איזה חום: על השבוע הראשון של אליפות ארה"ב
הטמפרטורות הקיצוניות עשו את המוות לאמריקאים (והכריעו את ג'ק סוק), האחים בריאן החלו לרדת מגדולתם (אבל לא עושים מזה ביג דיל) והמניות של רפאל נדאל וקיי נישיקורי המשיכו לצנוח (וזה כבר לא כל-כך מפתיע). השבוע שהיה ב-US OPEN, ארבע "נקודות משחק"
1.כמה סמלי שדווקא אחרי שהוביל 0:2 במערכות במהלך המשחק נגד פאביו פוניני (והוליך 1:3 בסט השלישי!), רפאל נדאל נופף לקהל לשלום בסיומו. זה שידע למחוק פיגורים, לרשום קאמבקים ומיעט להישבר גם מול הגדולים שבטניסאים, חווה הלילה על בשרו מהפך מהכואבים שידע.
רק לפני יומיים ביקש למתן את הביקורות עליו. "אני לא מדורג 100", אמר לעיתונאים, "אני שמיני בעולם. אני לא כזה גרוע". טניסאים בכושר טוב ממנו נמתחו למשחק של חמש מערכות רק באליפות הנוכחית; אנדי מארי ומארין צ'יליץ' נגררו למותחנים מול יריבים חצי אלמונים ונדרשו להזיע כבר בשלבים מוקדמים. שניהם ידעו להגיב בהתאם לסיטואציה. לספרדי פשוט נגמר הכוח להתמודד עם העוצמות שפוניני הפגין במערכה המכריעה.
נדאל של פעם, שור אמיתי ועם חוסן מנטאלי חזק מספיק, היה יודע לסגור עניין עוד לפני שפוניני (שחגג בצניעות ראויה לציון בסיום) עולה על הסוס ומתחיל להפגיז. לחסוך מעצמו דרמות.
נדאל של 2015 מסתבך. מאפשר ליריבו לרחף על המגרש, לא בולם את המתקפות שלו ונותן לו להכות לא פחות מ-70 ווינרים. ולמרות שהוא עצמו טועה רק 18 פעמים בכמעט 4 שעות, בסוף הוא גם מודח בסיבוב השלישי של הפלאשינג מדו באפיסת כוחו ובקול ענות חלשה. לא סתם מעריציו ואוהביו, שהצטברו ככל שעברו השנים, קמו היום בבוקר עם טעם חמוץ בפה - וצביטה כואבת בלב.
2. מסורתית, מזג אוויר חורפי אוהב להפריע לטורנירי גרנד סלאמים. לאורך ההיסטוריה הממטרים הם אלה שהפסיקו משחקים, חלק מהם גם במעמדים מכריעים. הם קטעו מותחנים, חירבו לוחות זמנים ועשו כאבי ראש למארגנים. השנה הכוכב הבלתי מעורער הוא החום, שנותן את אותותיו כבר בתחרות גדולה שנייה ברציפות. אחרי שבווימבלדון אחד מילדי הכדורים התמוטט, הבריטים מדדו טמפרטורות קיצונית תוך כדי ניגוב אגלי זיעה ועשרות מהם גם נזקקו לטיפול, בארה"ב מזג האוויר הלוהט גרם ל-12 טניסאים לפרוש כבר בסיבוב הראשון - דבר שלא התרחש כבר שנים.
אלא שהמכה האמיתית נחתה בסיבוב השני. ג'ק סוק המקומי חש ברע במהלך המשחק מול רובן בלמנס הבלגי, התעלף ונפל לקורבן נוסף של החמסין. הקהל ההמום ניסה לתמוך בו עם סטנדינג אוביישן מחמם לב, ואנשי הצוות הרפואי, שכבר צברו ניסיון בקירור שחקנים בימים האחרונים, ניסו לצנן אותו כשעטפו אותו במגבות קרות והשכיבו אותו על הרצפה. "לשחק באליפות ארה"ב זה אחד מרגעי השיא של העונה שלי, ככה שלפרוש מהמשחק היום זה לגמרי מאכזב מבחינתי", סיפר אחר-כך, כששעתיים אחרי הסיוט הוא עוד המשיך לשתות מים קפואים בלגימות קטנות. "תודה לכל מי שתמך בי, לא יכול לחכות כדי לחזור לכאן בשנה הבאה".
ובכל זאת, לא כולם נכנסים ללחץ מהמיני-שרב. רוג'ר פדרר, שבשני הסיבובים הראשונים איבד במצטבר תשעה משחקונים, דווקא סירב להתרגש מהשמש. "זה לא חום שבלתי אפשרי לשחק בו", אמר כשנשאל על מכת הפרישות. "וזה לא תירוץ. כולם צריכים להיות מוכנים לשחק".
3. עוד הרבה לפני ששמעתם על ניק קיריוס, בנואה פר הסתובב כאן עם חזה מנופח וים של ביטחון בעצמי כדי לוודא שלמרות התוצאות הבינוניות, אף אחד לא מפספס אותו. ברקורד שלו אפשר למצוא פחות מדי הישגים והרבה יותר "מסביב", כמו תקרית מביכה עם שופט ברולאן גארוס, זריקת משחק בצ'לנג'ר נידח באיטליה ובעיטת וולה בכיסא של אחד משופטי הקו בווימבלדון. אחרי השבוע הוא גם יכול להגיד שהוא ניצח את קיי נישיקורי באליפות ארה"ב הפתוחה. שזה כמו לנצח את קיי נישיקורי על כל מגרש אחר, רק קשה יותר וגם יוקרתי יותר לנוכח ההיסטוריה המחייבת של הטניסאי היפני הכי טוב בעולם בניו יורק.
