"לשכב עם מעריצות? לא חשבתי שזו בגידה"
ריק ספרינגפילד חולק במקביל קריירות מצליחות כשחקן וכמוזיקאי, ובדרמה "ריקי והפלאש" הוא משלב ביניהן כנגן גיטרה לצדה של מריל סטריפ. היום בגיל 66 הוא מסתכל אחורה לימיו כרוקר צעיר ומודה בראיון: "סקס היה חלק מההווי שלי. זה מה שמצפים ממוזיקאים". בסרט בכיכובו זה כמובן שונה
לפני שנה עמד הזמר ריק ספרינגפילד לצאת למסע הופעות באוסטרליה מולדתו, לראשונה מאז עזב אותה ב-1979. אבל אז ספרינגפילד קיבל הצעה שהוא לא יכול היה לסרב לה: הבמאי ג'ונתן דמי ("שתיקת הכבשים") ליהק אותו לסרטו "ריקי והפלאש", לצידה של לא אחרת מאשר מריל סטריפ.
ספרינגפילד חטף את ההצעה, ביטל את המופע ואכזב את המעריצים והמעריצות בני ארצו. "נכון, הסיבוב ביה זה היה סולד אאוט, ואנשים התעצבנו, אבל לא יכולתי להגיד לא לסרט אותו מביים ג'ונתן דמי ובו מככבת מריל סטריפ, ועוד מדובר בתפקיד משמעותי. זה ריגש אותי ורציתי לעשות אותו מהרבה סיבות", נימק ספרינגפילד את צעדו, בראיון שנערך בפסטיבל ונציה ה-72. "אפצה את האוסטרלים בשנה הבאה", הוא מבטיח.
אז במקום לשוטט בערבות רובצי קנגרו, ספרינגפילד מיהר לעשות חזרות עם סטריפ, שלמדה לנגן בגיטרה חשמלית לכבוד התפקיד. "למרות שהיא עשתה טעויות בימים הראשונים, והיא היתה עצבנית בגלל הגיטרה והתייעצה איתי, ידעתי שהיא תעשה את התפקיד על הצד הטוב ביותר", הוא חושף, "ביום הראשון היא אמרה 'מצטערת' 15 פעמים, אבל בסוף היא עשתה זאת כמו שצריך".
ב"ריקי והפלאש" שמוצג אצלנו עכשיו, ספרינגפילד מגלם את גרג, גיטריסט וזמר שמופיע בלהקת קאברים נידחת מלוס-אנג'לס. הוא מאוהב בריקי, מנהיגת ההרכב, אותה מגלמת סטריפ. הבעיה היא שריקי מוזעקת על ידי בעלה לשעבר לבוא לאחוזה המשפחתית, כדי לתמוך בבתם שחווה משבר נפשי קשה.
זה לא היה קשה לך לגלם רוקר לוזר, שמופיע בלהקת קאברים?
"מדובר במשחק. לגלם דמויות ששונות ממך - זה מה שעושים שחקנים. כבר יצא לי לגלם רוצח. גרג הוא אמנם מישהו שלא עשה את זה ולא התפרסם, אבל הוא בסדר עם המקום בו הוא נמצא. לפי דעתי הוא הדמות הכי מאושרת בסרט. כמו כן, גרג הוא נגן גיטרה מאוד טוב. ואחת הסיבות שג'ונתן שכר אותי היא בגלל שהוא ידע, שאני אצליח לנגן בצילומים. ישנם הרבה שחקנים שטוענים שהם יכולים לנגן, אבל שמגיע הרגע לעשות זאת, מתברר שהם לא מסוגלים. ישנם גם הרבה רוקרים שחושבים שהם יכולים לשחק, אבל הם לא".
לנגן הוא יודע, גם מול המצלמה, אבל לספרינגפילד בן ה-66 אין הניסיון שלו כשחקן מבוסס בעיקר על סדרות טלוויזיה כמו "באטלסטאר גלקטיקה", "קליפורניקיישן" ו"בית חולים כללי". הפעם, הוא התבקש לגלם דמות שמתקשרת לקריירה המוזיקלית הענפה שלו - אולם הוא טוען כי לא הסתמך על נסיונו מהחיים האמיתיים. "מאז גיל 17, אני כבר לא בלהקת קאברים", הוא אומר, אך מבהיר כי סייע ברמת ההפקה, "עזרתי בעיבודים, הבאתי הווי של להקה, ובחרתי חלק מהשירים שאנחנו שרים בסרט. כתבתי גם שני שירים חדשים, שלא נכנסו בסופו של דבר ".
