ההיפוכונדר שהחליט לכתוב ספר ולצחוק על עצמו

החדשות הרעות הן, שבכל אחד מאיתנו מקנן היפוכונדר . החדשות הטובות הן שאנחנו לא לבד וכולם עוברים דברים דומים, מי יותר ומי פחות. תודו שאתם כבר מרגישים הקלה, אבל עכשיו קראו סיפור אמיתי מהחיים. 

קראו עוד סיפורים מעניינים בערוץ הבריאות :

איך ריקודי עמים תורמים לחיים ארוכים וצלולים יותר

הכל בראש: איך תרופות פלצבו מצליחות לרפא?

המדריך המלא לתנוחות הנכונות: בשליחת SMS, בישיבה, בשינה ובעמידה

כשלפני כמה חודשים הופיעו אצלי כאבי בטן לא מוכרים, מיד התגייסתי במרץ למגר את הרעה. זה אומר טלפונים, התייעצויות וקביעת תורים לבדיקות בשלושה מוקדים לפחות, כשהלו"ז הולך ומתמלא לשלושה שבועות.

בסוף הצלחתי למצוא תור מוקדם בעיר דרומית ובלי שום התלבטויות, עליתי על האופנוע ורכבתי לי בסערת גשמים סחופת רוחות, לברר את פשר התחושות.

קצת "טופסולוגיה", הרבה תור ואז הבדיקה עם הקרינה המג'ננת, שבה התאים שלי פשוט זהרו מאושר. מאותו רגע החל מסע קסום של דקירות, סריקות וחוויות פולשניות  אבל אני לא מוותר. יש שם משהו, אני יודע את זה ואל תטרידו אותי עם עובדות. כל מושג לא מוכר שהרופא פולט, מיד נשמע לי כמו שם קטן של מחלה גדולה.

ומה בסוף? כלום (בינתיים) רק כמה קילו פחות.

זה לא סוד שאני סתם עוד פציינט. הם ימשיכו בשלהם ואני בשלי, ובגללם אני נדון מעכשיו לחיים מקוצרים, עם עוד עננה קטנה שתלווה אותי כל החיים, הרי ברור לי שיש לי עסק עם רשלנים. אני יודע איפה הרופא הזה למד, מה הוא זוכר ומתי הוא מאלתר?

איך נולד היפו-כונדר? 

כשבתי הייתה קטנה, אני הייתי אחראי להקראת הסיפור לפני השינה. בדרך כלל אחרי חמישה עמודים מצאתי את עצמי כבר נוחר בהקיץ. "סליחה, איפה אני בכל הסיפור הזה?", שאלתי את עצמי, ובדיוק שם, בשלב ההוא, צץ לי רעיון, לכתוב ספר ילדים עם רובד נוסף שידבר למבוגרים.

נכנסתי לחדר, התיישבתי, וחמוש ברקע של קופירייטינג ועיצוב גרפי, התחלתי לכתוב ולאייר סיפור על היפו-כונדר - היפופוטם קטן שכל הזמן ממציא מחלות, החברה מתרחקת ממנו, רואה בו יצור מוזר, פוחדים להדבק ממנו והיפו חווה בדידות עם Dead end. בסיפור מוצגת ההתמודדות שלו עם הבעיות שצצות, האילוצים, הקשיים וגם הפתרונות.

(איור: מיקי מורג)

כולנו סובלים מחרדה, ההבדל הוא ביחס אליה

אחרי כמה חודשים (אני משקר עכשיו, זה לקח שנים), הגעתי עם מצגת לד"ר לילך רחמים, פסיכולוגית קלינית, מנהלת תכנית ההכשרה לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי במרכז "חוסן", המתמחה בטיפול בהפרעות חרדה אצל ילדים, בני נוער ומבוגרים.

לדבריה, השכיחות של הפרעת חרדה קלינית באוכלוסיה היא סביב ה-20%. ילדים ומבוגרים שסובלים מחרדה הם רגילים לחלוטין ויש להם את אותן המחשבות והקשיים שיש לילדים ומבוגרים שיש להם פחדים נורמאליים, אך הם משתמשים באסטרטגיות יעילות פחות לויסות החרדה.

למשל, הם מאמינים שהם צריכים להיות אחראים מאוד ומנסים להיות בשליטה, מבלי להרפות ממנה. אצל אחדים השליטה והאחריות המוגזמת ממוקדת בתחום אחד כמו למשל, היפוכונדריה ואצל אחרים היא מפושטת על אזורים נרחבים של החיים למשל, בהפרעת חרדה כללית.