אבל פחות כמו שה-6:4, 3:6, 4:6, 7:6, 6:4 הוא ניצחון של פר, הוא הפסד צורב של נישיקורי. בחלוף שנה מאז שהגיע לגמר באותה אליפות, ההישג הזה נראה פתאום כמו יוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל. העונה המגומגמת האחרונה שלו מעלה כמה סימני שאלה לגביו, בעיקר מכיוון ששני רבעי גמר מתוך ארבעה גרנד-סלאמים זה מאזן של המדורג 15 בעולם ולא של ה-4. הפעם לא היה לו אף תירוץ לארוז מזוודות אחרי משחק אחד - לפני הטורניר הוא נראה יוצא מן הכלל לאחר שזכה בתחרות ההכנה בוושינגטון. והיה לו גם תמריץ מיוחד להגיע שוב לגמר, או לפחות לעמדת תצפית נוחה אליו.
המשחק ביניהם הוכרע על שני דברים שמאז ומעולם שיחקו בטניס פקטור קריטי: אופי וסרבים. בשובר השוויון של המערכה הרביעית פר נחלץ מבור של שתי נקודות משחק, במפגן מהיר אך חשוב ומרשים של כוח נפשי שפירק את יריבו מבפנים וסלל לו את הדרך לשלב הבא. לאורך כל ההתמודדות הוא היכה 18 אייסים (!) יותר מנישיקורי, שנעצר על שלושה בלבד. עם חבטות הגשה כל-כך לא אפקטיביות, גם לנצח את המדורג 41 בעולם זו משימה מסובכת. ופר? הוא מינף את המומנטום עוד קצת כדי לעבור לראשונה בחייו את הסיבוב השני בתחרות (עם ניצחון על מרסל אילהן הטורקי), ואז, לקינוח, להכות גם בטומי רוברדו.
4. טורניר הזוגות, מטבעו, לא מצטיין בלמשוך אחריו קהל רב או התעניינות מיוחדת. הוא קיים עבור חובבי הנישה או בשביל מעריצי האחים בריאן, שכבר שנים מחזיקים כל תחרות שבה הם משתתפים על הכתפיים שלהם, ולא במקרה מהווים גם את מותג הזוגות הפופולארי בסבב. על אחת כמה וכמה אם מתאפשר להם לשחק מול הקהל האמריקאי, שמחכה בכל שנה כדי לראות אותם מתנפלים על התואר הביתי ומבססים עוד קצת את מעמדם כצמד הטניסאים הטובים ביותר ששיחקו את המשחק. יש להם הכל מכל: ב-2013 הם הפכו לזוג היחיד בהיסטוריה מאז תחילת העידן הפתוח שמחזיק בכל תארי הגרנד-סלאם בעת ובעונה אחת.
בזכות הזכייה שלהם בזהב האולימפי בלונדון 2012, הם גם היחידים שלקחו הביתה את ארבעת הגביעים החשובים של השנה והוסיפו אליהם מדליה. הרזומה שלהם כולל יותר מ-100 תארים משותפים. גם ב-2015, הם עדיין הראשונים בעולם. אה, כן, והם בני 37.
השנה נפל דבר. הכל הולך להם הרבה פחות חלק, היריבים למדו לקרוא אותם והגיל לא הופך אותם לזריזים יותר וחדים יותר. התיאום המושלם ביניהם כבר לא מספיק נגד יריבים צעירים ורעבים שרוצים לשים סוף להגמוניה שלהם ולקרוא תיגר על העליונות שהם מפגינים. והם, שתמיד אהבו לשחק על משטחים קשים, עפו כבר בסיבוב השלישי של אוסטרליה - ואחרי ההפסד לסם קווארי וסטיב ג'ונסון, גם בסיבוב הראשון (!) של אליפות ארה"ב. והעולם שותק.
בעקבות ה- 7:6 (4), 5:7, 6:3 לסטיב ג'ונסון וסם קווארי, התאומים יסיימו את 2015 ללא תואר גרנד-סלאם ביד, לראשונה מזה עשור. הפעם האחרונה שבה הם חוו כישלון דומה במעמד זהה (הדחה בסיבוב הראשון של ה-US OPEN) הייתה ב-2011. רעידת אדמה? סיבה מוצדקת לפאניקה? שלטון הברייאנים הגיע לקיצו? לא אם שואלים את מי שהדיח אותם, סטיב ג'ונסון.
"הם לא הולכים לשום מקום, לפחות לא בזמן הקרוב", הרגיע. "אמנם בשבילם לא לזכות בגרנד-סלאם זאת ירידה, אבל הם עדיין המדורגים 1 בעולם". גם בוב ברייאן, חצי מלהקת הטניס הכי מצליחה של שנות האלפיים, לא עשה עניין מהסנסציה. "זה היה צריך לקרות מתישהו", סיפר אחר-כך לכתבים. "לרוע המזל, לא הלך לנו בגרנד-סלאמים השנה".
לפנייה לכתב/ת 
