מצטיין בהתנדבות

רציתי תמיד יותר מהכל להתגייס לצה"ל ולשרת בתפקיד קרבי. לא ידעתי שאתקל בקשיים בגלל לקות ראייה שקרתה לי באמצע החיים. אבל מעולם לא ויתרתי. סירבו לי? חיפשתי אלטרנטיבה אחרת לתת את חלקי למדינה. בחרתי ללכת ולהתנדב לשירות לאומי בעמותת שלומית.

היום, אחרי שנתיים של התנדבות עם ילדים עיוורים, קיבלתי פרס הצטיינות מהעמותה. השירות הלאומי הוכיח לי איך למעשה הוא המסגרת היחידה, שבה מתקיים מפגש שווה זכויות בחברה הישראלית אשר מאפשרת לכל צעיר וצעירה ללא הבדל של מגדר, לאום, אמונה או לקות כל שהיא לתרום ולהרגיש שייך.

אז איך הכל התחיל ? לא נולדתי עם לקות, בגיל 8, חברים שיחקו כדורגל ואחד הילדים הכניס לי מרפק לעין. נאלצתי לעבור סדרה של ניתוחים עד שאבחנו כי איבדתי את הראייה. לקחתי את זה מאוד קשה. אתה רגיל לראות כל החיים ופתאום יום בהיר אחד הראייה שלך הולכת ומתדרדרת ופוגעת לך בחלומות שהיו בדרך. לאדם עיוור מלידה, יותר קל להתמודד עם העובדה שהוא עיוור, הוא לא רגיל למשהו אחר. כשלפתע, באמצע החיים אתה מתעוור זה פוגע בביטחון העצמי שלך ועל אחת כמה וכמה כשלא מקבלים אותך למסגרת כמו הצבא. כולם מסביבך מדברים צבא, מתגייסים, מגיעים לפגישות מחזור עם מדים ורק אתה מרגיש מודר וממודר וזאת במיוחד לאור העובדה שתמיד חלמתי להתגייס לצה"ל אבל לצערי הצבא לא קיבל אותי.

מהמקום הנמוך בו הייתי שרוי מכל הבחינות, מצאתי דרך לעלות למעלה שבעצם בחרתי להתנדב לשירות לאומי עם ילדים עיוורים. כאדם לקוי ראיה, אפילו לא רצו לתת לי להתנדב במסגרת של עיוורים, אלא במסגרות רגילות עם אנשים רגילים שיוכלו כביכול לסייע לי, אבל, אני לא הייתי מוכן לוותר. רציתי לעזור דווקא לאנשים שהכי צריכים את העזרה והתמיכה ורק מי שמרגיש ומתנהל כמוהם יכול להבין אותם לגמרי. אחרי אין ספור מלחמות, פניות לכל מקבלי ההחלטות, מפקחים, קיבלתי את מבוקשי והצלחתי להוציא את המקסימום שרציתי. זה הפך אותי לאדם יותר אחראי ובוגר אבל בעיקר מאושר. הפכתי להיות כמו אח גדול שלהם שהחזיר לעצמו את הביטחון העצמי שאבד לו כאשר הוא ראה את כל חבריו בכיתה י"ב מתגייסים, הוכחתי שאני יכול להיות דומיננטי וחזק גם כשאני בקושי רואה.

עכשיו אני מסיים שנה שנייה במסגרת תכנית שעל, תכנית משותפת של עמותת שלומית ועמותת על"ה, בבית החינוך לעיוורים בירושלים. ההתנדבות עם ילדים עיוורים גרמה לי להבין שארצה לעסוק בכך גם בעתיד ושאני לא מוכן לוותר על כך. בקרוב אני מתחיל לעבוד שם כאחד מן אנשי הצוות. בחרתי לי את זה כעבודה לחיים וזו תחושת סיפוק שאין כדוגמתה.