מתוך רצון לשלוט ולמנוע סכנה, הקשב שלהם מופנה לסרוק את הסביבה או את הגוף לאיתור סכנה, הם מתקשים יותר לווסת רגשות פחד וחלקם מאמינים כי אם יקרה משהו מסוכן, הם לא יוכלו להתמודד עימו ולכן כדאי להתכונן כל הזמן.

התוצאה היא מתח ודריכות במקום להרפות, ולהנמיך את הווליום של הדיבור הפנימי המאיים ולהסיט את הקשב מהמחשבות המטרידות. ניתן לטפל בחרדות בטיפול קצר יחסית. טיפול קוגניטיבי התנהגותי, המעניק שיטות לויסות החרדה

כך, בעבודה משותפת שלי ושל ד"ר רחמים, הלך והתגבש לו סיפור שמציע שיטות יישומיות להתגברות על חרדות באמצעות הומור. והתוצאה: ספר, אופטימי, קליל, מצחיק וגדוש בהפתעות של משחקי מילים ומשחקי איור.

(איור: מיקי מורג)

השיטה: להתעלם מהשכן הנודניק

ילדים יקבלו מהספר את ערך החברות, החשיבות שבשמירה על פרופורציות בחיים ולא פחות חשוב, הכרה ב"אני הייחודי" של כל אחד מאיתנו, למרות הלחץ החברתי הבא עלינו לכלותינו. טכניקת ההחצנה, המעודדת שינוי באמצעות התבוננות על עצמנו מבחוץ, עובדת כאן מצוין.

תארו לעצמכם, שבכל פעם שאתם חוזרים הביתה, שכן נודניק שומע שהגעתם ומיד מופיע. לא דופק בדלת חלילה, אלא מיד נכנס, מתיישב ומתחיל לדבר את עצמו לדעת. אתם הרי מנומסים, כך שבלית ברירה אתם יושבים, מקשיבים לרעש שהוא מייצר, מהנהנים ומגלים אמפטיה ולבסוף עולים על יצועכם בסוף הערב, מעורערים, מרוקנים ומותשים.

למחרת סיפור דומה. הוא מגיע, מתיישב ומתחיל עם הלהג הבלתי פוסק שלו, אלא שהפעם אתם כבר פחות מנומסים. אתם קמים ומתחילים לעסוק בשלכם: מדיחים את הכלים, מקפלים כביסה, קוראים מיילים וכו'. במילים אחרות, בהדרגה אתם מצמצמים את ה"חלל" אותו אפשרתם לו למלא ברעש שלו. ביום השלישי, אתם כבר הרבה פחות מנומסים. הוא עדיין שם, אבל אתם כבר לא מקשיבים ויותר מכך, כבר כמעט ולא שומעים אותו.

השכן הנודניק, מייצג את הרעש הבלתי פוסק שאנו מייצרים לעצמנו. תרגול מתמיד בהפחתת עוצמת ההקשבה, הוא אחת מטכניקות ההתמודדות - והיא עובדת!

(איור: מיקי מורג)

קהל המטפלים המקצועי לעומת זאת, נהנה כבר היום מכלי עזר מרהיב, המאפשר לראשונה טיפול בהפרעות חרדה באמצעות הומור. טכניקת ההחצנה, שמופיעה בספר, מעודדת שינוי באמצעות התבוננות וקבלה שלנו את עצמנו, על כל המכלול המופלא שמייחד אותנו.

יתרונה של ההחצנה היישומית, הוא בזיהוי והפחתת הרעשים שאנו מייצרים לעצמנו והתוויית דרך להתמודדות אפקטיבית עם חרדות. במסגרת הטיפול, מתאפשר למטופל לדבר על הדמות המצוירת של "היפו-כונדר", מדברים ועוסקים במישהו אחר כשבעזרתו מנתחים תופעות מוכרות. ולמה כל כך נוח לנו שם? משום שלא אנחנו ניצבים על המוקד, אלא על מישהו אחר.

עוד עצות להתמודדות עם היפוכונדריה:

הכותב הוציא בימים אלו לאור את ספרו "היפוכונדר "- מתנה משגעת להיפוכונדרים שסובלים (גם) מהומור מתוחכם