"להיות חלק ממשהו גדול"

שירה דקס (צילום: גור דותן)

כריסטופר פשקביץ, יליד בלרוס, עלה ארצה לפני 13 שנה ומתגורר כיום בהרצליה בדירת שותפים מספר – "ההורים נפרדו שהייתי צעיר ואני גדלתי בבית עם אמא וסבתא. כבר אז, במטבח הביתי בבלרוס, נחשפתי לעולם הבישול. כילד אני זוכר את עצמי מסתובב במטבח עם אמא וסבתא ועוזר להן, אבל לא ידעתי שזה יהיה הכיוון שלי בחיים.

בבית הספר הייתי תלמיד מצטיין, אבל בגיל 18, בקורס קדם צבאי התפרצה לי המחלה. אלו היו זמנים מאוד קשים שפתאום שכחתי מי אני ומה אני, אושפזתי במוסד לבריאות הנפש, וכשיצאתי משם הרגשתי שזה עצר את ההתפתחות שלי בחיים. אנשים מסתכלים עליי כאילו תמיד הייתי כזה, הרגשתי שהדביקו עליי תוויות באופן פיזי. תקופה ארוכה הרגשתי בחוץ, אנשים התרחקו ממני, ובמשך תקופה ארוכה חיפשתי את המקום שלי בחברה ובתעסוקה, אך לא מצאתי פתרון.

אנשים רבים הסתכלו עליי מלמעלה ולא רצו לתת לי הזדמנות או בכלל לדבר איתי, אך למזלי הייתי מוקף בקהילה תומכת ובמשפחה שקיבלה אותי כפי שאני. לפני כשנה וחצי הציעו לי להשתתף בקורס בישול מטעם עמותת אנוש במסגרת הפרויקט "המטבח של טוביה". הקורס היה בגדר חוויה מכוננת לחיים שלי - ישבתי במפעל שעבדתי בו והייתה לי פתאום תחושה שזה באמת הייעוד שלי, להכין אוכל לאנשים ולשמח אותם דרך האוכל. היום אני מרגיש שמצאתי את המקום שלי, לעומת מטבחים בשוק החופשי, בבית קפה ג'ו בפארק כפר סבא אני מרגיש שמתחשבים בי ושקשובים אליי.

אני לא סתם פונקציה של אדם שעובד, במסגרת הפרויקט אני זוכה לעזרה מרכזת התעסוקה מעמותת אנוש ומשמוליק פסי, השף הכי סבלני שיצא לי להכיר. לאט לאט אני לומד להכין את כל המנות ונהנה לראות איך אנשים אוכלים את האוכל שאני מכין ויוצאים מאושרים. אין לי ספק שהעבודה הזאת היא מקפצה ממשית, שמעניקה טעם ועניין לחיים, וכולי תקווה שיקומו עסקים דומים במקומות נוספים בארץ, על מנת להקל על קבוצות שונות באוכלוסייה להיטמע בשוק העבודה".

גם שירה דקס, ילידת פתח תקווה, שמתגוררת עם הוריה, הגיעה לקפה ג'ו כעובדת מטבח. "שמעתי על בית הקפה, שאמור להיפתח לאחר תקופה שלא עבדתי, חשבתי שזה משהו שמאד מתאים לי. החלום שלי הוא להיות קונדיטורית, מגיל 4 אני זוכרת את עצמי עובדת עם אמא במטבח ועוזרת לה. זה תחום שאני מאוד אוהבת, ולמרות שהוא מאוד אינטנסיבי, דינמי ותובעני – הוא מדיטטיבי ומאוד מרגיע אותי. לאחר לימודיי בבית ספר נרשמתי לקורס בישול במלון דיוויד אינטרקונטיננטל, דרך מרכז שיקום שסייע לי דאז. בהמשך עבדתי כשנה וחצי במטבח ב"קפה בעלמא" והמשכתי לקורס בפרויקט "המטבח של טוביה", שמפעילה עמותת אנוש לשילוב מתמודדים במטבחים בשוק החופשי באופן מקצועי.

סיימתי בהצטיינות וחשתי גאווה גדולה. בבית הקפה בהתחלה הייתה לנו תקופה של שלושה חודשים בהם למדנו את התפריט החדש עם השף של הסניף, שמוליק פסי, בליווי הסו שפיות של רשת קפה ג'ו. עברתי תהליך למידה הדרגתי מהרגע שבו בעצם התחלתי, וממש ליוו אותי ונתנו לי להרגיש שאני חשובה לכל מערך המסעדה ושיש לי זמן ללמוד ולהבין הכל. היום, מי שרואה אותי במטבח רואה טבחית מקצועית, זה מרגיש טוב, באמת להיות חלק ממשהו גדול. לא הכל מושלם, לפעמים מתעוררים קשיים, בדיוק כמו לעובדים "הרגילים" בסניף שלא מתמודדים עם פגיעה נפשית, אבל יחד עם זאת אני מצליחה לעשות את התפקיד בהצלחה.

הפרויקט הזה, שמשלב עובדים כמוני עם עובדים שלא מתמודדים עם פגיעה נפשית, מאפשר לי להשתלב בצורה טבעית. אני מרגישה שפה יותר מבינים אותי, סבלניים איתי ולא "קשוחים", והכי חשוב העבודה מתנהלת בקצב לא לחוץ. כאן אני מרגישה שאני באה למשפחה: מנהל המטבח, השף, מנהל המסעדה ורכזת התעסוקה שמלווה אותי מעמותת אנוש הם כמו האמא והאבא שלי במקום. במסעדה רגילה יש פחות למי לפנות. המשפחה שלי מאוד גאה בי וזה כיף, אתמול באו לאכול פה מהמשפחה של הדוד שלי, יצאתי לומר להם שלום עם המדים, זה היה משמח ומרגש. אני מאחלת לעצמי להישאר כאן הרבה שנים ולהתקדם במקצוע".

השתלבות בעולם העבודה ומעורבות בפעילות תעסוקתית בעלת משמעות מהווה מרכיב מרכזי בזהותו של האדם הבוגר. לאנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית יש רצון עז להשתלב בשוק העבודה בהתאם לכישוריהם כמו כל אחד בקהילה. עם זאת, בארץ, אחוז נמוך של אנשים עם נכות מצליחים להשתלב בעבודה. ישנם אלפי מתמודדים שמסוגלים ומעוניינים לעבוד ולכן יש חשיבות עליונה להבנה של מעסיקים ובפתיחות שלהם לקלוט גם את האחר כעובדים מן המניין. ביוני השנה, לאחר עבודת הכנה והכשרה ארוכה נפתח בית קפה חדש בפארק כפר סבא, בית הקפה החברתי הראשון מסוגו בארץ. המקום בבעלות החברה הכלכלית לפיתוח כפר סבא, בשותפות עם רשת קפה ג'ו ועמותת "אנוש". בית הקפה משמש כחממה לעסקים קטנים באזור וגם כמקום תעסוקה מכבד עבור 12 עובדים, אשר מתמודדים עם מגבלה נפשית והיד עוד נטויה.