עכשיו חוזרים הביתה: על הג'וב של פקוביץ'
אחד הסמלים הגדולים של פרטיזן בלגרד בסוף העשור הקודם הספיק לעשות קריירת NBA יפה במינסוטה, אבל גם להיפצע לא מעט. עכשיו הוא חוזר כנשיא לקבוצה שגידלה אותו, ורוצה לעזור לה מחוץ מלמגרש לא פחות מהאופן שבו עזר לה כשהוא היה עליו. איך זה יקרה במקביל לניסיון המחודש שלו להיכנס לעניינים בטימברוולבס?
לכל אחד יש את האחת שלו, שר פעם שלומי שבת. והאחת של ניקולה פקוביץ', סנטר מינסוטה שמחלים מניתוח בימים אלה ועדיין לא חזר להתאמן, הייתה מאז ומעולם פרטיזן בלגרד. מתוך שש עונות ביורוליג, ארבע מהן העביר בסרביה, עם האוהדים המוטרפים באולם ה"פיוניר", האווירה המחשמלת בעיר והבייגלה הזה מעל הראש שלו, שליווה אותו בכל צעד שעשה בקריירה – ובסוף גם לקח אותו ל-NBA.
לא בכדי אותו פקוביץ' החליט לעשות משהו עם הזמן שבו הוא מתאושש וממתין לרגע החזרה שלו לפרקט. הוא חזר לקבוצת נעוריו ואהובת ליבו, והפך להיות הנשיא שלה. פקוביץ' אמנם צפוי להיות חלק מרכזי מהטימברוולבס גם העונה, אבל למה לו לשים את כל הביצים בסל אחד אם אפשר לחלק אותן בין הכדורסל בשטח לבין אהובת ליבו הנצחית?
אז זה מה שהוא עשה. אף אחד לא התמודד איתו על התפקיד - אף אחד לא שש להכניס ראש בריא למיטה חולה - ופקוביץ' ניצל זאת כדי לעלות לצעד וחצי קל לעבר הג'וב החדש שלו, שמכיל בעיקר יוקרה והרבה כבוד. אלא שאת הרומנטיקה מסביב למהלך מנפצת, איך לא, המציאות.
הוא החליף בתפקיד את פרדראג דנילוביץ', שהתפטר לפני כשבועיים והשאיר מאחוריו חובות עצומים וקבוצה שעומדת בפני שוקת שבורה, אחרי שהתפרקה מכל נכסיה ועכשיו הולכת מדחי אל דחי. דולה וויושביץ' המטורף, שהיה חתום גם על הישג השיא שלה כמאמן (העפלה לפיינל פור ב-2010), יוחלף בקרוב על-ידי עוזרו פטר וזיק ויפנה את התפקיד בראש מורכן.
פרטיזן עשתה רק העונה צעד אחורה ליורוקאפ, ועשויה לוותר השנה גם על ההרפתקה הזאת בשל המצוקה הכלכלית שבה היא שרויה. ועם כל זה פקוביץ' צריך להתמודד, כשסגנו, מירוסלאב בריץ', ימלא את התפקיד בפועל בזמן שהוא יהיה בארה"ב. ככה שמאחורי החיוכים וההסכם המרגש, יש כרגע בעיקר כאב ראש ומשבר שצריך לבוא לידי פיתרון.
את רוב זמנו בבלגרד הוא בילה בין 2005 ל-2008. המאזן שלו בשלוש השנים האלה כמעט מושלם וכולל שלוש אליפויות, שתי זכיות בליגה האדריאטית וגביע סרבי. בעונת השיא שלו בבלגרד, 2007/2008, היה בלתי עציר. הוא קלע בממוצע 16.4 נקודות ב-26.5 דקות לערב, כשהוא מוסיף 6.9 ריבאונדים ולוקח על גבו את הקבוצה הצנועה לרבע גמר היורוליג.
בחירה על-ידי מינסוטה לא שיכנעה אותו לנסות את מזלו מעבר לים. הכסף הגדול מיוון שינע אותו לפנתאנייקוס (וגם היה חלק מהסיבה שבגללה נבחר רק בסיבוב השני), בה הרוויח על פי ההערכות קצת יותר ממיליון יורו נטו לעונה. אחרי שהניף איתה את גביע היורוליג, נהנה משיתוף הפעולה המפרה עם מייק באטיסט, יצר לעצמו שם של בליין ובסוף גם סימן 'וי' גם על הדאבל היווני, הוא פרש כנפיים, טס ל-NBA, פרח גם שם ועל הדרך הפך לרוקי האירופי היקר ביותר של אותה תקופה אחרי מרקו בלינלי.
