גיבורי טיסת אל על שסיכלו חטיפה
הקברניט טלטל את המטוס כדי להוציא את החמושים מאיזון, המאבטח ירה במחבל והנוסעים השתלטו על המחבלת, ליילה חאלד, ולקחו לה את הרימונים. "השבוע לפני" חוזר לסיפור הגבורה של נוסעי טיסה 219 לניו יורק ב-1970
לכל הכתבות של השבוע לפני
במהלך חניית ביניים באמסטרדם של טיסה 219 מלוד לניו יורק עלו על הסיפון ליילה חאלד ופטריק ארגואלו, אזרח ניקרגואה. "שניהם היו נחמדים", שיחזרה פיי שנק, נשיאת ויצ"ו בארצות הברית בראיון לכתב "ידיעות אחרונות" בלונדון נסים קויתי. "הם היו בעלי הופעה מרשימה. פתאום הם קמו מהמקומות שלהם כנשוכי נחש, פרצו בזעקות חייתיות ומפחידות ורצו קדימה במעבר אל המחלקה הראשונה".
שנק, שישבה ליד שני החוטפים, סיפרה עוד: "הבחורה החזיקה רימון בכל יד ואילו הבחור שלף אקדח קטן בצבע כסף. בידו השנייה החזיק גם הוא רימון". הארי האמיט, בעל מלון בארצות הברית, שהיה גם הוא על המטוס, שיחזר: "ראיתי את הבחור הולם על דלת הטייס בקת האקדח. הדייל התנפל עליו וניסה לדחוף אותו. החוטף, שלא חדל ליילל בצורה מפחידה ולצעוק בשפה לא מובנת – הלם באקדחו על ראשו של הדייל. הוא נפל אך קם שוב והתנפל על החוטף".
בשלב זה, הוסיף האמיט, הגיע "נוסע" לבוש בגדים אזרחים, שלאחר מכן התברר כי הוא המאבטח של המטוס. "שמעתי כמה יריות. בשלב זה הגיע אדם אחר. ראיתי אותו מכוון את האקדח שלו לעבר המחבל ומחכה למצב נוח לירי כדי לא לסכן את הנוסעים האחרים. בשלב זה שלף הטרוריסט את הנצרה של הרימון שבידו והטילו לארץ". הדייל, שלמה וידר, נפצע.
איש הביטחון הישראלי, כך על-פי תיאורי הנוסעים, ירה במחבל. במקביל, הקברניט אורי ברל ביצע מיד כמה תמרוני צלילה וטלטל את המטוס כדי להוציא את שני המחבלים משיווי משקל. כמה מהנוסעים נתקפו היסטריה.
שני נוסעים אחרים הצליחו להשתלט על חאלד, שתוארה על-ידי כמה מהנוסעים כ"צעירה יפהפייה". אחד מהם, בעל זקן קצר, תפס את המתנקשת בידיה. השני, גבר אמריקני בשנות ה-50 לחייו, חטף מידיה את שני הרימונים. חאלד לא הפסיקה להיאבק בהם ובמהלך המאבק גם נשכה אותם.
הקברניט ברלב, כך על-פי התיאור ב"ידיעות אחרונות", הפקיד את הגאי המטוס ביד טייס המשנה ויצא אל הנוסעים כדי לשוחח עמם פנים אל פנים. אחת הנוסעות שחזרה: "הוא אמר לנו כי מזלנו שאנחנו במטוס אל על. אילו היינו במטוס אחר היינו כבר בדרך חזרה למזרח התיכון – אך לא לישראל". ואכן, זה היה גורלם של שלושת המטוסים האחרים שנחטפו באותו יום – והובאו לשדות תעופה בזרקא שבירדן ובקהיר - שם פוצצו על-ידי הטרוריסטים.
כך נראה פיצוץ אחד המטוסים בירדן:
הדיווח על ניסיון החטיפה הועבר למטה אל על בלוד. בתחילה קיבל הקברניט ברלב הוראה לחזור לישראל, אך כעבור כמה דקות התבקש לנחות בלונדון. דובר חברת אל על דאז, ארנולד שרמן, עדכן כי שני מטוסים של חברות מערביות נחטפו במקביל ובעודו מדבר קיבל עדכון כי מטוס נוסף נחטף. בינתיים הדייל פונה לבית חולים בלונדון, שם הוצאו שני קליעים מגופו.
הנוסעת אסתר קאהן מברוקלין סיפרה כי נוסעים רצו להרוג את הטרוריסטית הערבייה חאלד. "אולם, נוסעים אחרים צעקו 'תנו לה לחיות, השאירוה בחיים'". הנוסעת הוסיפה כי חאלד ללא ספק רצתה לפוצץ את המטוס באמצעות רימוני היד, בזמן שהיה באוויר, אבל שני הנוסעים שהשתלטו עליה קשרו אותה.
