר גוש בעמוד השדרה, גידול שפיר אותו החליטו הרופאים לא להוציא בגלל הסכנה שבהליך.
באחת מבדיקות המעקב שערכו לה הרופאים, נמצא כי אמה של עמיר סובלת מגידול בבטן אותו נאלצו הרופאים להוציא בניתוח. אלא שהצרות הרפואיות היו רחוקות מלהסתיים. שנה לאחר מכן אובחנה אמה של עמיר כסובלת מסרטן השד. "עברנו את זה יחד", נזכרת עמיר, "אמא שלי היא אדם חזק מאוד. נכנסנו לרוטינה של בתי חולים ובאותה שנה בה איבחנו אצלה את סרטן השד, גילו שהגידול בעמוד השדרה גדל".
כעבור שנה, אמה של עמיר איבדה תחושה ברגליים במה שהתפתח לשיתוק מהרגליים ועד הבטן שהצריך ניתוח מיידי. הניתוח אמנם עבר בהצלחה, אך שלושה שבועות לאחר מכן סבלה אמה של עמיר מזיהום ונזקקה לניתוח נוסף. "אלו היו שמונה חודשים של טירוף", מספרת עמיר, "זו לא סיטואציה קלה לבחורה בגילי, מה גם שלא יכולתי לעבוד במקביל ולממן את הכול. כשאמא שלי נכנסה לשיקום ונכנסנו למעין רוגע, החלטתי לקדם את החלומות שלי. הבנתי שיש לי את כוחות כדי להתקדם בדברים שאני באמת רוצה להשיג".
זמן קצר אחרי שהחלה לשחק סנוקר באופן רציני יותר, חוותה עמיר טרגדיה משפחתית, הפעם מכיוון האבא שהלך לעולמו בגיל 86. "הוא סבל מדלקת מעיים, עבר ניתוח שהצליח אבל כמה ימים לאחר מכן הוא חלה בדלקת ריאות ולא שרד אותה. הוא לא זכה לעקוב אחרי קריירת הסנוקר שלי, אבל ידע שזה הכיוון ומאוד פירגן ותמך בי".
חודשיים אחרי שאביה נפטר, עמיר כבר טסה לאליפות אירופה. "עם כל הצער של האובדן, החלטתי לטוס. זה לא היה דבר פשוט כי הראש שלי לא היה עסוק בסנוקר אלא במחשבות אחרות. דאגתי למשפחה שלי, כי אני הייתי האדם שהחזיק אותה ופתאום אני צריכה לטוס לתחרות", נזכרת עמיר.
בשלב מסוים החליטה עמיר לנסוע לטיול בפינלנד כדי לנקות את הראש מהתקופה הקשה שעברה. אלא שבעודה בחופשה היא קיבלה שיחת טלפון בה נודע לה שהסרטן של אמה חזר בפעם החמישית. עמיר לא חשבה פעמיים ונסעה עם אמה לחצי שנה של טיפולים בארה"ב. "אמרתי לה שנתייחס לזה כטיול ולא כטיפול, ננסה להיות חיוביות", היא מספרת. במשך 8-9 חודשים, עמיר שמה את הסנוקר בצד והתרכזה רק בליווי של אמה.
למרבה הצער, הטיפול בארה"ב לא הצליח. בזמן שעמיר שהתה במלטה בטורניר זוגות, הודיעו לה שאמה נשלחה לניתוח נוסף בישראל. "פחדתי נורא, הראש שלי לא היה בתחרות, מנתב"ג נסעתי ישר לבית חולים. מכיוון שזו הייתה כבר הפעם השישית שהגידול חזר, הרופאים החליטו אחת ולתמיד להוציא את החוליה מעמוד השדרה של אמי ולשים לה במקום ברזל. הלוואי שזה לא יחזור יותר. כרגע כבר 5-6 חודשים שזה בסדר ואני מקווה שמכאן נתקדם".
כל ההתמודדות הלא פשוטה הזו משפיעה גם על הקריירה הספורטיבית שלך?
"היא משפיעה המון, במובנים של עוצמתיות. ההתנהלות שלי שונה מאוד משל אנשים אחרים שפגשתי, דרך ההישרדות שלי היא אחרת. אלמלא החוויות שעברתי לא הייתי אותו אדם, זה עיצב אותי מגיל צעיר מאוד עד לאדם שהפכתי להיות ואני לוקחת את זה למקומות חיוביים וטובים. אמא שלי מאוד מפרגנת ועומדת מאחוריי".
לפעמים את חושבת על אבא שלך בזמן משחקים?
"כן. אני חושבת שחבל שהוא לא שם כדי לראות אותי ואת מי שהוא חינך – הוא היה אדם מאוד ערכי, סוג של גאון. אלו דברים שעוברים לי בראש. אני חושבת על כמה הוא היה גאה בי".
"אמרו לי בעבר: 'את בחורה - את לא יכולה לנצח'"
מלבד, הקריירה האישית שלה, עמיר פועלת נמרצות גם לקידום הסנוקר הנשי בארץ ובעולם. מכיוון שלא מדובר בספורט בו לצד הפיזי ישנה חשיבות, אין שום
סיבה שנשים יצליחו בו פחות מגברים. אלא שנכון להיום, היעדר מסורת וחשיפה של הענף בקרב נשים מונעים את השוויון המגדרי.
יחד עם מאמנה תום לימור, פועלת עמיר לקיום תחרויות והדרכות לנשים בארץ, מתוך כוונה לייצר סצנת סנוקר נשית ישראלית תוססת. "ההיענות מדהימה", היא אומרת בגאווה, "פרסמתי פוסט בנושא בפייסבוק ופנו אליי כבר קרוב ל-50 נשים שפשוט הבינו שאפשר להתחרות בארץ. הרבה מאוד נשים אמרו לי שהן רוצות להקים ליגה מסודרת".
חווית העלבות על רקע סקסיסטי בענף?
"כששיחקתי בעבר להנאתי במועדונים חשתי הרבה זלזול וחוסר כבוד. אמרו לי דברים כמו: 'מה פתאום את בחורה, את לא יכולה לנצח', 'את לא יודעת להחזיק מקל'. ברגע שהתחלתי ללמוד את רזי המשחק ולשחק בטורנירים ברמה גבוהה יותר, זה הלך ופחת. התחילו להסתכל עליי בעין שונה. לפעמים אני עדיין חשה את זה, בארץ עוד לא מקבלים את זה כמו בעולם, אבל אני יודעת שבקרוב גם זה ישתנה".
בשנה הקרובה היא מתכוונת להשתתף בכמה שיותר תחרויות שתקציבה יאפשר לה. היא רשומה כבר בהתאחדות סנוקר הנשים הבינלאומית ושואפת לקחת חלק השנה באליפות העולם. בעתיד, היא רוצה לצאת ללימודי סנוקר מקצועיים באקדמיה באנגליה.
את לא מפחדת שההשקעה שלך בסנוקר היא סוג של הימור ובעצם את מקריבה שנים חשובות להתפתחות המקצועית-עסקית שלך?
"אני לא רואה בזה הקרבה, אני חושבת שזו הדרך הנכונה עבורי ואם לא אלך בה, אני לא אדע לעולם. אני הולכת על פי התחושות שלי ובפנים אני מרגישה שאם אתאמן כמו שצריך, אגיע לרמות שאני רוצה. אני פה כדי להישאר".
לפנייה לכתב/ת 
