יא ווארדי איזה קציצה: ארוחות בסרטים
צ'פלין אכל נעליים, וודי אלן נקרע מצחוק בזמן האוכל וקיבל על זה אוסקר, וחכם חנוכה נהנה מקציצות אצל הרב. מועדון הסרט המופרע עם הארוחות המצחיקות ביותר בהיסטוריה של הקולנוע
והרי התחזית: המוני אנשים, מצוידים בגפילטע פיש עטוף בניילון או בסירי מרק כבדים, יסעו בקרוב לבני משפחתם שנמצאים בצד השני של הפקק. בכל פעם שהרכב יסתובב במהירות, הסירים יזוזו בין הרגליים ויישמעו צעקות: "מרק! מרק!" ככה, לפחות, זה היה אצלי במשפחה.
ואז יגיע המפגש עם הדודה שלא התחתנה עדיין, האמא שמחייכת למי שהיא לא סובלת, הילדים שצריכים להגיד תודה על מתנה מיותרת, הדוד שמספר בדיחות כמו "חצי גמר חתימה טובה, מחר הגמר"... (בפסח הוא מספר למה אוכלים ביצים במי מלח ומדגיש בהגדה את הקטע עם "בן זומא"). ועוד רבים וטובים שלא ידברו איתי אחרי הכתבה הזו.
מועדון הסרט המופרע פותח את החג בספיישל סצנות הארוחות המצחיקות בהיסטוריה של הקולנוע, שימשיך בסינמטקים עם הקרנת סרטי חג טעימים.
חשוב לזכור בכל הנוגע לאוכל בקומדיות: סצנת הארוחה למעשה מסתירה בתוכה ביקורת נוקבת. משפחת גריזוולד מסרטי "חופשה מטורפת" בהנהגתו של צ'בי צ'ייס שחטה שוב ושוב את הצביעות של המשפחה האמריקנית המקולקלת..ארוחת החג ב"חופשת חג מולד" כוללת חוסר רגישות לכל מיעוט משפחתי, מהקשישים ועד העוף בגריל.
הצרפתים אכלו את זה קודם
ארוחה משפחתית הפכה לסרט כבר בהקרנת הקולנוע המסחרית הראשונה בעולם. ב-1895 שכרו האחים לומייר, ממציאי מצלמת הקולנוע, בית קפה בפריז. לראשונה בהיסטוריה הוצבו כסאות והוקרנו סרטונים קצרים - שבאחד מהם ניתן היה לצפות באוגוסט לומייר ואשתו מרגרט שותים אוכלים ומאכילים את התינוק שלהם בעוגייה. הצפייה ב-33 השניות החשובות האלה היתה אז יקרה מאוד, אבל כאן במועדון הסרט המופרע מביאים לכם את הקטע בחינם. מתנה לחגים. יאללה.
הארוחה המשפחתית הראשונה בהיסטוריה של הקולנוע
הארוחה המפורסמת הבאה שייכת לצ'רלי צ'פלין. יום אחד הוא ביקר חברים שאמרו לו את המשפט המסוכן הבא: "אתה מוכרח לראות תמונות מהטיול האחרון שלנו". בדרך כלל מדובר במלכודת תיירים, אבל כזו שהתיירים מפילים בה בפח את האורח. צ'פלין דווקא הרוויח סרט חדש.
באחת התמונות הוא הבחין בבקתה בשלג שצולמה באלסקה, ובהשראתה התחיל לכתוב תסריט בשם "הבהלה לזהב". באותם ימים, משלחות שחיפשו זהב היו גוועות ברעב, והאנשים, ביאושם, היו אוכלים אחד את השני. צ'פלין החליט לעסוק בנושא הקניבליזם דרך קומדיה. אז מה אוכל בן אדם שאין לו מה לאכול ומשתדל לא לאכול את חברו? - נעליים.
צ'פלין כל כך רצה שהסצנה תיראה מציאותית, עד שבזמן הצילום אכל נעליים אמיתיות שבושלו במים ומלח! באותו ערב הוא חזר לביתו חולה. כשצלצל למקס וויין, השחקן השני בסצנה, ושאל לשלומו, נשמעה מהצד השני גניחה: "הרעלת סוליות".
הצילומים נעצרו לכמה ימים, וכשהתחדשו, השתמשו בנעליים שעשויות מסוכריות ליקריץ שחורות. אני יודע, יש כאלה שיגידו שיש לזה טעם של נעליים, אבל לפחות זה אכיל.
בהמשך צ'פלין הפך את עצמו לתרנגולת עסיסית. כשאתה עוף, אפשר לדבר על קניבליזם וגם לצחוק מזה.
