דור חדש במחנה יהודה: "כמעט אין צעירים"
טוביה מגיע כל בוקר לדוכן הדגים של אבא דוד, ניסים מנהל בשנים האחרונות את הקצביה של אביו ואלירן ויניב מפעילים את דוכן הירקות והפירות הוותיק. "הצעירים של היום קצת מפונקים". ומה הם חושבים על בתי הקפה בשוק?
במשך שנים, שוק מחנה יהודה היה הלב הפועם של ירושלים, אך עם החשיכה, כשהמוכרים קיפלו את הסחורה וסגרו את החנויות, השוק השתתק. בשנים האחרונות נראה שהשוק לא הולך לישון. כמות הברים והמסעדות שנפתחו הפכו אותו למתחם בילויים אחד גדול, שקשה לעבור מקצה לקצה בגלל הצעירים שיושבים על כל מרצפת פנויה בסמטאות.
אם בתחילת הדרך, הסוחרים הוותיקים בירכו על ההתעוררות הזו, בשנה האחרונה נראה שהופר האיזון בין מקומות הבילוי לדוכנים המסורתיים. הברים מחליפים את הבאסטות הוותיקות בשוק ומאיימים לשנות את אופיו, אך יש דור שני ושלישי לסוחרים שמבטיח שגם השנה תהיה סחורה טרייה לחג.
טוביה דהן, בן 34, מגיע כל בוקר לשוק לדוכן הדגים של אבא שלו, "דוד דגים". "אני נושם דגים מהיום שנולדתי והנה אני כבר 20 שנה כאן", הוא מספר ומציין שרצה להיות כבאי. "לחיים יש תוכניות משל עצמן והיום אני מכבה דגים".
טוביה הצטרף לפני כמה שנים לניהול העסק יחד עם אביו, ויחד עם אשתו נטע הם הובילו מהלך של מיתוג העסק מחדש, פתחו סניף אקספרס שמביא דגים טריים על פי הזמנה עד לבית הלקוח. דוד, אביו הגאה, מודע לכך שלא כל אב בשוק זוכה לבן שימשיך את העסק, בוודאי עסק מסריח כמו דגים. "כל החיים עבדתי לבד. כשטוביה הצטרף אליי זה נתן לי חשק להתקדם יותר, במיוחד שלצעירים של היום יש חשיבה אחרת ואני שמח מאוד, על כל יום, על כל רגע", אומר דוד.
ניסים מזרחי, בן 38, הצטרף לקצביה של אביו לפני 13 שנה, ובשנים האחרונות מנהל אותה בעצמו. הוא מוקף במסעדות החדשות, שלדבריו הן נחמדות ויפות לעין, אך גם פוגעות בעבודה. "זה מוריד את כמות החנויות שמוכרות מוצרים שאנשים רוצים לקנות כשהם הולכים לשוק. בר זה נחמד - אתה שותה בירה, אבל לא קונה משהו לבית", אומר ניסים.
למרות היותו דור שלישי למשפחת קצבים, הוא לא רוצה שבנו הצעיר בן השנה ימשיך בדרכו. "אני מעדיף שיהיו לו חיים אחרים. העבודה בשוק נחמדה, אבל מאוד שוחקת ולא משאירה הרבה זמן לחיים".
בדוכן הירקות והפירות בשוק העירקאי עובדים האחים אלירן ויניב שמואל, שממשיכים להפעיל את העסק המשפחתי שנפתח לפני יותר מ-40 שנה. לדבריהם, אין כמעט צעירים בשוק כמוהם. "זו עבודה קשה", טוען אלירן בן ה-30. "הצעירים של היום קצת מפונקים. צריך לקום בשלוש לפנות בוקר לקנות את הסחורה, לסדר אותה ולמכור. הצעירים של היום מחפשים עבודה יותר קלה".
אלי מזרחי פתח יחד עם בתו מורן את בית הקפה הראשון בשוק. כשהוא מסתכל על הברים שהחליפו את הבאסטות, הוא מודה שלא לזה הוא פילל. "הבסיס של השוק זה המכירה של האוכל הטרי. הברים צריכים להיות התכשיט לגוף של השוק, לא ההיפך", אומר מזרחי. "כאחד שתרם את התרומה הכי גדולה לשוק, אני דואג שהשוק יאבד את הצביון שלו".
גם בשיא האובך והחום, יש קונים שלא מוותרים על הקנייה בשוק ומעריכים את בעלי הדוכנים שממשיכים להציע את הסחורה הטרייה. אליחי ואורית חדד מסבירים את הקסם של השוק. "זו אווירה שונה, האנשים, ירקות יפים של ארץ ישראל, זה שונה לגמרי מסופר", אמרו השניים.
לפנייה לכתב/ת 
