מרגישים את זה באוויר: ה-NFL שוב כאן
פרשת הכדורים הלא מנופחים כבר מאחורינו, והגיע הזמן לעונה חדשה של פוטבול סוער ומסעיר. הלילה (3.30) זה מתחיל, כשהאלופה ניו אינגלנד תשחק מול פיטסבורג. מי התחזקה, מי נחלשה, ואיך סינסינטי הפכה לקבוצה הכי יציבה בליגה
השערורייה התורנית ב-NFL עברה חלפה לה, בהנחה הסבירה שערעור הליגה על ביטול העונש של טום בריידי (בשל מעורבותו/אי מעורבותו בפרשת הדיפלייטגייט) יידחה. וזה אומר שאפשר לפתוח רשמית בעוד עונה מרתקת, צמודה ובלתי ניתנת לחיזוי של פוטבול - וזה יקרה הלילה (בין חמישי לשישי, 3.30 לפנות בוקר), כשבריידי יעלה עם האלופה ניו אינגלנד למשחק מול פיטסבורג.
מה יקרה העונה? לכו תדעו. מישהו יכול היה להעריך שגרין ביי תיחנק בסיאטל בדקות האחרונות של גמר ה-NFC ותשמוט ניצחון בטוח? מישהו יכול היה לנחש שפיט קרול יחליט שאליפות שנייה ברציפות של הסיהוקס היא לא מה שמעניין אותו, ובמקום לתת את הכדור האחרון בסופרבול למרשון לינץ' בחר במהלך מסירה שנתן דווקא לניו אינגלנד את האליפות?
אז כל מה שניתן לעשות הוא להעלות נקודות לדיון, קצת להתנבא כי אין ברירה, ובעיקר ליהנות. אנחנו לא בליגה הספרדית בה משתיים תצא אחת, או במקומות אחרים בעלי תקרת זכוכית. הכיף הגדול יהיה לראות איך הדברים מתפתחים.
חולמות בגדול
אצטדיון ליווייס בסן פרנסיסקו יארח את הסופרבול ב-7 בפברואר, ושם נראה מי באמת לובש את המכנסיים בליגה (כן, היינו חייבים את ההתחכמות הזו. אל תהיו כאלה). אפשר להתחיל את השיחה בקבוצות הגדולות ששולטות בליגה בשנים האחרונות, אבל מעניין יותר להתייחס בהקשר של ההצלחה לשתי קבוצות שהרשימו מאוד בעונה שעברה, למדו המון ממה שקרה להם בפלייאוף, וחוזרות העונה כדי ללכת עד הסוף. ולא מן הנמנע שזה יקרה.
לקרוליינה יש סיכוי מצוין לשלוט העונה ב-NFC דרום. ניו אורלינס נחלשה, לאטלנטה אין אישיות והסגל הנוכחי שלה מעבר לשיא וטמפה ביי תעבור תלאות לפני (אם בכלל זה יקרה) שג'יימיס ווינסטון יהפוך לשחקן משמעותי בליגה - אבל עוד נגיע אליו בהמשך.
כך שהפנת'רס מסתמנים כמי ששוב יסיימו במקום הראשון בבית, אבל הפעם במאזן חיובי ובלי הדרמות של העונה הקודמת. אין סיבה שזה לא יקרה. ההגנה העילאית התחזקה עוד יותר בצ'ארלס טילמן משיקגו, וקאם ניוטון כבר תיקן המון טעויות ומתגבש לכדי קוורטרבק שבאמת ובתמים יכול לקחת קבוצה רחוק. בפלייאוף האחרון קרוליינה נתקלה בסיאטל ולא מצאה פתרונות. היא ערוכה יותר לכך השנה מבחינה מנטלית.
הטראומה של אינדיאנפוליס גדולה יותר. באותו משחק מפורסם בו הכדורים לא היו מנופחים, גמר ה-AFC מול ניו אינגלנד, היא ספגה תבוסה קשה - 45:7 - ולנפח הכדורים לא היה לכך שום קשר. היא אמורה לחזור בקלות יחסית לפלייאוף מאחד הבתים החלשים בליגה (רק יוסטון אותה מנהיג הכוח ההגנתי ג'יי.ג'יי וואט מסוגלת לאיים עליה), ולהראות מה היא למדה.
