הילד רעב כל הזמן - מה עושים?
אם הילד שלכם מחפש "משהו" במקרר בכל הזדמנות וחצי שעה אחרי שמסיים ארוחה רוצה לאכול שוב, כדאי לחשוב על שינוי התנהלות בבית. אז מה הדרך הנכונה להתמודד עם ילדים שאוהבים לאכול הרבה?
אולם, האמא טענה בנחרצות "הילד הזה נולד רעב". עוד בתינוקייה בבית החולים הוא לא הפסיק לבכות, עד שאחות ותיקה הודיעה: "התינוק הזה פשוט רעב". ואכן, הוא סיים במהירות 120 מ"ל חלב (שזה המון לתינוק בן יומו), ומאז הוא כל הזמן רוצה לאכול.
לא להאשים את הילד
אנחנו כולנו מכירים ילדים שאוכל לא מעניין אותם. הם מעדיפים משחקים וחברים. ובאותה משפחה, יש את הילד/ילדה שלא מוכנים לוותר על אף ארוחה. אז מה עושים? ואיך מתמודדים עם ילד שאוהב/רוצה לאכול?
ראשית, בואו נקבל זאת. אנחנו שונים האחד מהשני. לכל אחד מאיתנו הייחוד והמיוחדות שלו. אז יש ילד פעיל יותר, האחר איטי, יש את זה שאוהב לאכול ואת זה שאוכל פשוט לא מעניין אותו. נא לא לשפוט את הילד ולא להשוות אותו לאחרים.
פשוט ובריא: מזונות על בתזונות ילדים
לא להאשים את הילד ברעבתנות שלו. להיזהר מאמירות כמו "אכלת מספיק, למה אתה ממשיך, פלא שאתה שמן". משפטים כאלה רק מזיקים, הם מדכאים, מורידים את הדימוי העצמי וגורמים לכך שהילד יאכל בסתר. חשוב לקבל את העובדה שהילד שלנו רעב יותר מאחרים.
ויחד עם זאת, אנחנו לא רוצים לגדל ילד שמן. המטרות צריכות להיות ריאליות. הוא לא יהיה רזה כמו אחיו הבוגרים, אבל חשוב שיהיה במשקל בריא.
10 טיפים למהפכה עדינה בבית:
1. תכנון מראש: יש צורך בהיערכות משפחתית, כמו בכל בעיה אחרת. חישבו איך מתמודדת משפחה עם ילד סוכרתי או ילד חולה צליאק. גם פה יש צורך לתכנן את הארוחות, לקנות חכם ולבשל נכון.
2. מאכלים משביעים: חשוב להכין הרבה מאכלים שנותנים ווליום (נפח) עם מעט קלוריות. הרבה סלטים (זהירות עם הרוטב) וירקות מבושלים. לזהות את המאכלים שמשביעים את הילד יותר ולהכין בהתאם ולטגן פחות.
3. צלחות אישיות: לנסות לא להניח את האוכל בצלחות מרכזיות, אלא בצלחת אישית לכל אחד מבני המשפחה.
4. מסר חיובי: להעביר מסר שבזכות הילד הזה כל אחד במשפחה אוכל בריא ונכון יותר. לא להאשים את הילד שבגללו אין למשל שטויות בבית – בזכותו יש פחות שטויות שמזיקות ויותר אוכל בריא. כל המשפחה אוכלת את אותו אוכל.
לפייסבוק הורים כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו
5. אכילה רגשית: לזהות דפוסי אכילה רגשית ולטפל בהם מגיל צעיר. אם למשל זיהיתם שהילד נוטה לרצות לאכול יותר כאשר הוא משועמם (ומי לא?), להסיח את דעתו ולהעסיק אותו בפעילות אחרת.
6. אירועים: באירועים חברתיים/משפחתיים לא לנסות להגביל את הילד. מותר לו לאכול פרוסת עוגה ביום הולדת ללא רגשות אשם. עד היום אני זוכרת את האישה כבת 50 שסיפרה שאחיה קיבל גלידה לקינוח וכאשר היא שלחה יד לגלידה, אביה הסיט את ידה ואמר :"לך רק תפוח". כמה עשורים אחר כך והיא עדיין עם הרגשת העצב של ילדה בת 10.
7. פעילות גופנית: ליצור בבית אווירה של פעילות גופנית משפחתית. כל המשפחה פעילה ולא רק הילד. והפעילות צריכה להיות כיפית ומלאת עניין.
8. ביטחון עצמי: לחסן בפני ביקורת חברתית, להעצים את הדימוי העצמי וההערכה העצמית. עודף משקל הוא לא הבוחן למי הוא. זה רק נתון כמו גובה, צבע עיניים, צבע שיער וכו'.
9. מילים נכונות: לא לדבר על "דיאטה", זו מילה מזיקה שמחזקת מסכנות ועונש. לא לדבר במונחים של "מותר ואסור". הכול מותר. ואגב, עם ילדים כדאי לשים את הדגש על גדילה. גם אם הילד לא ירד במשקל זה בסדר. הרי כל ס"מ שגבה, משמעו, ירידה של ק"ג.
10. סבלנות: כמו בכל תהליך חינוכי, זהו תהליך ממושך. סבלנות, סובלנות ותמיכה זה שם המשחק.
