מדינה בורחת מבשורה: על סאגת חוק השבת
ממכתב הסטטוס קוו של בן גוריון, דרך הבריחה של שרי הכלכלה ועד הכדורגל בסופ"ש. כולם מפחדים להתעסק בחוקי השבת. סקירה היסטורית
שני מקרים שונים החזירו לאחרונה לדיון הציבורי את הסוגיה הטעונה והנפיצה של מעמד השבת בישראל: המאבק להפסקת משחקי ליגת הכדורגל בשבת, ופעילותו בסוף השבוע של בית הקפה "הנרי'ס" במתחם שרונה בתל אביב. פתיחת עסקים בשבת היוותה מוקד למחלוקות ציבוריות, פוליטיות ומשפטיות מאז קום המדינה, מאחר שמדובר בסוגיה של יחסי דת ומדינה, שהוסדרו - או לא הוסדרו (הכול בעיני המתבונן) - על יסוד מכתב הסטטוס קוו ששלח דוד בן גוריון לאגודת ישראל ב-1947.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- תבע את העירייה: עיקול החשבון זה לשון הרע
- האם ניתן לחייב בגט בעל "מנותק רגשית"?
- הטראומה מלבנון? שיקר אך הוכר כנכה צה"ל
- קשישה נפלה בשוק נתניה: העירייה תשלם לה?
ההגבלה על פתיחת עסקים בשבת מעוגנת בשני דינים: האחד באחריות המדינה והשני באחריות הרשות המוניציפאלית. הדין הראשון הוא חוק שעות עבודה ומנוחה, שבו נאסרה העסקת עובד ביום המנוחה, ובמקרה של עובד יהודי – בשבת.
מטרת החוק כפולה: שמירת השבת מצד אחד ושמירת זכויות העובד מצד שני. במובן הזה, אגב, החוק מבטיח שהעובד יזכה ליום חופש בשבוע ולא יוותר עליו כדי להגדיל את הכנסתו. אלא שבפועל, האכיפה מצד משרד הכלכלה דלה ביותר, בין היתר בשל היעדר משאבים.
ברמה המוניציפאלית, פקודת העיריות הקנתה לרשות המקומית את הסמכות לקבוע בחוקי עזר הוראות בנוגע לפתיחת בתי עסק בשבת. כך נוצר המצב שכל רשות קובעת הגבלות לפי נבחרי העיר. מדובר כאן בקשת רחבה של הגבלות, לעיתים על סוג העסק (למשל חנויות, מרכולים) ועל מיקומו (לדוגמה, באזור תעשיה או חנויות נוחות בתחנות דלק). ובהתאם, החיכוך שבין בעלי העסקים לרשויות זוכה מפעם לפעם לסיקור תקשורתי או להתערבות של בית המשפט.
בתחילה היה זה בית המשפט שפסק שסמכות העירייה לא נועדה לכפות את מצוות השבת. היה זה ב-1987, במשפט שהתנהל בבית המשפט השלום בירושלים כנגד בעלי בית קולנוע שהופעל בשבת בניגוד לחוק העזר המקומי. בית המשפט זיכה את הבעלים תוך שקבע כי הסמכות שניתנה לעירייה נועדה לצורך קיום סדר ציבורי וניהול תקין ולא במטרה לקבוע מטעמים שבדת.
אלא שפסק הדין הזה הביא את הכנסת ה-12 לתקן את פקודת העיריות במה שקרוי "חוק ההסמכה", ובמסגרתו הוסמכה הרשות המוניציפאלית לקבוע הוראות בדבר פתיחה וסגירה של עסקים בשבת גם בהתחשב בטעמים שבמסורת דתית.
כך לדוגמה, ב-2004 פעלה עיריית פתח תקווה נגד סניף טיב טעם שפעל בניגוד לחוק העזר המקומי שאסר על פתיחת חנויות בתחומי העיר בשבת. בית המשפט אישר את פעילות העירייה אך בד בבד גם הורה לה להתאים את חוק העזר לשינויי העיתים ולשינוי באוכלוסיית העיר.
בעלי המכולות נגד AM:PM
פתיחת חנויות בשבת לא היוותה רק מחלוקת משני צדי הדת כי אם גם מחלוקת בין בעלי אינטרסים כלכליים. ב-2007 פנו בעלי מכולות בתל אביב לבית המשפט בדרישה שיורה לעיריה לפעול נגד רשתות AM:PM וטיב טעם שפעלו בשבת. הטענה הייתה שבעוד הם שומרים על החוק ולא פותחים בשבת, מרוויחות הרשתות על חשבונם ועל גבם.
חוק העזר העירוני של תל אביב לא התיר את פתיחת החנויות בשבת, ומדיניות העירייה הייתה הטלת קנסות של 660 שקל מדי שבת. אבל בעלי המכולות טענו שהקנס אינו אפקטיבי, כי הוא יוצר מן הסכמה בשתיקה בניגוד לחוק, והדבר פוגע בהם מאחר שהם, בניגוד לרשתות החזקות, לא יכולים לעמוד בנטל הכספי של תשלום הקנס וממילא זקוקים למנוחה ביום השבת.
לאחר פסק הדין החליטה עיריית תל אביב לתקן את חוק העזר כדי שיתיר פתיחת מכולות בשבת ובכך לשמור על מה שראתה כרוח העיר ורצון תושביה. ואולם, מיד לאחר מכן הודיע שר הפנים דאז, גדעון סער, על ביטול עיקרי התיקון, מה שלא הותיר בידי העירייה ברירה והיא הגישה לבית המשפט בקשה לצווי סגירה כנגד עסקים הפתוחים בשבת.
אז הגיע בית המשפט וביטל את החלטת השר (שפרש בינתיים), כך שכיום החנויות פתוחות בשבת אך כולם יודעים שטרם נכתבה המילה האחרונה בעניין. זוהי דוגמה מאלפת למורכבות הסוגיה והשפעתה על האינטרסים השונים.
והמדינה שותקת
אגב, במהלך אותו דיון בבית המשפט הוזמנה המדינה, באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, להתייצב ולהביע את עמדתה, אך הממשלה בחרה להשאיר את תפוח האדמה הלוהט אצל העירייה והסתפקה בעמדה לקונית, שלפיה על הרשות לחוקק חוקי עזר בנוגע לפתיחת עסקים בשבת ולדאוג לאוכפם.
כך נוצר מצב שהסמכות לקבוע הוראות לפתיחה וסגירה של עסקים בשבת נתונה בידי הרשות המקומית ואין אחידות בעניין זה בין הרשויות השונות. בבחינת כל עיר וה"סגנון" שלה.
נראה שהותרת סוגיה כבדת משקל שכזו בידי הרשות המוניציפלית וחוסר הרצון של הממשלה (הנוכחית או כל אחת שהייתה לפניה) להיכנס לעובי הקורה ולפתור את הסוגיה הזו ברמה המדינית, הם כר פורה לביקורת. ואולם, כפי הנראה מדובר באפשרות הפחות רעה לנוכח היעדר יציבות הממשל ויכולתה המוגבלת של הממשלה בעת הזו לחוקק חוקים שינגסו בסטטוס קוו.
יש לקוות כי בעתיד תקום ממשלה שתדע ותעז לגעת בסוגיות אלו ולהעלותן למוקד הדיון הציבורי, שכן במצב כיום ישנה תחושה של הטמנת הראש בחול וזילות החוק.
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד אבי פרימס
עוסק בתחומי המשפט האזרחי ובהם מקרקעין, רישוי עסקים והוצאה לפועל
לפנייה לכתב/ת 