זוהי ציונות
בהמשך חזר המטוס ללוד (אז עוד לא נתב"ג), וחלק מהנוסעים המשיכו ליעדם המקורי – ניו יורק. הקברניט ברלב אמר: "חבר'ה, גבירותיי ורבותי: אתם יכולים לומר שזוהי ציונות, אבל אם אנחנו יושבים עכשיו ולא בעמאן או דמשק, וכל הנוסעים שלמים ובריאים, זה רק תודות לעבודה הנפלאה של הצוות כולו. אני עכשיו קצת עייף וצרוד – אבל אני מוכרח להגיד שוב: ההתנהגות של הצוות הייתה נהדרת".
ברלב הוסיף כי ברגעים הראשונים של החטיפה הוא הורה למהנדס הטייס, אורי זך, להציץ באשנב שבדלת תא הטייס כדי לראות מה בדיוק קורה וזה סיפור לו כי הוא רואה את הדיילת ז'נט דמירז'ן ולידה אדם עם אקדח ורימוני יד. "החלטתי כי למרות הדפיקות – לא אפתח את דלת התא. רציתי בינתיים פשוט להרוויח זמן".
בשלב זה כאמור השתלטו דיילים, נוסע והמאבטח על המחבלים. ברלב הוסיף: "יצאתי מתא הטייס. ראיתי בן אדם ששוכב על הארץ. זה היה החוטף. לידו שכב הדייל שלמה וידר. הבחנתי מיד כי הוא פצוע. על אחד המושבים ראיתי בחורה שעליה שמר הדייל אברהם אייזנברג, הוא כבל אותה או משהו כזה. כמה נוסעים עזרו לו. שאלתי אם יש רופא במטוס. מאחד המושבים קם רופא שאמר שמצבו של וידר אנוש. הודעתי שאני נוחת נחיתת חירום בלונדון ולא חוזר ללוד. ברור היה שיש להחיש את וידר לבית החולים. לאחר הנחיתה קיבלתי מאחד הנוסעים שני רימונים. נצרתי אותם והדבקתי פלסטר על הניצרות. חאלד הייתה מבוהלת כשמסרנו אותה למשטרה הבריטית".
בינתיים התכוונה ממשלת בריטניה לשחרר את חאלד ולהיענות לדרישת המחבלים לשחרר אותה כחלק מעסקה שבה ישוחררו ישראלים ויהודים, שנחטפו במטוסים האחרים של החברות הזרות – סוויסאייר, TWA ופאן אם, והוחזקו כבני ערובה בירדן. ב-9 בספטמבר נחטף מטוס נוסף, שעשה את דרכו מבחריין לבריטניה. שלושה מהמטוסים פוצצו על המסלול בשדה התעופה בירדן, כשהיו ריקים מאדם.
מפגינים יהודים מחו נגד הכוונה לשחרר את חאלד. הם הפגינו ברחוב דאונינג והניפו כרזות עליהן נכתב: "שחררו את שמי התעופה – לא את הפושעים". בהמשך ראשי הקהילה היהודית שלחו מכתב לראש ממשלת בריטניה דאז, אדוארד הית', שבו דרשו שלא להיכנע לטרור.
השמירה על חאלד תוגברה, בשל חשש שיהודים קיצוניים יפגעו בה בלונדון. באחד העיתונים בבריטניה נכתב: "ליילה הכלואה, ילידת חיפה, שהיא כיום חלק מישראל, אינה חדלה מלהטיף לשומריה על ה'עניין
הערבי'".
לאחר כמה שבועות שוחרר חאלד במסגרת עסקה, שבה שוחררו גם בני הערובה שנחטפו לירדן. כמה ימים לאחר שחרורה אמרה חאלד לאל אהראם: "לעולם לא אבין מדוע לא התפוצצו הרימונים שנשאתי".
חאלד, ששוחרה יחד עם שישה מחבלים נוספים שהיו כלואים באירופה, סיפרה ששני הרימונים נפלו מידיה לאחר ששותפה לניסיון החטיפה נורה. "לפתע הסיט הטייס את המטוס בחדות הצדה", היא אמרה. "איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי על רצפת המטוס. אחד הרימונים התגלגל על הרצפה ואז הוקפתי שומרים. מה שהפליא אותי שאף אחד מהרימונים לא התפוצץ".
הדייל שלמה וידר קיבל את אות האומץ. בתעודה שקיבל משר התחבורה נכתב: "וידר הסתער, יחידי ובידיים ריקות, על מחבל חמוש, שנע לכיוון הטייס של המטוס. תוך מאבק נפצע וידר. פעולתו בלמה את הסתערות המחבלים ומנעה את חטיפת המטוס. היה זה מעשה גבורה שנעשה בעת מילוי תפקיד, תוך חירוף נפש, שיש בו גילוי אומץ לב בלתי רגיל".
לפנייה לכתב/ת 
