קליעה זה אוברייטד / על ניצחון נבחרת ישראל
מי צריך שלשות כשיש שחקן NBA שמתפקד כמו שחקן NBA. מי צריך קליעות מבחוץ כשהטריו כספי-אליהו-מקל עובד. מי צריך צלפים כשיש החלטות נכונות של מאמן. רוסיה אולי מפורקת, אבל זה לא גורע מאחד הניצחונות הגדולים של ישראל בשנים האחרונות. שרון דוידוביץ' מסכם ונזכר מהו הענף הקבוצתי מספר 1
8 סלי שדה מחוץ לצבע - זה מה שהייתה צריכה ישראל על מנת להשיג 73:76 על רוסיה ולרשום את אחד הניצחונות הגדולים ביותר שלה בשנים האחרונות. ניצחון שאפשר לסכם בפשטות - לקלוע יותר, מבלי לדעת לקלוע.
הכל נכון. רוסיה נבחרת מפורקת. רוסיה עברה קיץ קשה. רוסיה הגיע בלי הכוכבים. זו כנראה רוסיה הכי חלשה מאז פירוק בריה"מ. הכל ידוע. אבל לא אלה הדברים שנזכור. לא את זה נצטרך לקחת להמשך הטורניר ולמשחק החשוב מול פינלנד (א', 18:30).
עדיף לזכור את עומרי כספי, שבמשחקו הראשון כקפטן הנבחרת ביורובאסקט הראה מנהיגות אמיתית. כזו לה מצפים כאן מהישראלי היחיד ב-NBA שהוא לא דייויד בלאט. הוא הראה את זה במספרים (21 נק', 9 ריב'), בסלים החשובים במהלך הקאמבק ובעיקר - בסחיטת העבירות (10).
כדאי לזכור את הטריו אליהו-כספי-מקל, עליו קמה ונופלת הנבחרת, מסיים עם 50 נק' ו-10 אס'. אבל בעיקר צריך לקחת קדימה את האנרגיות. את העידודים והחיבוקים. את הצעקות החיוביות. תחושת "ביחד" נדירה שמהווה את כל ההבדל בין הפסד מביך לנבחרת אלמונית בפתיחת הטורניר ב-2013, לבין ניצחות על מדליסטית אולימפית ב-2015. עם כל מגרעותיה.
זו לא האנגלית, זה הכדורסל
כישרון קליעה הוא קריטי. אבל חשובה בהרבה היא המשמעת הטקטית. ארז אדלשטיין אחראי על הרגע המצחיק של הערב עם אנגלית שוטפת מול חמישייה צברית בפסק הזמן, אבל גם על הניצחון. וכל זה עם 4 פעולות חשובות:
א. ללכת פנימה. קחו כמעט 60 אחוז ל-2, 9 מ-12 ל-2 ברבע ה-1, 8 מ-12 ל-2 ברבע ה-4 - ותקבלו המון מספרים, וסחרחורת. אבל גם משוואה אחת – לא הכל שלשות בחיים.
ב. שינוי ההגנה. שמירות כפולות, חילופים ואזורית לפרקים בחצי הראשון, אפשרו לרוסיה 8 מ-17 מהשלוש. שמירה אישית, פשוטה ואגרסיבית, שיתקה אותם על 3 מ-12. פשוט.
ג. אליהו. בדקות הסיום, כאשר רוסיה קיזזה ל-4 הרש, ארז חזר מפסק הזמן עם 4 התקפות שהלכו לאופציה ההתקפית הטובה ביותר – אליהו בפוסט. זה הסתיים ב-8 נק' רצופות שלו. כספי אולי ה-MVP, אבל אליהו השחקן החשוב ביותר. יכולת ייצור המצבים וריווח המשחק היעילה ביותר, בידיים שלו.
ד. כדיר. שחקן של עמדה מספר 4 בליגת הגמדים הישראלית, שמתנשא לגובה 2 מ' ופסיק-מינוס-קוץ, היווה תשובה הולמת לעמדת הסנטר עם הגנה מצוינת ותנועה נפלאה בהתקפה והביא לאדלשטיין את יצירת הסמול-בול הארצ-ישראלי.
כעת, אלא אם גוטמן והנבחרת יחליטו להפתיע לטובה בוויילס, ליל אמש היה עוד תזכורת חותכת לשאלה – מהו הענף הקבוצתי מספר 1 בישראל. זה שגם כשהוא בקרשים, מצליח לנפק ניצחון ענק. וכל זה - בלי ערן זהבי!
לפנייה לכתב/ת 
