נקודת אור שמאפילה על החושך / טור
משחק מזעזע התקפית, דפיקות לב מואצות כשהכדור מתקרב לדגני ובן-הרוש, אובדן עשתונות בפתיחה - כל אלה לא חשובים כי הנקודה בקרדיף יכולה לעזור לנבחרת לסיים במקום השלישי. ותודה מיוחדת לבן-חיים הבלם ולשופט הקרואטי. אורי קופר מסביר למה חייבים להיות מרוצים מהמשחק בוויילס
בעיטה ראשונה לשער, וגם היא לכיוון היציעים העליונים, בדקה ה-69. בעיטה שנייה, אחרונה ויחידה למסגרת, בדקה ה-83. החזקה ראשונה בכדור בחצי המגרש של היריב בדקה ה-32. מסתכלים על העובדות האלה ורוצים לתקוע את הראש בקיר. מסתכלים גם על תקציר המשחק ורואים חושך. אבל זה לא מעניין בשנייה שאחרי. נגמר, חלף, ועם תוצאה טובה לנבחרת ישראל. כרגע, זה הדבר היחיד שחשוב.
גוטמן נשם לרווחה: "מהיום אני אוהד וויילס"
אנחנו לא רגילים לראות משחקים מאופסים מהנבחרת, זה לא קרה מאז גיאורגיה לפני חמש שנים, ומהמשחק המאופס הזה צריכים להיות מרוצים. למה מרוצים? התחושה שהרגשתם בהתקפה האחרונה, בשנייה שעברה מאז שהכדור נגע ברשת ואז שהבנתם שיש נבדל, יכולה להיות התשובה. הכאב מהול בתסכול, שנכנס לגוף לשנייה או שתיים, שידר "ידענו שזה יגיע". אז הגול המטופש בדקה האחרונה לא הגיע - זו התשובה למה אפשר להיות מרוצים.
ישראל פחות טובה מוויילס. למי ששכח, רק לפני רגע היא הפסידה לה 3:0. היא שרדה משחק בו אחד השחקנים הכי טובים שלה, ניר ביטון, לא היה בעניינים ואיבד כדורים מסוכנים. היא שרדה משחק שלם בו בכל פעם שהכדור התקרב לאוראל דגני, ובעיקר לעומרי בן-הרוש, הלב דף בקצב מואץ. היא שרדה למרות ציוות שחקנים לא טוב בתחילת המשחק (שאלי גוטמן תיקן יפה במחצית) ואובדן עשתונות מוחלט בחצי השעה הראשונה.
כן, זה היה משחק מזעזע התקפית. ממש מזעזע. אבל אנחנו לא נמצאים כרגע בתחילת קמפיין, שאז מחפשים איזו בשורה חדשה או דרך שמשדרת אופטימיות. בשלב הזה, רגע לפני הסוף, מה שחשוב הוא להשיג את הדרוש כדי להתקדם לכיוון המקום השלישי. והנקודה בקרדיף עוזרת.
הנקודה עוזרת כי עכשיו גם אם בוסניה תנצח את המשחקים שנותרו לה, מול וויילס בבית וקפריסין בחוץ, אז ישראל תזדקק, בנוסף לניצחון מול קפריסין בטדי, "רק" תיקו בבלגיה ולא ניצחון. היא עוזרת כי אם בוסניה תפשל בגדול באחד המשחקים האלה ותפסיד, דבר שיכול לקרות, אז גם ישראל תוכל לפשל ולא לנצח את קפריסין, דבר שגם יכול לקרות.
אז נכון, זה היה קשה לצפייה, אבל היו גם כמה נקודות חיוביות. לא הרבה, אבל אם התוצאה חיובית אז בואו נציין אותן. גוטמן, כאמור, זיהה את הבעיה בציוות המקורי שהוא רשם על הלוח וביצע חילוף כפול חכם. אלי דסה היה לא רע בכלל. טל בן-חיים הבלם הגיע לכל כדור גובה, לא דבר פשוט כשמולך נבחרת בסגנון וויילס. בן-חיים היה, ובהפרש גדול, השחקן המצטיין של הנבחרת הערב, אולי יחד עם השופט איוון בבק, שהיה צריך לשרוק לשני פנדלים מנגיעות יד של דסה ואיתן טיבי.
הוולשים התעצבנו מאי-השריקות האלה, ובצדק, אבל עכשיו, כשהמשחק נגמר, כולנו איתם. אם גארת' בייל יהיה טוב יותר משהיה הערב, אם וויילס תוציא לפחות נקודה בסראייבו, ישראל יכולה לחגוג עלייה לפלייאוף עם ניצחון במשחק הבא מול קפריסין. עזבו את היכולת - כרגע זה הדבר היחיד שחשוב.
לפנייה לכתב/ת 
