הרפורמה של האוצר תפגע בפנסיה של כולנו. דעה
משרד האוצר מוביל רפורמה מקיפה בפנסיה שלנו, בנכס הפיננסי הגדול ביותר שכל אדם רוכש במהלך חייו. הרפורמה כוללת שורה של צעדים, אולם מתמקדת בעיקרון מהותי אחד: הפרדת מתן השירות בביטוח הפנסיוני למעסיק ולעובד. שיטת הפרד ומשול, בין שני גורמים, העובדים וחיים תחת קורת גג אחת. הגיע הזמן להבין על מה המהומה ואיזו סכנה היא טומנת. דעה
שלום, אני "החשוד המיידי". מנהל הסדר פנסיוני. כן, סוכן הביטוח שמגיע ללקוחותיי ומנסה להבטיח את העתיד הפנסיוני שלהם. משרד האוצר לא חושב כך. הוא רואה בי אינטרסנט, אפילו "חשוד מיידי" לכשלי השוק הפנסיוני לשיטתו. אני יודע את זה, אבל אני חושב שכדאי להמשיך ולקרוא.
משרד האוצר מציע "רפורמה" בביטוח הפנסיוני. ה"רפורמה" של האוצר מתמקדת בעיקר בהפרדת השירות למעסיק ולעובד, כלומר: יהיה סוכן למעסיק, יהיה סוכן לעובד, וכולם יהיו מרוצים ויחיו באושר ועושר עד קץ הימים. האומנם?
לדעתנו, מנהלי ההסדרים הפנסיוניים וסוכני הביטוח בישראל, ההצעה הזו גרועה לכולם, לכל עם ישראל. אנחנו כאמור מבינים שאנחנו "החשוד המיידי" מבחינת האוצר, אבל למרות הציניות שהשתלטה על כל חלקה טובה, אנחנו גם רוצים להגיד בקול גדול: זהירות, הפנסיה שלכם בסכנה. סכנה גדולה. כן, אנחנו דואגים, כולנו צריך לדאוג. הרי מדובר בנכס הפיננסי הגדול ביותר שכל אחד מאיתנו רוכש במהלך חייו. ויש לנו סיבות טובות לדאגה.
ולמה אני אומר את זה?
תנאים ומחירים: מאחורי הכוונות הטובות והמילים היפות מניחה "הרפורמה" כי העובד היחיד יכול להשיג תנאים טובים יותר מאשר קבוצת עובדים מאוגדת, במשא ומתן מול תאגידי הפנסיה הגדולים. ואני , "החשוד המיידי", אומר שמה שעצוב הוא שפרט לכמות קטנה של עובדים חזקים כולם ישלמו יותר, וללא יכולת מיקוח. ואחרי שכל אחד ישלם את חלקו יצוץ גורם שלישי, שינסה לתאם בין המעסיק והעובד, עבור תמורה כספית כמובן. יהיה כאוס מוחלט.
יש סכנה שמהכאוס שייווצר לאף אחד לא תהיה פנסיה. ואני, "החשוד המיידי", אומר שמה שעצוב הוא שכיום הכל נעשה על-ידי גורם אחד, ונעשה בזול ובצורה טובה, בדרך שהתגבשה לאורך עשרות שנים. אגב, גם נתוני משרד האוצר מעידים על ירידה גדולה ועקבית במחיר שאנחנו משלמים כיום על ניהול הפנסיה שלנו.
ניגוד האינטרסים בין המעסיק לעובדים: מצדדי "הרפורמה" אומרים כי ניגוד האינטרסים הקיים בין המעסיקים לעובדים משפיע לרעה על תנאי הביטוח הפנסיוני של העובדים, אבל הטענה הזו אינה מחזיקה מים. כיום דואגים המעסיקים לעובדים ולא עובדים עליהם. הם חייבים לדאוג להם. על-פי חוק. על-פי כל התקנות הרגולטוריות. וגם מתוך רצון אמיתי ולא ציני, לשמור עליהם. ואני, "החשוד המיידי", אומר שמה שעצוב הוא שמחר המעסיק לא יוכל לפעול לטובת העובדים והם יפוצלו בשיטת הפרד ומשול מול תאגידי הפנסיה הגדולים. המצב יהיה דומה למצב של הלקוחות הפרטיים בבנקים. נכון, לא משהו המצב הזה, אבל זה בדיוק מה שיקרה.
שוק קמעונאי ושוק סיטונאי
בכל התחומים האחרים המדינה הבינה כי לאזרח טוב שוק סיטונאי. למשל ניקח כדוגמה את שוק האינטרנט. במקרה זה באה המדינה ואמרה שבמקום שיהיה גורם אחד שמספק תשתית ב-100 שקלים לחודש וגורם אחר שמספק תוכן ב-100 שקלים לחודש, צריך ליצור ספק אחד שיספק את כל החבילה ב-75 שקלים.
כך נוצר למעשה שוק סיטונאי חדש במקום שוק קמעונאי ישן. ואני, "החשוד המיידי", אומר שמה שעצוב הוא שדווקא בתכנית הפיננסית הכי גדולה שיש לאדם בחייו, מניחים פתאום עולם הפוך, והופכים שוק סיטונאי קיים לשוק קמעונאי. אלכימיה, אמרנו כבר?
אז למה עושים כזה שינוי: ואני אומר, טוב, אז בטח למשרד האוצר יש סיבה טובה לעשות רפורמה ענקית שמטלטלת את השוק ופוגעת בכולם. אז זהו שאני מחפש ולא מוצא. אבל אני "החשוד המיידי", אז מה אני מבין בכלל. תגידו, לא חבל?
הכותב הוא יו"ר פורום מנהלי ההסדרים הפנסיוניים ומנכ"ל תמורה מבית כלל
לפנייה לכתב/ת 
