ריטה ודיקלה הביטו מזרחה, וכבשו את השנה
דודו טסה ו-A-WA חזרו לשורשים בהשפעת ריטה בעוד שזמרים אחרים לא גמרו את החודש, דיקלה פרצה בענק ואייל גולן ומושיק עפיה לא ירדו מהכותרות - מסיבות פחות מוזיקליות. אבי שושן מסכם שנה טובה של "מביט מזרחה"
בחזרה למוזיקה העדתית
את טור סיכום השנה הזו לא אפתח בגול עצמי עם פרשת האזנות הסתר אייל גולן או בקאמבק של מושיק עפיה. אפילו לא בפאר טסי שזינק לליגה של הגדולים עם הלהיט הכי גדול של השנה. אפתח דווקא בריטה. כן, ריטה. לכאורה, אין קשר בין ריטה למדור על מוזיקה מזרחית. אבל דווקא מאז אלבומה בפרסית "השמחות שלי" מ-2011, מוכיחה הזמרת כיצד ניתן לקחת את השורשים של הזמרים המזרחים מארצות ערב ולהמציא עמם את הקריירה מחדש, כולל בשוק הבינלאומי.
ריטה היא זו שסללה את הדרך לדודו טסה והכיוותים שהוציאו השנה את אלבומם השני "עלא שו'אטי" וזוכים להצלחה מסחררת ברחבי העולם עם המוזיקה העירקית, ליוצר תומר יוסף שהצליח השנה מעל למשוער עם האלבום בתימנית של בנות A-WA אותן הוא מנהל מוזיקלית, וגם ליאמן בלוז - שמוכיחים כי האוצר התרבותי הרחב ביותר נמצא למעשה בתוך הבתים של כולנו. התרבות המזרחית יכולה וצריכה להמציא את עצמה מחדש דווקא במקומות אלו ולא בהעתקת לחנים מיוון או בולגריה, שבסופו של דבר נשמעים כמו עוד מאותו דבר.
לכן, אנשי השנה שלי הם לא פאר טסי או עדן בן זקן אלא ריטה, דודו טסה ותומר יוסף, שהצליחו להמציא את הצליל המזרחי מחדש, לפרוץ לשוק הבינלאומי ולהוכיח שיש צימאון למטענים התרבותיים הללו. להצלחה של המוזיקה הזו יש המון סיבות מגוונות, אך אני חושב שבסופו של דבר הם מהווים עבורנו, הקהל והיוצרים כאחד, זיכרון ענק לדור של הסבים והסבתות שעלו ממדינות אלו וצרכו את המוזיקה הזו בגרסת המקור. כעת, כשהדור הזה כבר חלף מהעולם והגעגוע נשאר, השירים מהווים לא רק בשורה מוזיקלית מעודכנת אלא תזכורת לנוף ילדותנו.
הזמרים העניים
"אין לי כסף לשלם חשמל", "ההורים עוזרים לי כי לי אין גרוש על התחת", "מי יכול להרשות לעצמו היום להקליט שיר כשאין לי אוכל במקרר לילדים". הציטוטים הללו לא מגיעים מאנשים שקופים אלא דווקא מזמרים מפורסמים שלאורך השנה נחשפתי לסיפורם הכלכלי הקשה. למעשה, בואו נגיד את האמת, חוץ מכשבעה זמרים בלבד - רוב הזמרים המזרחיים היום (ולא רק מזרחיים אגב) הם עניים. לצערם, גם הם יודעים, הבשורה לא תגיע מהמוזיקה והיא לא תהיה זו שתגאל אותם.
איך זה קרה? ראשית, היום יש המון המון זמרים וכישרונות שהציפו את השוק ומוכנים להופיע אפילו בחינם ולו רק כדי להיות דודו אהרון הבא (שכזכור התחיל במועדון וכולנו ראינו לאן הגיע). זה גרם לכך שכל הזמרים שהיו בני בית במועדונים, נאלצו לחתוך את התעריף עבור הופעה בעשרות אחוזים ולהסתפק ב-2,000 שקלים בלבד - ומזה עוד צריך להוריד תשלום לנגן ומס. בהתחשב בעובדה שאין הרבה מועדונים פעילים ובכל ערב יש עשרות זמרים שנלחמים על המשבצת, קיבלנו קטגוריה שלמה של זמרים שאין להם עבודה.
בנוסף, כיום עלות הוצאת שיר לא נגמרת באולפן ההקלטות. קידום השירים במדיות החברתיות הפך למסחטת הכסף החדשה של זירת המוזיקה. בראיון שהתקיים כאן עם שלומי סרנגה הוא אף חשף כי שמע על זמר שהוציא לא פחות מ-200 אלף שקלים על קידום שירו. מדובר בסכומים שבודדים הזמרים שיכולים להרשות אותם לעצמם ומי שלא - במידה והרדיו לא מתלהב מהשיר על ההתחלה, פשוט נמצא מחוץ למשחק. ערב ראש השנה ולזמרים מזרחיים רבים שבעבר זכו להצלחה ענקית אין כיום כסף לארוחת חג. עצוב.
