רמי פורטיס באופרה: חוויה מארץ הפלאות
הופעתו של רמי פורטיס בבית האופרה היתה אירוע חד פעמי שכלל שלוש מערכות, תלבושות מפוארות, משחקי אור ודיסטורשן וגם אחד, ברי סחרוף. על כל הטוב הזה ניצח המשוגע ביד רמה, הרים את הקהל עם להיטים ושירים חדשים ושם ווי על פקטור אחד - מה שהוא יודע הכי טוב זה להופיע על במה
ההשתתפות בריאליטי הטלוויזיוני והחבירה לכוחות הרשע של הרייטינג לא יישכחו לפורטיס כל כך מהר. אבל קל בהרבה למחול עליהם אחרי מופע כמו זה שהוא נתן בצהרי היום (ו'), בבית האופרה בתל אביב. לא רק כי הוא היה מופע נפלא, אלא כי ברור שפורטיס לא היה מרשה לעצמו להרים אירוע כל כך מושקע, אלמלא היה נהנה ממשמני הפריים טיים של ערוץ 2. אירוע ששילב מגוון חריג של תפאורות, תלבושות, תאורה ווידיאו ארט, 9 נגנים על הבמה פרט לפורטיס ולאורחיו, ובאופן כללי - לא היה בו שום היגיון כלכלי לטווח ארוך. ובזה גם יופיו.
זה התחיל בסגנון קאמרי, עם 3 נגניות מיתרים וגיטריסט, כורסת וינטג' בצבע בורדו ופורטיס אחד, שמתפקד כמו מקהלה שלמה. כולם לבושים באופן תיאטרלי, בסגנון עליסה בארץ הפלאות, כשלא ברור אם פורטיס הוא חתול הצ'שייר או הכובען המשוגע. אבל מה שבטוח הוא שהוא נותן בראש, גם באפיזודה האופראית הזו. פורטיס מתיישב על הספה בחיוך של הרשע מאוסטין פאוורס ושר בדרמטיות את "אגם ענקית", שממשיך ל"החבר אני", "שקיעתה של הזריחה" וביצוע מפליא פשוט ל"חצי אוטומטי", תוך שהוא מתרוצץ ומתפתל על הבמה כאחוז אפילפסיה. "בחרנו יום מוזר!", הוא צועק, "שעה מוזרה ושמים מה זה מוזרים. אבל פה הכל נורמלי!", רק כדי לרדת מהבמה עם נגניו מארץ הפלאות.
עוד ביקורות הופעות בערוץ המוזיקה של ynet:
פסטיבל ג'אז בים האדום: הגרסה הסקסית
מריה קארי בהופעה: הגיעה באיחור - של שנים
אתניקס ואייל גולן בהופעה: ישראל, דור 3
עומר אדם ומשה פרץ: שואו מאכזב בלי ספיריט
חשיכה מלווה באפקטים ודיסטורשנים מתחלפת בצלליות של להקה, המוקרנות כפנס קסם מאחורי מסך. כעבור כדקה של נגינה המסך נקרע ומאחוריו מתגלה הלהקה של פורטיס, כולם בחליפות שחורות ובכובעים רחבי שוליים. וכך נפתחת המערכה השנייה, שבה מנוגנים שירי האלבום החדש, "תולדות הכותרת". אלבום מוצלח ויפה, שגם מביא לבמה את מי שהתארח בהקלטות שלו. גיא מר מהדג נחש ואחד, ברי סחרוף, שעולה בנון שלנט לביצוע משותף עם פורטיס של "העץ על הגבעה", מתוך האלבום.
שלוש נגניות המיתר שבות לבמה, ומדד ההתרגשות רק עולה - בייחוד כשפורטיס מבצע את הסינגל הראשון מתוך האלבום, "מעיר נעלמים". פתאום, מילות השיר זוכות להמחשה חיה על הבמה. "זאת זריחה מאוחרת ומרגיש די מוכר, כל ניצוץ והצבע באוויר הסחרחר", שר האיש שדווקא אחרי שחצה את גיל 60, זוכה לאהבה ולהכרה שלא ידע מרבית שנותיו, "זו אהבה מאוחרת ועוד לא מאוחר, כל מקום והרגע לעולם לא נגמר".
מה שכן נגמר זו המערכה השנייה, שלאחריה הלהקה שבה לבמה בז'קטים מוזרים בצבע אדום. הם נראים כמו תזמורת הלבבות השבורים של פורטיס הדורמן, שכשלעצמו זכה לז'קט בצבעי כחול וזהב. מיד מתברר שהגענו לשלב הלהיטים של האירוע, שמתחיל ב"רד מעל מסך הטלוויזיה" וממשיך לתצוגת תכלית בלתי ניתנת לתחרות ברוק הישראלי של "אין קשר", "שועל במנוסה" ו"חתול מפלצת". באמצע השיר, פורטיס מורה לקהל להרים ידיים, וכל בית האופרה עולה באוויר. "אני מצלצל לפורטיס של לפני 40 שנה", אומר האיש הקירח והשמח על הבמה, "ואומר לו 'תקשיב, באים מלא אנשים לראות אותך'. הוא עונה לי 'לא יכול להיות'. ואני אומר 'תאמין לי, הם עוד באים'". עם הופעה כזו, אין שום סיבה שיפסיקו.
מכאן זה ממשיך להופעת אורח שנייה של ברי סחרוף, שנמנם בינתיים מאחורי הקלעים (צודק. שישי בצהרים), לשירה בציבור עם "תלוי על הצלב" ולביצוע מטורף באמת של "נעליים". ראיתי כבר אינספור גרסאות של ההמנון הזה, זאת הייתה כנראה היפה והמטורללת מכולן. בואו נגיד רק שבשלב מסויים של השיר פורטיס הניף את ספת הבורדו באוויר, הביט באמוק סביב וברגע האחרון החליט להשיב אותה לבמה. כנראה שהיה שם מקרר, שקירר לו את המוח.
בהדרן הוא עלה עם ילדה קטנה, שסירבה באופן מתוק להפליא לשיר אתו יחד את "בצהרי היום". ואפילו התקלה הזו עברה באופן יפה ומעורר חיוך. כן, חיוכים היו שם בשפע, אצל פורטיס באופרה. גם בקרב הקהל, וגם על פני האמן. עם תום ההופעה, כבר היה ברור לגמרי איזו דמות הוא מגלם ב"עליסה" - חתול הצ'שייר. זה שהחיוך שלו נשאר תלוי באוויר, הרבה אחרי שהוא עצמו נעלם.