גרמנים למען פליטים: "ההיסטוריה לימדה אותנו"
זאת לא רק מרקל: אחד מכל חמישה גרמנים כבר סייע באופן אישי לפליטים, וגל המתנדבים כולל מתורגמנים, נהגים ותורמי ציוד, שמגיעים אחרי העבודה למרכזי הקליטה ורוצים לעזור לסורים ככל שרק ניתן. "גם אנחנו היינו פליטים", הם מזכירים, "וגרמניה הייתה אחראית לסבל. זה הדבר האנושי לעשות"
מדי יום בארבעת השבועות האחרונים, מ-08:00 עד 19:00, הגימלאי פרנק דיטריך מתייצב במרכז הרישום לפליטים בברלין כדי לחלק מים למהגרים שמחכים במקום. "זו דרך טובה הרבה יותר לנצל את הזמן שלי מאשר לשבת בבית מול הטלוויזיה", הוא מסביר. "יש פשוט יותר מדי אנשים שמחכים להירשם ואין שום דרך שבה הממשלה יכולה להתמודד עם זה, אז אנשים צריכים לעזור".
עוד סיפורים מרתקים מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
אלפי גרמנים כמוהו הצטרפו בהתנדבות למאמץ הגדול ביותר שידעה גרמניה לקליטת פליטים מאז מלחמת העולם השנייה, בניסיון להתמודד בהצלחה עם הגל האדיר של מהגרים שמגיע בימים אלה לתחומי המדינה. עד לסוף השנה צפוי מספרם של המהגרים הנכנסים לגרמניה לעמוד על 800 אלף, שיעור בלתי נתפש בהשוואה לעבר.
חלק מהמתנדבים הגיעו לתחנות הרכבת שבהם יורדים המהגרים כדי להגיש דובוני צעצוע לילדים תשושים, ואחרים נותנים למהגרים שיעורים בגרמנית, מסייעים כמתרגמים ואפילו פותחים את בתיהם למהגרים. יש גם מי שבאים במכוניות עמוסות בציוד, מחיתולים לתינוקות, דרך שמיכות ועד למעילי חורף. גם כלי התקשורת מצטרפים לתנועה העממית הזו, והרשתות החברתיות רק מעצימות אותה.
"בכל סוף שבוע או ערב אתה רואה מכונית אחרי מכונית מגיעות לכאן עמוסות בציוד לפליטים", מספר אנדרל קמרמייר, אמן שביתו והסטודיו שלו שוכנים ממש בסמוך למקלט זמני לפליטים. "סביר להניח שיש לזה קשר להיסטוריה שלנו, לזיכרון הגרמני. כמעט לכל הגרמנים יש במשפחה מישהו שהיה פעם פליט או מהגר".
במאמר מערכת תחת הכותרת "גם אני הייתי פליטה", תיארה לפני כמה ימים הסופרת כלת פרסת נובל הרטה מילר כיצד מאות אלפי גרמנים ברחו מהמדינה במהלך שנות שלטונו של המשטר הנאצי, וכיצד אלפים אחרים נמלטו מידי המשטר הקומוניסטי במזרח אירופה ובמזרח גרמניה בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה.
"גם אני הייתי פליטה מרומניה", היא כתבה בטור בעיתון הנפוץ "בילד". "ברומניה אנשים דיברו על 'מחלת הפליטים' – ככל שאנשים רבים יותר נורו בגבול בזמן מנוסתם, כך רבים עוד יותר הצטרפו לבריחה. מאיזו סיבה? ספק, פחד למות וחוסר תקווה. כל מי שברח לגלות מידי הנאצים ניצל. גרמניה צריכה לעשות מה שמדינות אחרות עשו לפני כן עבור הגרמנים".
עוד כתבה: "יש לנו אחריות, בהתחשב בעבר. אבל מעבר לזה, הבעת סימפתיה היא מעשה הומניטרי. אלה שאינם יודעים זאת עוד, מחזיקים באותה תפישה של 'מולדת' שבעבר הבריחה גרמנים אל מחוץ לגרמניה".
ההיסטוריון ארנולף ברינג בטוח: "הדברים הטובים שאנחנו עושים היום קשורים לפשע שביצענו, יותר מכול בתקופה הנאצית". הוא מציין שכל התבטאות נגד המהגרים נתקלה בתגובה נזעמת ברשתות החברתיות בגרמניה.
בשעריו של מרכז רישום למהגרים מכוון יורג ברוהן נהג נוסף שהביא תרומות לנקודת האיסוף. "אנשים חושבים שהגרמנים הם עם קר ורציונלי, אבל בפועל הם אנשים רגישים מאוד. הם לא יכולים לעמוד מנגד ופשוט לראות אנשים סובלים ככה", אומר ברוהן ביום השני להתנדבותו במקום.
לפי סקר של מכון YouGov, אחד מכל חמישה גרמנים כבר הגיש באופן אישי סיוע לפליטים בדרך זו או אחרת, נתון מרשים למדי. פטריק סזלג, מתנדב נוסף שהביא תרומות לפליטים למרכז הקליטה, נשאל מדוע הוא עושה זאת והשיב: "למה לא? זה מה שכולם צריכים לעשות, לא?".
קמרמייר מצביע על כך שאנשים רבים שהביאו תרומות למקלט לפליטים היו בעצמם מהגרים בשנים האחרונות או נולדו למשפחות של מהגרים.
במקלט עצמו, בחור צעיר ניהל שיחה ערה עם המנהלת וניסה לשכנע אותה לקבל שני פליטים נוספים. האיש, שסירב להזדהות
בשמו, סיפר כי הוא מתנדב כמתרגם עבור הפליטים. "נולדתי בגרמניה אבל ההורים שלי באו לכאן מאיראן", סיפר האיש, מהנדס. "אנחנו מסתדרים כאן היטב ואני פשוט מרגיש שאנחנו צריכים לעזור".
לדבריו, הוא בא למרכז מדי יום אחרי העבודה, "כדי להגיש כל סיוע שצריכים כאן – בין שמדובר בתרגום או בהסעה של אנשים בחזרה למקלטים שלהם. כל העניין הוא להיות אנושי".