"אחרי 2 ניתוחי ראש - היוגה גרמה לי לחזור ולתפקד מחדש"

"כבר הרמתי ידיים והייתי מוכנה למות ולא לעבור עוד ניתוח", כך מתארת שי קפלן, את תחושותיה בגיל 16, אחרי שעברה שני ניתוחי ראש בעקבות גידול. עם התחושה הזו החליטה שי לטוס להודו, אך מפגש מקרי שינה את חייה והוביל אותה ללמוד יוגה אצל המאסטר המפורסם ב.ק.ס איינגר. אחרי שכאבי הראש חלפו, שלח אותה האיינגר בחזרה לישראל עם הוראה: לטפל בחולים אחרים בעזרת השיטה ולהקל על מכאוביהם.

קראו עוד על כוח הריפוי שביוגה:

לא ישנים בגלל חרדה? תרגילי יוגה להקלת הסטרס

מחקר: תרגול יוגה משפר דרמטית את הזיכרון

צפו: תרגילי היוגה שמקילים אסתמה ובעיות נשימה

כשהייתה בת 13, החלה שי קפלן לסבול מכאבי ראש שהלכו והחריפו. עם הזמן התלוו לכאבי הראש גם הקאות וירידה דרסטית במשקל עד שהגיעה למצב קיצוני של התקף הקאות בלתי פוסק ושיתוק זמני.

הוריה הביאו אותה לחדר מיון, שם אובחן גידול בממאירות נמוכה בראשה. מתברר כי בשלב זה כבר הייתה בסכנת חיים חמורה, כשהגידול תופס מקום נרחב בראשה ומוחה מלא בבצקות. הוא הובהלה במהירות לחדר הניתוח.

"אני זוכרת שפרופ' שלומי קונסטנטיני, המנתח שליווה אותי גם אחר כך, נכנס לחדר. הוא לא רצה להגיד לי שיש לי גידול, אז הוא אמר לי שמצאו ציסטה", מספרת קפלן, "האמת שזה לא כל כך עניין אותי. היו לי כאלה כאבים שרק שמחתי שמצאו מה זה ושאפשר לטפל. לא פחדתי מהניתוח כי לא הבנתי עד הסוף מה המשמעות שלו. הכל היה מאוד בהול ומהיר".

רק לאחר שיצאה מהניתוח הבינה קפלן שלמעשה זכתה מחדש בחייה, אך הגידול לא הוסר במלואו והיה עליה להמשיך ולהיות במעקב רציף. כשראשה עדיין מגולח בעקבות הניתוח, חזרה קפלן לבית הספר לחיי נערה כמעט שגרתיים.

שי קפלן מטפלת בחולה בעזרת איינגר יוגה. "לא הבנתי שאני בסכנת חיים"

"אם נגזר עליי למות - אז אמות"

אלא שקצת יותר משנה אחרי הניתוח הראשון, התברר כי הגידול שוב גדל, ועליה לעבור ניתוח שני. "הפעם הייתי מבועתת", היא מתארת, "כבר הבנתי טוב מאוד מה קורה, מה ההשלכות ומה יכול לקרות, אבל לא חשבתי להתנגד. הייתי בסך הכל בת 15".

הפעם החששות של קפלן היו מוצדקים וכבר בחדר ההתאוששות היא סבלה מפרכוסים שהצוות הרפואי לא הצליח להרגיע. "זה היה מאוד טראומתי", היא מעידה, "אני לא זוכרת הכל בגלל תרופות ההרגעה, אבל אני זוכרת שברירי שניות בהן פרופ' קונסטנטיני מנסה לדבר איתי ולעורר אותי. המשפחה שלי, לעומת זאת, זוכרת הכל".

לאחר שהתאוששה, התברר כי הראייה שלה נפגעה לצמיתות במהלך הניתוח מכיוון שהגידול ישב על עצב הראייה. "זו פגיעה שאינה ניתנת לטיפול עם משקפיים", מבהירה קפלן, "אלה פשוט תאים שלא קיימים אצלי יותר ולכן אני לא רואה בצד ימין ורואה חלקית בצד שמאל. אבל זהו מחיר קטן לניתוחים מסוג אלה שעברתי".   

גם אחרי הניתוח הזה עוד נותרה שארית מהגידול בראשה, אבל קפלן הודיעה כי היא סיימה עם הניתוחים. "אולי זה בגלל שהייתי בגיל מרדני ובתחושה מורבידית", היא מנסה להסביר, "חשבתי שאני מקבלת את גורלי ואם צריך למות - אז אמות, אבל עד אז לחיות את החיים כמו שצריך".

- איך הגיבו הורייך?