זה בעיקר צריך לבוא מכיוון אנדרו לאק. לאיש אין ספק שהוא כבר בין הקוורטרבקים הטובים בליגה, אבל יש לו נטייה להכניס את הקבוצה לבורות לפני שהוא הוציא אותה מהם. קבלת ההחלטות שלו לא הייתה מספיק טובה בעונה שעברה, עם המספרים הגבוהים בקריירה מבחינת איבודים: 20 כדורים שנחטפו ו-13 ששמט (כולל בפלייאוף). כמובן שגם לקו ששומר עליו יש חלק בכך, ואחרי משחקי ההכנה הביעו בקבוצה דאגה שלא חל בחוליה הזו שיפור - כך שלא בטוח שלאק ייהנה מהגנה טובה יותר העונה.
אבל אם זה יקרה, לא רק שהקולטס יהפכו לאחת הקבוצות המהנות ביותר לצפייה בליגה, אלא גם למועמדים לתואר. היריבות הבכירות ב-AFC לא בהכרח גדולות עליהם, וללאק יהיו השנה שתי אופציות נפלאות חדשות בהתקפה - התופס אנדרה ג'ונסון שהגיע מיוסטון, והרץ פרנק גור מסן פרנסיסקו. האחרון אמור לשנות את משחק הריצה של הקולטס, שהיו מדורגים רק במקום ה-22 בליגה ביארדים על הקרקע בעונה שעברה.
גדולות מול גדלות
לא יהיה פשוט לניו אינגלנד ולסיאטל לחזור למפגש נוסף בסופרבול, או לחזור כל אחת בנפרד. האלופה היא קבוצה מעולה, והעובדה שהיא משחקת בצד הנוח יותר של הליגה פועלת לטובתה, אבל אי אפשר להתעלם מכך שמה שבריידי עשה בשנה שעברה היה המקסימום שאפשר להוציא מהסגל הזה. הדרך לאליפות הייתה רצופה בהתגברות על מכשולים לא פשוטים ואווירה טעונה, והפטריוטס הגיעו בזמן לשיא עם חיבור של התעלות מנטלית מעל הצרות לצד ניצול מושלם של הכלים שעמדו לרשותה. גם כשבריידי הוא הקוורטרבק שלך, זה משהו שקשה מאוד לעשות שנתיים ברציפות.
אז נכון, רוב גרונקובסקי הוא מניה בטוחה, הטייט אנד הטוב בליגה, אבל ברנדון בולדן עדיין צריך להוכיח את עצמו כרץ המוביל וג'וליאן אדלמן יידרש להציב מספרים איכותיים לאורך זמן בתור תופס שהעלה את הרף של עצמו. בדרך כלל אין מי שיפריע לניו אינגלנד לזכות בבית ה-AFC מזרח, אבל השנה הדברים עלולים להתחיל לזוז לכיוון אחר, כשמיאמי עושה קולות של הפתעה אפשרית ובפאלו התחזקה בלשון מקוי האדיר מפילדלפיה.
אם כבר הזכרנו את גרונקובסקי, מי שהיה הטייט אנד השולט עד לא מזמן נקרא ג'ימי גרהאם. אבל השקיעה של ניו אורלינס התבטאה גם בעונה חלשה שלו. השנה הוא החליף אווירה וחתם בסיאטל, בתור אפשרות התקפית ברמה שראסל ווילסון לא הכיר. הסיהוקס התגאו בהגנה הייחודית, בריצות של מרשון לינץ' ובמנהיגות של ווילסון שהובילו אותם לשנתיים הנפלאות האחרונות, אבל כל ההצלחה הזו הגיעה בלי שיהיה שחקן ברמה גבוהה שיידע לתפוס כדורים. גרהאם יכול לשנות את הדרך בה סיאטל משחקת התקפה.
סן פרנסיסקו בשיפוצים ולא תגיע לסופרבול הביתי, וסנט לואיס נמצאת בקו עלייה חד אבל עדיין רחוקה ממה שדרוש - רק שזה לא אומר שה-NFC מערב יהיה בידי סיאטל. גם בשנה שעברה היא לא הייתה אמורה להיות שם, אבל אז קרסון פאלמר נפצע וכל מה שאריזונה עשתה הלך לעזאזל. עכשיו הקוורטרבק שוב כשיר, והקרדינלס יכולים להדיח את הסיהוקס מראש הבית אם ימשיכו באותה הדרך.