איזה ירק אתה הכי פחות שונא?
אוכל שנותן ווליום, כלומר נפח הוא מזון שמכיל כמות גדולה יחסית ומעט קלוריות. ירקות נופלים לקטגוריה הזו, ולכן הם מומלצים. מעבר לוויטמינים ולמינרלים שהם מכילים, הרי התרומה הקלורית שלהם אפסית. סוגי מזון שמכילים סיבים תזונתיים בכמות רבה אף הם תורמים להרגשת שובע לאורך זמן.
הסיבים דורשים מאמץ גדול של הגוף בפירוקם, ולכן בסופו של דבר מוסיפים פחות קלוריות מאשר מזון שמכיל מעט סיבים תזונתיים. וכך, לחם מלא משביע יותר מלחם לבן.
ואם הילדים לא אוהבים לחם מלא, אורז מלא וכו'?
יש להכיר להם את המזונות האלה באיטיות ובהדרגה. לא בבת אחת – זה יוצר התנגדות! מתחילים עם לחם מלא (ולא המלא ביותר). ואגב, איך יודעים אם לחם אכן מלא? פשוט, אם בלחם יש מעל 9% סיבים תזונתיים - מלא. אם יש פחות - עובדים עלינו. והאמינו לי, אם נכניס הביתה את הלחם המלא בלי הצהרות בומבסטיות ובלי למשוך תשומת לב מרובה, הילדים יתרגלו.
ומה קורה עם ילדים שלא אוהבים ירקות?
אכן, זו בעיה. גם במשפחות שאוכלות ירקות, יש את הילד ה"מתמרד" ששונא ירקות ומסרב אפילו לטעום. וכמובן, אם הילד רוצה לרדת במשקל, חבל שהוא לא אוכל ירקות שתורמים כאמור להרגשת השובע בלי לתרום קלוריות מיותרות.
"זה התפקיד שלך לשכנע את בני לאכול ירקות", אמרה לי אחת האמהות. אני, כמובן, לא הייתי מוכנה לקבל עלי את התפקיד הזה. בכוח זה ממש לא הולך. בשיחה עם הילד שאלתי אותו "איזה ירק, לדעתך, אתה הכי פחות שונא? הוא הסתכל עלי וצחק.
כאבי בטן חוזרים אצל הילדים: מה עושים?
בשאלה הזו נתתי לגיטימציה לשנאה שלו לירקות, לא התווכחתי ולא ניסיתי לשכנע. אחרי התלבטות הודיע לי "גזר". בקשתי מהאמא להכין לו סלט גזר טעים ומתוק. רציתי שהחוויה הראשונה שלו עם הירק תהייה חיובית.
וכך, ניסינו שבוע אחרי שבוע "להתיידד" עם ירק חדש. בסופו של דבר, הוא התחיל לאכול כחמישה סוגי ירקות. בני הצעיר, למשל, התחיל לאכול ירקות בעקבות ביקור במסעדה שבה הטבח עשה כל מיני צורות מירקות. זה כל כך קסם לו שהוא טעם.
חשוב לזכור שגם אם הילד לא מוכן לאכול ירקות בשום אופן, על השולחן להמשיך להניח ירקות חיים ומבושלים לכל המשפחה. לא לנדנד, לא לנסות לשכנע, פשוט לתת דוגמה אישית ולאכול את הירקות.
את הירקות אפשר להוסיף גם למאכלים. לקציצות, למשל, אפשר להוסיף כרובית או קישואים מבושלים. זה מגדיל את נפח הקציצות ומוריד בעקבות כך את כמות הקלוריות, וגם תורם מעט ויטמינים ומינרלים שבירק. כמובן הרבה פחות מאשר בירק טרי אבל זה עדיף על כלום.
לעשות יחד משהו כיפי
הדוגמא האישית חשובה בכל תחום בחיים וגם בפעילות גופנית. אם ההורים לחלוטין לא פעילים, איך אפשר לצפות מהילדים שיאהבו ספורט?
אז מה עושים? לא נכנסים למשמעת של ספורטאי צמרת, אבל מנסים לשלב פעילות גופנית בפעילות המשפחתית. אפשר לצאת בשבת לטיול משפחתי שמערב קצת הליכה.
אפשר לצאת לבריכה ולשחות קצת. משפחה אחת החליטה ללמוד לשחק טניס – וזה הפך לפעילות משפחתית. במקרה אחר הצעתי לאמא ובת לצאת לצעידה יחד.
הבת ראתה בפעילות הזו הזדמנות לבלות כחצי שעה נטו עם האם בלי האחים האחרים, בלי טלפונים והסחות דעת. רק היא והאמא. פלא שלא הייתה מוכנה לוותר על הפעילות הזו?
המסר לא צריך להיות - "אוי, נורא, שוב ספורט", אלא "בואו, נקום ונעשה משהו כיפי". ואגב, אפשר לשלב פעילות דרך האינטרנט. יש כל מיני תוכנות שמלמדות סוגי פעילות שונים.
הכותבת היא דיאטנית שפיתחה תוכנית ייחודית לאכילה - "לאכול ולרזות עם רחל גרנות ".
לפנייה לכתב/ת 
