"Straight Outta Compton": ראפ מפולטר
השחקנים דומים לאייס קיוב וד"ר דרה, ועושים עבודה אותנטית ואמינה. אבל הסיפור של הרכב הראפ NWA בעלילת "Straight Outta Compton" לוקה בהנדסת המציאות מחדש. תקיפות, מעצרים ואלימות נגד נשים מופיעים בסרט ברזולוציה נמוכה, שמנקה את המקור מאשמה
"Straight Outta Compton" הוא סרט שמופץ בישראל ללא תרגום של שמו לעברית. ההחלטה המוזרה הזו הופכת להגיונית במחשבה שנייה. מי שמכיר את המוזיקה ואת עלילותיה של להקת NWA (Niggaz Wit Attitudes) יודע כי זהו שמו של להיט הפריצה של הלהקה, שם האלבום שבו הוא היה כלול, והעמדה הבסיסית של חברי הלהקה שהתיימרה לבטא מרדנות אותנטית מעיר המיעוטים המדורדרת קומפטון בדרום מחוז לוס אנג'לס. מי שלא מכיר את צירוף המילים - ספק אם ימצא עניין בסיפורה של הלהקה שהביאה לפריצת הגנגסטא ראפ בסוף שנות ה-80.
מאז הימים בהם NWA הגיעה לשיא הצלחתה חלפה כרבע מאה. מתוך חמשת חברי הלהקה אחד מת (Eazy-E), שנים נדחקו לשוליים (MC Ren, DJ Yella) ושנים חדרו לעומק המיינסטרים האמריקאי - אייס קיוב כזמר-שחקן מצליח ו-מפיק העל ד"ר דרה שהונו האישי נמצא כפסע ממיליארד דולר לאחר שמותג אוזניות הביטס שלו נקנה ע"י חברת אפל.
"Straight Outta Compton" הוא סיפור הלהקה מנקודת המבט של המנצחים. זהו פרויקט שהונע ע"י שאיפה לחסום סרט אחר על הלהקה שאמור היה להתבסס על זיכרונותיו של מי שהיה המנג'ר שלה - ג'רי הלר. בין ששת מפיקי הסרט, שבימים אלו שובר קופות בארה"ב, נמצאים אייס קיוב, ד"ר דרה ואלמנתו של Eazy-E טומיקה וודס-רייט. התסריט (תוצר עבודתם של ארבעה תסריטאים), והחלטות הבימוי של פ. גארי גארי היו כפופים לדרך בה אייס טי וד"ר דרה רצו להציג את סיפורם.
SOC הוא סרט לקוי אך מעניין בליקוייו. הוא מונע ע"י שאיפה כפולה ובמידה מסוימת אף סותרת: מצד אחד להמחיש את חשיבותה האמנותית התרבותית והפוליטית של הלהקה ככוח אנטי ממסדי, לכן המטרה היא לא רק להציגה כמשקפת את התקופה אלא גם כמניעה שינויים. מצד שני, יש ניסיון לרכך את הדינמיקות הבעייתיות בין חברי הלהקה ולעדן את הצדדיים הבעייתיים, שלא לומר הנתעבים, באופיים והתנהגותם.
הסתירה בין השאיפות נובעת מהיות תהילת הלהקה מבוססת על ברוואדו מצ'ואיסטי. פוזה זו ניכרה לא רק בהמנון Fuck Tha Police, אלא גם בשירים שביטאו אלימות מיזוגנית חריפה כלפי ה-"bitches n' hoes". מאחורי הקלעים חברי הלהקה מימשו את אורח החיים הפרוע באורגיות עם מעריצות, ובמקרה של ד"ר דרה גם באלימות שהופנתה בקביעות כלפי חברתו דאז, ובתקרית מפורסמת גם כלפי מגישת תוכנית היפ הופ באמ.טי.וי. כיום, כשד"ר דרה ואייס קיוב הם כבר אבות המתקרבים לגיל העמידה, הם מעדיפים להצניע אספקטים אלו.