"היא הולכת להביא את החבר החדש שלה". הנה משפט שגרם ליותר מידי אמהות לחלק חיוכים מלאכותיים בארוחות משפחתיות. אצל וודי אלן זה הפך לסצנה המפורסמת בסרט "הרומן שלי עם אנני", שבה הבת הקתולית הביאה חתן יהודי, לא עלינו. זו הסצנה הראשונה שצולמה לסרט, והצילום נמשך זמן רב כיוון שהשחקנים פרצו בצחוק. הסרט, אגב, זכה בארבעה אוסקרים: הסרט, הבמאי, השחקנית והתסריט הטובים ביותר. מצב נדיר ביותר עבור קומדיה. הסרט, אגב, זכה בארבעה אוסקרים, עבור הסרט, הבמאי, השחקנית והתסריט הטובים ביותר. מצב נדיר ביותר עבור קומדיה.
הציחקוקים של וודי אלן ודיאן קיטון אמיתיים ולא מתוסרטים
בן סטילר ורוברט דה נירו עשו מהסיטואציה הזו סרט שלם - "פגוש את ההורים". הנה סצנת הארוחה המשפחתית, כולל הפאנץ' שמביא החתול מיסטר ג'ינקס (שמשוחק ע"י החתול מישקה, באמת).
ג'אנק פוד הוליוודי
במפגש בסינמטק יוקרן הסרט "שף", קומדיה על שף שעוזב מסעדת יוקרה כדי לפתוח דוכן נייד של אוכל קובני. אבל זוכרים את הכלל? סרט על אוכל הוא אף פעם לא מה שמוגש על המסך. בסרט מככב ג'ון פאברו, שגם כתב וביים. פאברו התפרסם כשהיה שחקן אורח בסדרות כמו "סיינפלד", "שיקגו הופ" ו"חברים". פריצת הדרך שלו כבמאי היתה עם "סווינגרס", ומאוחר יותר הוזמן להפיק סרטים הוליוודים ענקיים כמו "איירון מן". הכישלון הגדול שלו היה "קאובואים נגד חייזרים" שאתם לא זוכרים, ומסיבות טובות.
מעריציו האשימו אותו כי איבד את הניצוץ בעיניים, והפך לחלק מהסרט הנע של האולפנים הגדולים. אז מה קרה לילד הפלא של הוליווד? התשובה ניתנת דרך תסריט גורמה אישי: הסרט מספר על שף שמבקש חופש אומנותי במטבח שלו. פעם הוא קיבל כוכבי מישלן על היצירתיות שלו, ועכשיו, כשמבקר מסעדות מגיע, הבוס (דאסטין הופמן, שמייצג את המערכת ההוליוודית) מבקש ששוב תוגש אותה מנה מוכרת מלפני שנים. השף מתמרד בניסיון להיות מקורי, מפוטר, קונה משאית מקרטעת ומתחיל למכור בדרכים אוכל קובני.
ולנו יש פלאפל
בארץ יש ז'אנר שלם שקרוי על שם מאכל. אף ש"סלאח שבתי" נחשב לסרט הבורקס הראשון, את השם בורקס הגה הבמאי בועז דוידזון ("סנוקר", "צ'רלי וחצי", "אסקימו לימון") - כתשובה הישראלית למערבוני הספגטי דלי התקציב שיוצרו באיטליה.
אם אצל האמריקנים היה זה מפגש בין יהודי חננה לקתולים לבנים קולים, הרי שאצלנו מדובר בארוחות מביכות של אשכנזים מארחים ספרדי. אז נסיים בארוחה המפורסמת מתוך "חגיגה בסנוקר". פה החתן המיועד (יהודה ברקן) וחכם חנוכה (כל עדשה מיקרוסקופ – זאב רווח) מנסים להרשים את הרב, אבי הכלה (יעקב בנאי). הרב הזמין אותם לאכול איתו קציצות והשאר היסטוריה. חג שמייאח!
אלון גור אריה
הוא מרצה לקולנוע, במאי, ותסריטאי.
אירוע "סצנות האוכל המצחיקות בהיסטוריה" ייערך בסינמטק ירושלים, ביום חמישי, 24 בספטמבר, עם הקומדיה "שף"
אירוע "סרטים בתוך סרטים", עם הקרנת הקלאסיקה "שושנת קהיר הסגולה", ייערך בסינמטק תל אביב בשבת, 26 בספטמבר
ארוע "התחלות מהסרטים" לראש השנה , עם הסרט "הקרקס" של צ'רלי צ'פלין, ייערך בסינמטק ת"א בשבת, 12 בספטמבר
אירוע "המצאות מופלאות מהסרטים" והקרנת "גשם של פלאפל" ייערך בשבת, 25 בספטמבר, בסינמטק ירושלים.
