זריקות עונש / מליניאק ברביעי
איך קבוצות שמשלמות לשחקנים מיליונים, לא משלמות כמה אלפי דולרים למאמן קליעה? זה יכול להיות ההבדל בין מקום 7 למקום 20 באליפות אירופה
ההפסד לבוסניה היה אחד המרגיזים שאני זוכר. כאילו נבחרת ישראל מנסה בכוח להפסיד, ומצליחה. לפספס משחק כשאתה במרחק עבירה מניצחון זה מעצבן. מכה קטנה ביד, ואנחנו עם שלושה ניצחונות משלושה משחקים. שיא השיאים היה כדור חוזר נדיר בהתקפה, שנפל לידיים של ליאור אליהו. ליאור, במשחק שיא, ניסה אסיסט לפישר ואיבד במקום להבטיח את הניצחון בהוצאת כדור לאחד הגארדים.
כנראה שבסראייבו דיברו שלשום על "נס מונפלייה". ניסים קורים כי מדובר בבני אדם, ואנשים עושים שטויות.
האלתור הוא דרך חיים שלנו. אלתור, חלטור. לפעמים האלתור הוא נשק יעיל, כשיטה הוא אסון. מול החלטורה והקומבינה נמצאים המאמנים, שמנסים להתוות דרך ולהטמיע שיטה וסדר. בנבחרות
שמתכנסות לחודש הכנה, אי אפשר לשנות הרגלים גרועים ששחקנים מביאים מהבית. שינוי דורש אימון וחזרה על פעולות פשוטות, ולמאמן נבחרת אין זמן לעבודה אישית.
ישנן שתי דרכים להשיג נקודות במתנה: עונשין ושלשות. בשביל לאזן את היתרון שיש לגבוהים מתחת לסל, וגם בשביל שהתוצאה תהיה גבוהה, הכניסו בשנות ה־80 סלים של שלוש נקודות, נתנו לשחקנים שזורקים מרחוק, בדרך כלל נמוכים, בונוס של נקודה על סלים מחוץ לקשת. למה? ככה. ראו הגבוהים כי טוב, וגם הם למדו לקלוע ממרחק, וכך הפך הכדורסל לתחרות שלשות והטבעות. לדעתי הרסו את המשחק, אבל דעתי לא חשובה.
במהלך משחקים, במיוחד בדקות האחרונות, השחקנים בלחץ ומטבע הדברים עושים טעויות. ארבעה כדורים היו לנו כשהובלנו 38:53 ברבע השלישי. שלוש פעמים רצופות הבוסנים שלחו אותנו לזרוק עונשין. עומרי כספי, בטורניר הטוב שלו בנבחרת, גל מקל ויניב גרין החטיאו את כל שש הזריקות. בצד השני חטפנו שלשות והקריסה שלנו החלה.
לא מדובר בהנדסת טילים. גם מי שאין לו "ידית" יכול להגיע לקליעה סבירה בעזרת אימון. בין אם יש לך ובין אם אין לך את זה, יש מינימום זריקות שחובה לזרוק באימון. תפסיק להתאמן, תפסיק לקלוע.
לא צריך כישרון על הקו
זריקת עונשין לא דורשת כישרון ולא רגש ביד. מי שיזרוק 1,000 זריקות עונשין בשבוע ישפר את אחוזי ההצלחה, נקודה! אימון קליעות עונשין הוא מונוטוני. מטרתו להפוך את הזריקה לאוטומט ואת הקולע לרובוט. מעבר לטכניקת הזריקה שניתנת לשיפור בתרגול, יש בזריקת עונשין אלמנט מנטלי שהופך אותה מפרס לעונש.
במקום לגשת לקו עם חיוך וללקט שתי נקודות במתנה, יש שחקנים שתופסים את הראש כששורקים לטובתם. בשביל שחקן מקצועני, זריקה ללא הפרעה ממרחק 3.60 מטר מהסל, זה כמו לקחת 200 שקל במתנה במונופול רק כי עברת ב"דרך צלחה".
הצלחה בעונשין היא שילוב של טכניקה, שקט נפשי ותרגול. לתרגל זה פשוט, טכניקה אפשר לשפר. לפעמים מדובר בשינוי קטן בעמידה, באחיזת הכדור או בשחרור שלו. שינוי קטן ותרגול יכולים לעשות הבדל גדול. נגד בוסניה קלענו 7 מ־17 מהקו. עשר נקודות נשארו על הרצפה, במשחק בו הפסדנו בהפרש של שתי נקודות. שיפור של 20 אחוז היה נותן לנו עוד 3.4 נקודות, שזה הבדל בין הפסד לניצחון.
אתמול אמרתי למיקי ברקוביץ' שאם הייתי מעמיד אותו בגיל 61 עם הבגדים לזרוק שש זריקות עונשין, הוא היה מדייק לפחות בשלוש. הוא נעלב, 'אני, פחות מחמש?' לדאור פישר, ששווה 85 אחוז מהקו, היו שתי הזדמנויות לסגור עניין בשתי זריקות עונשין. פעמיים החטיא אחת מהן. זה מערער נפשית את השחקנים ואת הקבוצה, במיוחד אחרי מאמץ של 120 דקות משחק.
שחקן המטרה של היריב
אני כבר 50 שנה בביזנס, ולא ראיתי צלף כמו סטיב קפלן. לפני שנתיים הוא שלח לי מכתב וסיפר שכמעט לכל קבוצת NBA יש מאמן קליעה. בכדורגל ברור שחייבים מאמן שוערים, כי רוב המאמנים
לא מבינים בשוערות ואין להם זמן לעבוד עם שוערים. למה בכדורסל אין מאמן קליעה? שחקנים הם בני אדם, וקורה שמחטיאים עונשין. הבעיה היא שמי שקולע פחות מ־50 אחוז מזמין את היריב לעשות עליו עבירות בכוונה.
שחקן כזה הוא "תיק", כי אסור להעלות אותו למגרש בסיום רבעים. ב־NBA חושבים לשנות את החוקה כדי למנוע עבירות מכוונות על בוקים שלא מסוגלים לקלוע עונשין. הפתרון שונה: שיעמוד השחקן, שמרוויח עשרות מיליונים, ויזרוק עונשין כל הלילה. כדורסלן שמחטיא שתי זריקות עונשין דומה לכדורגלן שבועט פנדל לדגל הקרן.
שיפור של 15 אחוז בדיוק מקו העונשין היה נותן לנבחרת עוד ניצחון או שניים, שיכולים להיות ההבדל בין מקום 7 ל־20 באליפות אירופה. לקבוצה שמשלמת מיליונים לשחקנים, 4־5 נקודות במשחק שוות אולי עלייה להצלבה שמכניסה מיליונים. האם זה לא שווה השקעה של כמה אלפי דולרים למאמן קליעה?
לתגובות: arie@maliniak.co.il
לפנייה לכתב/ת 