בהקרנת העיתונאים הראשונה שהיתה לסרט בישראל התרחשה תקלה: במקום הסרט בגרסתו הסופית הוקרן עותק עבודה. טעות זו אפשרה הצצה לישורת האחרונה של תהליך העיצוב של המיתוס. שוטים שבהם אקטים מיניים בוטים קוצצו. עודנו אלמנטים הקשורים ליחסים הבעייתיים בין חברי הלהקה, לתככים הפיננסים ביניהם, ולהטחת העלבונות המתוזמרת לאחר פירוקה. הגרסא הסופית טורחת להדגיש עוד יותר את התהום המוסרית הפעורה בין ד"ר דרה (המוצג בסרט כדמות עדינת נפש) לבין שוג נייט - העבריין האלים וגדול המימדים שהפך להיות שותף של ד"ר דרה ב"דף רואו רקורדס" לאחר שהאחרון עזב את הלהקה. לאלימות הממשית שהופנתה כלפי נשים לא היה זכר בשתי הגרסאות.
דוגמא טובה למגמתיות היא הסצנה (המבוססת על אירוע אמיתי) שבה ד"ר דרה נהג בפרארי שלו במצב שכרות, ברח מהמשטרה, ונעצר לאחר מרדף פרוע ומסוכן ברחובות בברלי הילס. בגרסת עותק העבודה השכרות נומקה בתסכול רומנטי מכך שקצב ההתקדמות עם האישה שבה התאהב הואט. בגרסא הסופית השכרות נעלמת והנהיגה הפרועה היא תגובת תסכול על הדרך הברברית בה שוג נייט מנהל את "דף רואו רקורדס". שתי הגרסאות הן בולשיט, אבל בדרגות שונות וממניעים שקריים שונים.
מבחינות רבות הסרט מנסה להיראות מאוד אותנטי. השחקנים שנבחרו דומים דמיון רב למקור. אושיאה ג'קסון, בנו האמיתי של אייס קיוב, מגלם את אביו. קורי הוקינס דומה לד"ר דרה הצעיר אך במראה עדין יותר. ג'ייסון מיטצ'ל הוא Eazy-E (הבן של Eazy-E היה אמור לגלם את דמותו של אביו, אך לבסוף נבחר שחקן מקצועי). השחקנים הקליטו מחדש את שירי SOC (הסרט מכיל מיזוג בין ביצועיהם לביצועים המקוריים), וזכו להדרכה צמודה מצד האנשים שאת דמויותיהם הם מגלמים.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
- סיפור על אהבה וחושך
האותנטיות הזו מסווה את הזיופים הקטנים לאורך כל הסרט. ישנם אירועים המוצגים, במתכוון, ב"רזולוציה נמוכה", כדי לא להתייחס לפרטים הבעייתיים עבור חברי הלהקה (מי עומד מאחורי התקיפה של אייס קיוב ב-1990?). חלקם מעצבים מחדש אירועים (מאסרם לאחר הופעה בדטרויט) כדי להעצים את הדימוי המרדני של הלהקה או חותרים להעצים את הקשר בין הטקסטים ל"התנסויות האישיות" של חבריה באלימות ובגזענות משטרתית (כך בסצנה "המסבירה" את יצירת Fuck Tha Police)
נקודה בעייתית במיוחד היא ייצוגו של המנג'ר היהודי ג'רי הלר (פול ג'יאמטי). הלר הוא היהודי החמדן שמפלג בין חברי הלהקה, מתמרן את Eazy-E בחנופה כדי למנוע מאייס קיוב וד"ר דרה לקבל את חלקם הראוי בהכנסות (זאת למרות ש- Eazy-E הוא זה שעמד בראש חברת "רות'לס רקורדס" שבה הוקלטו אלבומי NWA). יתכן שהלר היה אדם לא הגון, אך הסרט מסיר אחריות מחברי הלהקה. בקריקטורה המוצגת של הלר יש ניחוח לא נעים של הסכמה עם ההתייחסות האנטישמית להלר באחד משירי הזעם של אייס טי לאחר שעזב את הלהקה.
SOC מנסה, אך לא ממש מצליח, להיות בעל הנפח האפי והתנופה הסגנונית של "לילות בוגי". זה לא רק הפער בין הכישרון של פ. גארי גארי וזה של פול תומס אנדרסון, אלא גם החשש מפני הצגת הדמויות וליקוייהם ללא פילטרים מחושבים היטב.