כאב ראש גדול
גרין ביי, כפי שציינו בהתחלה, הייתה אמורה לשחק בסופרבול הקודם. מאוד יכול להיות שהיא גם הייתה זוכה באליפות. היא הגיעה במומנטום מצוין, עם ארון רוג'רס בשיאו אחרי שזכה בתואר ה-MVP ואיכות בכל נקודה על המגרש. ואז הסיהוקס עשו את הקאמבק שלהם, והפקרס חזרו מבואסים הביתה כדי להתכונן לעונה מוצלחת יותר.
ואולי גם הפעם זה לא יקרה. כל ההתלהבות והרצון לתקן התמוססו כאשר ג'ורדי נלסון נפצע בברכו במשחק הכנה בחודש שעבר וגמר את העונה לפני שהתחילה. בלי התופס הראשי של הקבוצה ואחד הנשקים המרשימים ביותר בליגה, הפקרס יגיעו לעונה הזו מעמדה שונה. רוג'רס, רנדל קוב שיקבל יותר אחריות בהתקפה והרץ המדהים אדי לייסי הם מניות בטוחות, אבל ההיעדרות של נלסון פוגעת בקבוצה והופכת את ההצלחה האפשרית מסימן קריאה לסימן שאלה. הג'וקר שיכול לשנות את התמונה הוא דבאנטה אדאמס, שהצטיין בתקופת ההכנה וינסה למלא את הנעליים הגדולות של נלסון.
מי שכבר עבר את הפציעה שלו אבל רחוק מחזרה לכושר הוא רוברט גריפין השלישי. פעם הוא היה ההבטחה הגדולה של הליגה, קוורטרבק מהיר וחזק שהחזיר לרגע את וושינגטון לתודעה, רק שאז הוא נפגע בברך, ואיבד את כל הביטחון והיכולת כאשר חזר למגרשים. מדהים לראות את ההבדלים בין גריפין של תחילת הדרך לשבר הכלי של היום.
הרדסקינס, כך נראה, הרימו ידיים וכבר קבעו כי קירק קאזנס יהיה הקוורטרבק הפותח של הקבוצה העונה. לא ברור מתי תגיע ההזדמנות הבאה של גריפין, אבל גרוע מכך, לא ברור אם אי פעם נראה שוב את השחקן הפנטסטי שהוא היה.
תנו לגדול בשקט
שני הזוכים האחרונים בפרס הייזמן לשחקן השנה במכללות נבחרו בשני המקומות הראשונים בדראפט. שניהם קוורטרבקים. שניהם קיבלו מיידית את המפתחות להנהיג קבוצות חלשות. בינתיים, נראה כי דווקא הבחירה השנייה היא המוצלחת יותר, אבל רק הזמן יגיד זאת.
טמפה ביי הימרה על ווינסטון הבעייתי במקום הראשון, אבל במשחקי ההכנה הוא היה רחוק מאוד מלהרשים ונראה לא מוכן לליגה. טמון בו הרבה כישרון, אבל בין החשש מהאופי לבין ההסתגלות האיטית לליגה, הבאקנירס ייאלצו ככל הנראה להמתין בסבלנות.
מרקוס מריוטה הוא סיפור אחר. זה לא שטנסי תרוץ לאליפות העונה, אבל הטייטנס ראו בשלב מוקדם מאוד ניצנים של דברים יפים שיכולים להתפתח בשנים הקרובות, אם רק ייתנו לו שקט. מריוטה יהיה אחראי לשגיאות רבות, ירגיש בגופו את ההבדלים בין המכללות ל-NFL - ובסופו של דבר יהיה להיט.
כאבי גדילה
ועוד כמה קבוצות בקטנה: סינסינטי עדיין נחמדה מדי. בארבע העונות האחרונות היא הפסידה בסיבוב הוויילד קארד, ויכול מאוד להיות שזה יקרה גם השנה. דנבר איבדה את ג'וליוס תומאס, אחת המטרות החביבות על פייטון מאנינג, והקוורטרבק עצמו הזדקן בעוד שנה. הברונקוס נראים פחות מאיימים מאשר בשנתיים החולפות. פיטסבורג תקבל במחזור השלישי את לוויאון בל שיחזור מהשעיה. הסטילרס עשו זינוק מחודש בזכותו ובזכות אנטוניו בראון וההתעוררות של בן רות'ליסברגר, ומכוונים לריצה בפלייאוף. דאלאס הגיעה לשיא מסוים בעונה שעברה, ולא תחזור לאותו מקום בלי דמרקו מארי שעבר לפילדלפיה. ופילי עצמה? הכל תלוי בהסתגלות של סאם ברדפורד לקבוצתו החדשה.
לפנייה לכתב/ת 