תמלילן סדרתי
פעם זה היה דוד זיגמן, אח"כ הגיע התור של יוסי גיספן, עברו לאופיר כהן והשנה זה היה אבי אוחיון. הקללה הכי גדולה של הזמרים המזרחיים היא שכשהם רואים להיט אצל זמר אחר אז הם מיד מחליטים להעתיק ולעשות כמוהו במקום לייצר את הצליל הבא. אחרי הפרויקט של רביבו, קמו עשרות הרכבים דומים שנעלמו באותה מהירות שהתעוררו וכל כותב או מלחין שיצאה לו יציאה, נחשב פתאום לאיש בשורה ממנו תבוא הגאולה. אז ישועה, למי שלא הפנים - אף פעם לא באה. לא ככה.
זו לא היתה השנה של אייל גולן וקובי פרץ
אייל גולן הוכיח השנה עד כמה ניהול וייעוץ חכם ם קריטיים להצלחה של זמר וכיצד מותג-על יכול לקרוס שוב ושוב בגלל החלטות שגויות. פרשת האזנות הסתר עשתה רע מאוד לגולן. הוא חזר לכותרות בהקשרים פלילים וכשהתברר כי מדובר בעורבא פרח אף עלו טענות גלויות לכך שמדובר היה בניסיון נואש להציג את גולן כקורבן. לכן כל הפרשה המיותרת הזו רק חזרה אליו כבומרנג והוא שוב נתפס כשור מועד שרחוק מלהיות שה תמים.
גם מוזיקלית זו לא היתה שנה טובה עבורו. למרות שהאלבום "בסוף כל יום" הינו אלבום מעולה, הרדיו ואולי גם הציבור התעלמו וכמעט לא השמיעו ממנו שירים, מלבד "שישי בצהריים" שכן הפך ללהיט קיץ. העובדה ששיר הנושא, זה שבכל אלבום הוא ג'וקר מנצח של גולן, נכשל באופן מוחלט אומרת דרשני ומוכיחה כי גולן רחוק מלהתאושש מפרשת הקטינות שעדיין רודפת אותו. חבל, כי זה שיר מצוין אבל סוף מעשה במחשבה תחילה. גולן למד השנה איך זה נראה כשהקהל מסובב לו את הגב ואת זה אפילו הקעקוע של העיניים לא גילה לו בזמן.
שנה לא טובה עברה גם על קובי פרץ. אחרי שאלבומו "סה לה וי" זכה אשתקד להצלחה ונדמה היה כי הזמר בדרך לחזור לעצמו, השנה הוא כמעט ונעלם. השירים שהוציא בקושי הושמעו ברדיו, בתקשורת הוא כמעט ולא היה נוכח וגם כשזכה לאזכורים - היה זה רק בפרשת המיסים שעדיין נסחבת ומטילה צל כבד על הקריירה שלו. פרץ חייב להמציא את עצמו מוזיקלית מחדש ולהבין כי החיבור עם שי ראובני וצ'ולי זכאי מיצה את עצמו, כשכל השירים שהוציא השנה נשמעו כמו כל מה שכבר הוציא בעבר. השנה פרשת המיסים צפויה להגיע לשלב ההכרעה. זיכוי ופרץ יוכל להקדיש את תשומת הלב שלו למוזיקה ולפרוח מחדש. הרשעה? אללא יוסטור.
מושיק עפיה מתקמבק בערבון מוגבל
אין ספק שבספר דברי הימים, כשידברו על קאמבק - אז השם של מושיק עפיה יעלה ראשון. מזמר שלא היה לו כסף לקופסת סיגריות הוא הפך לזוכה הגדול והאהוב של "האח הגדול VIP", עם כל החשיפה הנלוות מהתוכנית.
יחד עם זאת, עפיה הוא עכשיו נטו סלב וגם זה צפוי להיגמר מהר מאוד. עליו להיכנס לאולפן, להקליט חומרים מצוינים ולחזור קודם כל כמוזיקאי - וזאת על מנת שיתפרנס באמת ולא כמרואיין התורן של גיא פינס.
פאר טסי, אלא מה?
פאר טסי פרץ השנה בענק עם "דרך השלום". מאז הוא הלך בדרך של שאר הקולגות שלו ומהבטחה גדולה הפך לעוד זמר מזרחי ששוחה באותה ביצה קטנה. במבחן הזמן, "דרך השלום" הפך ללהיט עונתי כמו "בלבלי אותו" או "ערב טוב לך".
טסי אולי עשה ממנו כסף ותהילה אבל הייתי ממליץ לו לחשוב דווקא עכשיו מה הוא יכול לעשות שונה כדי להמשיך להיות מעניין. בינתיים הוא עבר משיר על תל אביב לקשקוש על טבריה. מקווה בשבילו שהיעד הבא זה לא עזה.