שחקן של מספרים – וגם של פציעות
אבל זה לא קרה מיד. אחרי עונת התאקלמות קשה במהלכה נעצר על 5.5 נקודות בממוצע לערב ב-65 משחקים, נראה היה שהוא בדרך לשוב לאירופה. בהזדמנות הראשונה שהייתה לו לחזור הביתה הוא עשה זאת. זה קרה במהלך שביתת השחקנים ב-NBA בסוף 2011, אז הגיח פקוביץ' להבלחה קצרה בקבוצה ששימשה לו לבית. כשהוא עלה על מטוס חזרה לאמריקה, התברר שהעצירה הקצרה בסרביה עשתה לו פלאים. ב-47 הופעות הוא עלה ל-13.9 נקודות
בעונה שאחרי כבר שידרג את עצמו ל-16.3 נקודות בממוצע ו-8.8 ריבאונדים, שהייתה רק הקדימון לעונת השיא שלו ב-2014 (17.5 ו-8.7), זאת שהציבה אותו כמועמד לגיטימי להיבחר לסוף שבוע האולסטאר. ברמה הקבוצתית הוא לא היה שותף לאף עלייה לפלייאוף, אבל שמר על מעמדו כאחד משחקני הפנים הכי טובים שהגיעו אירופה ל-NBA. ב-2010 הוא אפילו שיחק עם נבחרת מונטנגרו ביד אליהו במסגרת טורניר מוקדמות אליפות אירופה, ועשה צחוק מההגנה הישראלית.
אבל כמו שהוא כישרוני וקטלני ונחשב לשחקן מטרה איכותי בצבע, ככה פקוביץ' הוא גם שחקן פציע. באפריל האחרון הוא נפגע באופן חמור בקרסול ונאלץ לעבור הליך ניתוחי, שהשבית אותו במשך כל התקופה האחרונה. בתחילה ההערכה הייתה שהוא יהיה כשיר עוד לפני פתיחת העונה, אך דיווחים בתקשורת האמריקאית שהתפרסמו לאחרונה סקפטיים באשר לאפשרות שיהיה מוכן במאה אחוזים למחנה האימונים שייערך בסמוך לתחילתה.
גם הג'נרל מנג'ר של מינסוטה, מילט ניוטון, לא מחכה לשחקן שלו עם סטופר. נכון להיום הוא מתקשה לומר מתי יחזור לכושר משחק מלא. כל זה אחרי שאשתקד לקח חלק ב-31 משחקים בלבד ולפני שנתיים ב-54 – זכר לפציעות נוספות שהשביתו אותו לפרקי זמן ארוכים.
ובכלל, מלבד עונת הסיפתח שלו ב-NBA - פקוביץ' מעולם לא הצליח לשחק יותר מ-70 פעמים בעונה אחת. בשנתיים האחרונות החמיץ במצטבר יותר מ-50 מפגשים, למרות הניסיונות של מינסוטה לאפשר לו מנוחה בתדירות גבוהה, לתזמן את הדקות בהן הוא שוהה על המגרש ולעשות לו הנחות באימונים. לא עניין טרוויאלי כשאותו שחקן, טכני ועוצמתי ככל שהוא, חתום על חוזה מכובד המוערך ב-60 מיליון דולר לחמש שנים. הוא עצמו מודע לבעיה הזאת. "אני יודע שהצוות הרפואי עושה הכל כדי לנסות לשמור עליי בריא, אבל כמו שאמרתי לא אחת, עם האופן שבו אני משחק טבעי שאקבל מכות", אמר לפני שנה לאתר ה-NBA. "אני גם מפוצץ לא מעט. נורמלי שאיפגע מזה".