ב"ריקי והפלאש" אתם שרים שיר של ברוס ספרינגסטין. ואתה בעצמך כתבת פעם שיר בשם "ברוס", על כך שתמיד מבלבלים בינך לבין ברוס ספרינגסטין.
"כן, זה היה די היסטרי לבצע שיר שלו. מריל סיפרה לי שזה קורה גם לה עם גלן קלוז. מסתבר שהרבה אנשים ניגשים אליה, ואומרים: אהבנו אותך ב'חיזור גורלי', ואז היא מסבירה להם שזאת בכלל לא היא. אנשים למעשה יודעים את העובדות, אבל מבלבלים ביניהן, וכך ניגשים אלי מעריצים ואומרים: 'ברוס, אנחנו אוהבים אות מ'בית חולים כללי'. כפי שידוע לי, ספרינגסטין מעולם לא הופיע ב'בית חולים כללי', אלא אני. בסך הכל, מדובר בעניין מטופש של בלבול שמות".
דמי בחר בספרינגפילד בגלל הכימיה הטובה, שהתפתחה בינו לבין סטריפ. "אם לא קורה משהו בעיניים, זה לא יבוא לידי ביטוי בסרט", סבור ספרינגפילד, "ביני לבין מריל היתה כימיה. מריל נמצאת בראש שרשרת המזון, אז הייתי חייב להיות במיטבי. מריל היא שחקנית מאוד נדיבה לסובבים ולא מסתובב נפוחה ומנפנפת: 'אני מריל סטריפ'. היא נמצאת עם רגליים על הקרקע ושומרת על פרופיל נמוך. בהתחלה הייתי מאוד נרגש ולחוץ לקראת העבודה אתה, אבל מהר מאוד זה עבר, בגלל שהיא דואגת שלא יהיה דיסטנס. היא קיבלה מאוד יפה את פני".
עכשיו, אחרי שעבדת אתה, אתה יכול לפענח את הסיבה למה היא הפכה לכזה אייקון?
"בגלל שהיא מדהימה במה שהיא עושה. זה היה מרתק לעקוב אחרי עובדת - היא תמיד נמצאת שם, וברור למה היא מצליחה. מריל תמיד חוקרת, לא מפחדת לשאול שאלות, משתדלת לעשות את הדברים טוב יותר, ולנסות דברים אחרים".
אם היא היתה מציעה לך להוציא אתה אלבום היית מסכים?
"לחלוטין. היא נשמעת כמו מישהו ששרה וניגנה כל חייה".
ספרינגפילד נולד בסידני אוסטרליה ב-1949. בגלל עבודת אביו קצין הצבא, המשפחה היתה בדרכים. בילדותו הוא גר שנים אחדות באנגליה. "אהבתי את קליף ריצ'ארד והצלליות, והחלטתי שאני רוצה לנגן בגיטרה. רציתי גם להיות עיתונאי. תמיד אהבתי לקרוא ולכתוב סיפורי אימה של מפלצות. אגב, בשנה שעברה הוצאתי ספר זיכרונות, שכיכב ברשימת רבי המכר של ניו יורק טיימס" הוא מעדכן.
אחת הסיבות שגרמו לספרינגפילד לרצות להיות רוקר, היתה הופעה של "הביטלס" במלבורן, בה הא נכח. "הייתי בן 14 וצרחתי כמו ילדה קטנה. זאת הייתה חוויה משנת חיים. הביטלס נראו כמו חייזרים בשבילי. זה היה קסום וביזארי". מאז החל להופיע,עם להקה, ואז פנה לקריירת סולו. ב-1973 הוא חתם בחברת קולומביה רקורדס. כעבור שש שנים עזב לארה"ב, וב-1981 שיגר את אחד הלהיטים הגדולים שלו "Jersey Girl". להיטים מפורסמים נוספים שלו: "I've Done Everything for You", "Don't Talk to Strangers", "Affair of the Heart" ו"Love Somebody".
חיית חיים של סקס, סמים ורוקנ'רול?