ההצלחה הגדולה של מאור אדרי
הנה דוגמא לזמר שאין לו משרד יח"צ ענק ומנהלים כרישים ובכל זאת הוא מצליח, בזכות כישרון אדיר, להיות אחד הזמרים המצליחים ואהובים בז'אנר המזרחי. השנה הוא מילא בפעם השלישית את קיסריה ובקצב הזה זו לא תהיה הפעם האחרונה.
הבטחות צריך לקיים: עדן בן זקן
מדובר בהבטחה הכי גדולה של המין הנשי במוזיקה המזרחית מזה המון המון שנים. בחורה צעירה, יפה עם גרוב מעניין - כזו שמצד אחד משגעת את הגברים ומנגד, מהווה דמות לחיקוי לילדות שרואות בה מודל להערצה. בן זקן היא כוכבת ואת זה אי אפשר לקחת ממנה. יחד עם זאת, שרית חדד או זהבה בן היא לא, מהסיבה הפשוטה שווקאלית היא פשוט לא בליגה שלהן בשום קנה מידה.
מה היא כן? כוכבת פסטיגלים ומסיבות. זה יכול להחזיק אותה לתקופה אבל כדי לקפוץ לליגה של הגדולים היא חייבת להבין שהתעשייה הזו היא הרבה מעבר לפנים יפות והתחנחנות נשית. אם היא רוצה קריירה ארוכת טווח היא צריכה לעבוד קשה, להזיע, להיות סופר מקצועית, לא לזייף, לא לשיר פלייבק, לעבוד בשיקול דעת, להתעקש על חומרים מוקפדים וייחודיים, לא להתנהג כנערה מתבגרת ולשכוח מהמושג חלטורה. אחרת - היא יכולה לגמור כמו ג'ולייטה.
עוד ב"מביט מזרחה " בערוץ המוזיקה של ynet:
סרנגה: "כולם היום חושבים שייכנסו לגלגלצ"
נינט ומאיה בוסקילה: דרוש כאן מהפך
קובי אפללו: "עם שם אחר הייתי מצליח יותר"
אקס פקטור שמה איקס על המוזיקה המזרחית
השירים שעשו לנו את השנה
דודו אהרון - "הגורל הזה"
השיר הכי בוגר ורציני בקריירה של דודו אהרון מתוך אלבומו האחרון "טרמינל 3". ולראיה, גלגלצ כבר סימנה את השיר עוד לפני שיצא כסינגל והכניסה אותו לפלייליסט היוקרתי שלה.
נסרין קדרי - "חייאתי"
זמרת אדירה נסרין. יש לה נוכחות בימתית, קול יוצא מגדר הרגיל ונשמה ענקית בשירה. כל אלו התחברו ללהיט הענק הזה. האם נסרין יכולה להגיע לליגה של הגדולות ולצאת מהגימיק? קשה לי להאמין.
האקלים הפוליטי לא יאפשר לזמרת ערביה מוסלמית להיות שוברת קופות. עצוב אבל זו המציאות. בינתיים היא עושה חיל במועדונים, מופיעה מול הנשיא שרואה בה סמל לדו קיום ובצדק. נקווה שיום יבוא וזמרת כמוה תוכל לקבל הזדמנות אמיתית. עד אז היא כבר שברה את הפנטזיה להיות עלה של זית והוציאה שיר מצוין בשפה הערבית לטובת המקום שבו היא ככל הנראה היא מרגישה הכי בבית.
ליאור נרקיס ועומר אדם - "מהפכה של שמחה"
מדובר בשיר האירועים הכי מוצלח השנה. כשיצא השיר קטלתי את הטקסט אך כבר אז אמרתי באותה נשימה שמדובר בלהיט ענק. ואכן, הדואט בין אדם לנרקיס הפך ללהיט הכי גדול ומצליח של תשע"ה. אני מזמן למדתי שעם הצלחה לא מתווכחים. מדובר בשיר שעושה שמח וזה מה שחשוב.
שיר השנה ואמן השנה של "מביט מזרחה" לשנת תשע"ה
דיקלה - "ואם פרידה"הטוב נשאר לסוף. שיר השנה, אמנית השנה וכל תואר אפשרי שאפשר לתת - הולך השנה לדיקלה המדהימה. אלבומה הרביעי "ואם פרידה" הוא האלבום הכי טוב שיצא השנה וכולל רצף אדיר של שירים מעולים, כמו שיר הנושא, "אין עוד אהבה כזאת", "שבע בערב" והקאבר המהפנט ל-"Here Comes the Rain Again" של יוריתמיקס.
המופעים שלה כבר מזמן הפכו לחגיגה מוזיקלית הכי טובה בעיר, כשהכרטיסים אליהם אוזלים מראש. בכלל נראה שאחרי שנים של ניסיונות, דקלה הפכה השנה לזמרת היחידה שהצליחה להמציא את המוזיקה המזרחית מחדש ולתרגם סופסוף את הכישרון הענק לעסק מסחרי שובר קופות. אם אתם רוצים לתמוך במוזיקה ישראלית ולקנות אלבום מתנה לחג, לעצמכם או ליקרים לכם, ההמלצה שלי היא חד משמעית ואיתה נחתום את המדור - "ואם פרידה" של דקלה.