"זה לא היה פשוט להורים שלי, אבל הייתי מאוד עקשנית וכבר ילדה גדולה ואי אפשר היה להכריח אותי. הם גם חשבו שאם לא יסכימו, אז הם יגרמו לתגובת נגד שלי ושאם יזרמו אותי, זה יעבור לי". לדבריה, בשלב מסוים אף סירבה להיות במעקב ולעבור בדיקות MRI.

שי קפלן היום. כאבי הראש נעלמו לחלוטין

ההתערבות ששינתה את מסלול חייה

כשהייתה בת 18, צה"ל סירב לגייס אותה, והיא אף לא קיבלה אישור להתנדב. כתוצאה מכך, החליטה קפלן לטוס לחו"ל. את מסעה החלה באירופה, אך שם פגשה חברים והצטרפה אליהם למזרח. בתחילה היו בתאילנד, אך בהמשך החברים שיכנעו אותה לטוס עימם להודו.

"מאוד פחדתי ממה שעלול לקרות לי בהודו", היא אומרת, "סבלתי מכאבי ראש כל הזמן, היו לי דלקות בקיבה ולא יכולתי לאכול. המצב הפיזי שלי לא היה טוב. לא הייתי הולכת לטרקים או לטיולים מאתגרים אלא הייתי מכונסת יותר למקום שבו השתכנו. אבל הייתי קשוחה עם עצמי והחברים שהיו איתי לא הרגישו שהם סוחבים איתם חולה".

בהודו פגשה קפלן תיירת מדרום אפריקה שהשתכנה איתה באותו גסט האוס. "כל הזמן צחקתי עליה שהיא עושה יוגה ושותה ויסקי", מחייכת קפלן. באחד הימים, חבריה של קפלן יצאו לטרק בהרים, והיא נשארה בגסט האוס. בשיחה עם הבחורה הדרום אפריקאית, התערבו השתיים על מילים של שיר. קפלן הפסידה בהתערבות.המחיר שהיה עליה לשלם: לתת צ'אנס ליוגה ולהתאמן במשך שבוע שלם.

"חשבתי שאני הולכת למות", נזכרת קפלן, "לא ידעתי איך לצאת מזה. אמרתי למדריך שאני לא בריאה, שיש לי דלקת בקיבה וכאבי תופת ושאני חייבת לאכול כל ארבע שעות. הוא אמר לי 'אל תדאגי, תבואי, הכל יהיה בסדר'. למזלי הוא היה מדריך לאיינגר יוגה".

שי קפלן בעת תרגול בהודו. "פתאום היוגה הרגישה לי נכון"

"הלכנו לשבוע - הפכת לאדם אחר"

קפלן אכן התחילה להגיע לשיעורים ולהפתעתה הרבה, היא הרגישה שהיוגה מיטיבה עימה. "זה היה מוזר", היא משחזרת, "זה לא שהבראתי, אבל הרגשתי שמשהו מניע אותי, שמשהו נכון קורה לי. כאבי הראש לא נעלמו, אבל הייתה תחושה שזה בסדר. בכלל זה היה עדיף על לשבת סתם בחדר, וגם היו שם אנשים נחמדים. כשהחברים שלי חזרו, הם היו מופתעים. אחד מהם אחר 'הלכנו לשבוע, וכשחזרנו הפכת לבנאדם אחר'. אחרי זה הם המשיכו בטיול, ואני נשארתי שם בהרים".

המורה ליוגה העריך מאוד את התלמידה השקדנית, והציע לה להיות אסיסטנטית שלו בטיפול במקרה קשה של נורווגי בן 90 חולה פרקינסון. "עד אז אפילו לא ידעתי שיש דבר כזה יוגה טיפולית", אומרת קפלן, "אבל הסכמתי. הגיע אדם עם עמוד שדרה כפוף לגמרי שאינו מסוגל בכלל להרים ידיים. אחרי שלושה שבועות של עבודה הוא הצליח להאריך את היד למעלה". 

דווקא אז, כשהרגישה יותר שלווה והחלה למצוא את מקומה, התקשרה אליה אמה בדאגה וסיפרה לה ששוחחה עם אחד הרופאים שדרש שהיא תעשה בדיקות בדחיפות, הרופא לא הבין כיצד יתכן שבמשך שש שנים לא הייתה בשום מעקב רפואי.

"היא החזירה אותי בבת אחת לכאוס", מתארת קפלן, "אבל אחרי ריבים ארוכים הסכמתי להגיע לבית חולים ספציפי בבומביי, שם סידרו לי את הבדיקות, ורק עם הבטחה שבאותו יום אני חוזרת להרים".

קפלן הגיעה לבדיקות, אבל כשהרופאים ההודים ראו את התוצאות, הם סירבו לשחרר אותה מהאישפוז ושוב שאלת הניתוח עלתה על הפרק. קפלן הייתה נחושה בדעתה להימנע מניתוח. הניסיון שהיה לה בטיפול עם הנורווגי, גרם לה לחוש כי זו תהיה צביעות מצידה למהר ולהיכנס לחדר ניתוח. היא אמנם הגיעה ארצה, אך זה היה לתקופה קצרה, מתוך ידיעה שלא תסכים בשום אופן לניתוח. "נורא פחדתי מזה", היא מסבירה.