עכשיו, ארבע שנים אחרי שעזב אותה ודרך לראשונה בארה"ב, הוא חוזר למקום שהצמיח אותו מהדלת הראשית כנשיא. או אם תרצו, כראש המערכת, הקודקוד, הסמכות הבכירה, האיש עם השרביט. אמנם לא יהיה לו "סיי" מקצועי מובהק או נוכחות באימונים, אבל ליראת כבוד ודיווחים שוטפים מהנעשה בחדר ההלבשה הוא יזכה בהחלט. הוא היה שמח אילולא החוויה שלו בתפקיד החדש תהיה חיובית ולבבית. במצבה הנוכחי, הבעייתי והסבוך כל כך של פרטיזן, הוא יצטרך להשאיר את הנוסטלגיה בצד, להפשיל שרוולים עד כמה שיוכל ולהתחיל לעבוד.
חלק מפרוייקט מרתק
כשחקן פעיל שעתיד לחזור בקרוב למגרשים אחרי תקופת היעדרות ארוכה, פקוביץ' צפוי להיות העונה חלק ממשהו חדש שמתחיל במינסוטה – גם אם יוצאים מהנחת עבודה שהוא לא יכנס לעניינים מהרגע הראשון. אחרי עונה רעה שמיתגה אותם כאחת מנמושות הליגה בזכות המאזן הגרוע ביותר בליגה, הזאבים יגיעו לנקודת הפתיחה של העונה החדשה מעמדה אחרת לגמרי ויקוו להשמיע לאוהדיה זמירות חדשות ונעימות יותר. יש בה תמהיל נכון ומסקרן של צעירים ו-וותיקים ומאמן-נשיא, פליפ סונדרס, שמנצח עליהם, ולאחרונה ריגש את אמריקה לאחר שגילה כי הוא נאבק במחלת הסרטן (ומתכוון להמשיך לאמן).
מינסוטה גם מחזיקה בשחקן שבחרה ראשונה בדראפט, קארל-אנתוני טאונס, שיחד עם ריקי רוביו, נמניה בייליצה, זאק לאבין, אנדרו וויגינס ואחרים משלימים חבורת שחקנים תוססת וסופר-מעניינת. אם היא רק תתחבר, היא יכולה לאמלל כל אסופת כוכבים.
את החלל של פקוביץ' בשבועות הראשונים, אם לא יהיה מוכן אליהם, ינסו בין היתר אנתוני בנט, גיורגי דנג (שהיה הרזרבה של מינסוטה לפקוביץ' בשנה שעברה – ומילא את התפקיד בצורה משביעת רצון) וכמובן קווין גארנט, שמרכיבים קו קדמי עבה ומגוון שיכול לעשות נזק בכל נקודת זמן. ובעיקר, וכנראה שמעל כל זה, היא חדורה ברצון עז לשקם את כבודה ולמחוק טראומות ישנות שעדיין מהדהדות בראש. פקוביץ' חולם לעזור לה לעשות את זה לכשיחלים. ואם בוחנים את הסיכויים של הקבוצה שלו לעשות משהו העונה, מגיעים למסקנה הבלתי נמנעת שהיא יכולה להצליח אם רק תדע להימנע מפציעות ולהיות בריאה.
כל הניתוחים האלה רלוונטיים בתנאי שפקוביץ' אכן יישאר במינסוטה. לפי רחשים באמריקה, התרחיש הסביר הזה לא היה כל-כך ודאי עד לא מזמן. גורמים שונים טענו כי מינסוטה ופורטלנד ניסו לרקום ביניהן טרייד דרמטי שיכלול את פקוביץ', אך לבסוף הראשונה, שניסתה לחסוך מעט בהוצאות, ירדה מהאפשרות הזאת. בסוף המהלך הזה לא רקם עור וגידים, ופקוביץ' נשאר במינסוטה כדי לעזור לה לעשות את מה שלא עשתה מ-2004 – לקחת אותה לפוסט-סיזן.
עכשיו השאלה היא אם הוא יצליח. כן או לא, אנחנו קיבלנו אחלה סיפור לתחילת העונה: מונטנגרי גאה שיבלה את העונה הקרובה שלו באמריקה, עם הלב והמחשבות בסרביה. איך זה יעבוד? תשאלו את איש האשכולות פקוביץ'. החל מהיום הוא לא רק סנטר שמתקרב לגיל 30. הוא אול אראונד פלייר, תרתי משמע.
לפנייה לכתב/ת 