"אף פעם לא הייתי יותר מדי בעניין של סמים. הייתי יותר בעניין של ממריצים, בגלל שסבלתי לא מעט מדיכאונות. זה לא קל לחיות עם דכאון. סקס? בהחלט. הייתי בחור צעיר שמשוטט ומופיע בדרכים, ופתאום הרבה נשים רוצות אותך, אז לא אמרתי להן לא. באותן שנים, לא חשבתי שלשכב עם מעריצות, מהווה בגידה בחברה שלי. סקס היה חלק מההווי שלי כמוזיקאי. זה מה שמצפים ממוזיקאים. אבל כשהתחתנתי, חשבתי פתאום שאני בעצם פוגע באשתי והפסקתי. חשוב לי לציין, שאף פעם לא התנהגתי למעריצות בצורה מגעילה ורעה. תמיד התייחסתי לנשים בכבוד. גם הן וגם אני נהנינו והיה לנו טוב".
מה אתה חושב על עולם המוזיקה כיום?
"אני יודע שאנשים מתלוננים, אבל עולם המוזיקה העכשווי פשוט נהדר. אני אוהב את החומרים של קייטי פרי וטיילור סוויפט. שתיהן כותבות שירים נהדרים. חבל רק שאין כיום מקום ברדיו לרוק חדש, אבל עדיין יש להקות נפלאות, כמו מיוז. משמח אותי שאמנים מבוגרים ממשיכים להופיע בפני אולמות מלאים. היום אני הרבה יותר אמיתי ובשליטה על הבמה, מאשר פעם. יותר נוח לי ואני בקשר טוב יותר עם הקהל".
ספרינגפילד היפיוף שכונה "פריטי בוי", נראה נהדר וצעיר לגילו. הוא עדיין מזגזג בהצלחה בין קריירת המשחק והמוזיקה. "כל עוד אני מסוגל פיזית, אמשיך להופיע. אני עדיין מתרגש מהופעות גדולות", הוא מצהיר, "מדובר אמנם בארגז כלים שונה לגמרי, אבל משחק ושירה באים למעשה מאותו מקור, מאותה תשוקה, מאותו מקום יצירתי".
בעבר דווקא התעורר קונפליקט בין שתי הקריירות, בעקבות הופעתו באופרת הסבון הנצחית "בית חולים כללי", בה גילם את ד"ר נואה דרייק בתחילת שנות השמונים (בעשור האחרון צץ מחדש במספר פרקים). "זאת הייתה חוויה נהדרת. הייתי בסדרה 18 חודשים, כשהיא הפכה לסדרה הכי מצליחה. זאת הייתה תקופה מסעירה ומרגשת, בגלל שבדיוק היה לי אלבום מאוד מצליח. הנוכחות שלי בתקשורת הייתה מאוד בולטת. אבל ההצלחה שלי בסדרה היתה חרב פיפיות – הרבה חשבו שאני לא מוזיקאי אמיתי, בגלל שאני מופיע באופרת סבון. אז כדי להוכיח להם שהם טועים, לא הפסקתי לנגן".
כשאתה מתבונן כיום בקלטות של "בית חולים כללי", מה אתה חושב?
"מבחינתי משחק באופרת סבון מסתכם בלשנן ולזכור את השורות שלך. אתה צריך ללמוד 30 עמודים ביום, והייתי מודאג בעיקר מלזכור את הדיאלוגים, במקום להתמקד ברגשות. כשאני צופה בפרקים היום, זה נראה לי מזויף. ישנם שחקני אופרות סבון שיודעים איך לעשות זאת נכון, אני לא הייתי כזה".
לאחרונה הופיע ספרינגפילד גם בשלושה פרקים של "בלש אמיתי 2", והוא מתייצב מאחורי ההפקה למרות שהושמצה רבות בתקשורת. "כולם כל כך התפעלו מהעונה הראשונה, אז אי אפשר היה לשחזר את ההתפעלות הזאת", הוא מסביר, "כולם חיכו בפינה לעונה השנייה, ומתקפת השנאה הזאת היה בלתי נמנעת. אני חושב שזאת היתה עונה גדולה, כתיבה אפלה ומדהימה שמחייבת אותך להתרכז ולהרכיב את כל חלקי התשבץ".