ב.ק.ס איינגר מטפל בשי קפלן

"פתאום אין לי כאבי ראש"

עם תוצאות הבדיקות בבומביי הגיעה קפלן למדריך שלה ביוגה, וסיפרה לו הכל על מצבה הרפואי. "אני לא יכול לעזור לך", אמר המדריך, "אבל איינגר יוכל לטפל בך". קפלן הקשיבה לו, נסעה לפונה ושם למדה ותירגלה עם איינגר במשך שש שנים.

כשהגיעה לפונה, זימן אותה איינגר לשיחה, בה אמר לה שלא תצפה לנס. "אני לא יכול לגרום לגידול להיעלם", היא הבהיר, "רק אדאג שהוא לא יגדל".

בפונה עסקה קפלן בתרגל יומיומי של יוגה במשך שעות ארוכות. הוריה חששו לשלומה ובעיקר דאגו שמא נקלעה לנבכי כת מסתורית, אז היא הציעה להם לבוא ולראות מה היא עושה.

האם הגיעה יחד עם אחיה של קפלן, פיזיותרפיסט במקצועו. השניים ראו את בית הספר, פגשו את איינגר ובעיקר שמו לב לשינוי שחל בקפלן עצמה - הצבע חזר ללחייה, היא היתה מסוגלת לאכול, עלתה במשקל וישנה היטב. בני המשפחה נרגעו ואיפשרו לה להמשיך בדרך שבחרה לעצמה.

"אחרי שנתיים שתרגלתי, פתאום שמתי לב שאין לי כאבי ראש בכלל", היא אומרת ועדיין נשמעת ההפתעה בקולה, "ביוגה אין דבר כזה מטופלים, כולם תלמידים, גם בשיעור טיפולי. הם נותנים לי כלים ומניחים לי אותם בידיים, אני צריכה להשתמש בהם ולעבור ממקום פסיבי למקום סמי-פסיבי ועד למקום אקטיבי. אי אפשר להתקדם בלי להבין, להיות מעורב בתהליך ולקחת עליו אחריות. זהו תהליך ארוך הכולל הכלה, חמלה, רגעי משבר ונסיגה - ועם הכל מתמודדים באולם האימונים".

ב.ק.ס איינגר מפקח על התרגול של שי קפלן

החזון: לטפל בחולים אחרים

אחרי שש שנים, כשקפלן כבר הייתה בשיאה, זימן אותה שוב איינגר לשיחה, בה אמר לה: "הגיע הזמן לתת לאחרים את מה שספגת. יהיה טוב אם תחזרי לישראל ותלמדי שם. תחזרי לחיים שלך". קפלן פרצה בבכי. "פחדתי להתנתק כשסופסוף אני מרגישה חזקה", היא מסבירה.

למרות החרדות, עשתה קפלן כדברי האיינגר, ושבה לארץ, אך כעבור חודשים ספורים לא החזיקה מעמד וחזרה להודו. בפעם השנייה שחזרה, כבר היה לה חזון מובנה: להקים קליניקה טיפולים שתסייע לקשת רחבה של חולים עם בעיות שונות. את החלום שלה הצליחה להקים במרכז הרפואי-שיקומי רעות, שבתל אביב.

"זו גאווה בשבילי להיות חלק ממוסד שכל כך מלא בלב", היא אומרת ברוגע, "לצד הרפואי יש מקום חשוב בטיפול, אבל ברעות נותנים מקום גם לטיפול תומך. חלק גדול מהטיפול עוסק בהרמת המוטיבציה של המטופל. אנחנו עובדים לא רק על רוגע אלא גם על שיפור זרימת הדם ותנועתיות אידיאלית. פנו אלינו מחו"ל ללמוד על המודל שבנינו ברעות המשלב את הטיפול ההוליסטי והטיפול הרפואי".

היום, בגיל 34, קפלן מקפידה להיבדק באופן קבוע ולדבריה מצבה נותר יציב במשך שנים. היא מספרת בשלוות נפש כי פעם אחת רופא בהודו, שעשה לה מעקב רפואי, זיהה שהגידול התכווץ והיה המום מכך. "אני לא יודעת אם זה באמת המצב, אף רופא בארץ לא אמר לי את זה, וגם לא התעסקתי בזה כי הגידול הוא כבר לא מרכז חיי", היא מסכמת, "החיים חזרו אליי וחשוב מזה, איכות החיים חזרה לחיי. כבר 15 שנים שאני לא סובלת מכאבי ראש". 

צפו בדיווח אודות מותו של ב.ק.ס איינגר: