ספורטאי שנת תשע"ה: זהבי וקנייזבה-מיננקו
האחד הושווה למיקי ברקוביץ', כבש בלי סוף, בעיקר שערי ניצחון והשתלב בשיחות הסלון של כולנו, השנייה החזירה את האתלטיקה הישראלית לפסגות בהן לא ביקרה שנים. נבחרי השנה של ynet ספורט
רץ, קופץ, כובש שער - ואז גם את שער הניצחון
"איש השנה" זו מסורת עתיקת יומין. עוד לפני שהסתיימה לה השנה הראשונה בעולם, הרבה לפני הספירה, החלו לחשוב מי יהיה האיש הכי חשוב שלה. ויש שלל מדדים לקבוע את זה – הישגים, הצלחות, אירועים גדולים ועוד ועוד.
אבל בעולם של 2015, אחרי הספירה, איש השנה הוא האיש שהשם שלו עולה הכי הרבה פעמים. בשיחות הסלון, ברחוב, בבית הקפה, בפייסבוק, בטוויטר, בוואטסאפ וב"מקושרים". האיש שהשם שלו הופך להיות שם נרדף, תחלופה סאטירית או אמיתית למציאות. ואין איש ששמו עלה יותר פעמים, נאמר בקול יותר ברור והוזכר על בדל השפתיים של אנשים – מאשר ערן זהבי.
מחפשים מפכ"ל? זרקו את המועמדות של ערן זהבי. נבחרת הכדורסל הפסידה? חבל שלא הכניסו את ערן זהבי. תוהים מי יזכה בגמר של אקס פקטור? ערן זהבי. השם שחזר על עצמו שוב ושוב, ואחרי שנים של תהילה הפך לדבר הכי גדול שאפשר – הפך לתופעה.
הוא הוביל את מכבי ת"א לזכייה בשלושה גביעים, הדהים את כולם עם הצמד בצ'כיה מול ויקטוריה פלזן, השער המדהים בנגיחה בבאזל שקבע 2:2 ובסופו של דבר השער שהעלה את מכבי ת"א לצ'מפיונס. אפילו למיץ' גולדהאר לא אכפת שקוראים לקבוצה שלו מכבי "זהבי" תל אביב.
את הווינריות שלו השוו למיקי ברקוביץ'. כן, למ.י.ק.י, את השער שלו בשווייץ השוו לכריסטיאנו רונאלדו, את הזכייה הבלתי פוסקת שלו בתארים השוו ליעקב הלל. כן, יעקב הלל!
בשנת תשע"ה ערן זהבי זהבי הצליח לפרוץ את התקרה שרק מעט ספורטאים הצליחו לפרוץ. זו שמעבר לתקרה נמצאת אמא שלכם, והשכן מהקומה העליונה וכל אותם אנשים שלא באמת עוקבים אחר הספורט.
גם דייויד בלאט מועמד ראוי לתואר "ספורטאי השנה", אבל את פריצת החומה שלו הוא עשה כבר בעונה שעברה, וחוץ מזה – דייויד בלאט זו קטגוריה אחרת. העדיפות ב"איש השנה בספורט", הולכת לספורטאי. זה שרץ, שקופץ, שכובש עוד שער ועוד שער – ואז גם את שער הניצחון. כי כדורגל משחקים 90 דקות, ואז ערן זהבי מנצח.
(שרון דוידוביץ')
זה הזמן לאפקט קנייזבה-מיננקו
בטורה האישי ב"ידיעות אחרונות", כינתה אסתר רוט-שחמורוב את חנה קנייזבה-מיננקו כ"מתנה לאתלטיקה הישראלית". ואכן, זוהי הגדרה מדויקת. מתי בפעם האחרונה הגיעה לכאן, בלי שום סייג ודרישות מוקדמות מופרזות, ספורטאית עם רקורד של מקום רביעי בענף היוקרתי ביותר במשחקים האולימפיים?
אלא שבאריזת המתנה שנפלה על הספורט הישראלי משמיים, היה דבר נוסף. את הכישרון הספורטיבי העצום של קנייזבה-מיננקו עטף נייר צלופן צבעוני של רצון עז להתערות בחברה הישראלית. היא הגיעה אלינו מאהבה ולא מפסיקה לפזר עלינו אהבה. עמוד הפייסבוק שלה שוקק חיים, היא משתפת פעולה עם התקשורת, מתעקשת להתראיין בעברית ומנהלת רומן עם הדגל הישראלי.
האמת, שגם אם הייתה בוחרת להסתגר בדלת אמותיה ולהשקיע את כל מרצה בעבודה קשה, מבלי להיחשף בפני הציבור הרחב, לא הייתי מלין על כך. ספורטאי לא נמדד ביחס שלו אל התקשורת. אלא שקנייזבה-מיננקו החליטה שהיא לא מסתפקת בניתורים מרשימים אל עבר ארגז החול ונטלה על עצמה תפקיד של שגרירה במקצוע שלמעט משוגעות לדבר כמו ניבה זיו, היה כמעט בתרדמת באתלטיקה הנשית המקומית.
המאמצים שקנייזבה-מיננקו משקיעה בהתאקלמותה בחברה הישראלית ובחיבור להווייתה, החיוכים שהיא מפזרת לכל עבר וחשיפתה כלפי הציבור הרחב, יכולים להעניק לאתלטיקה המקומית את זריקת המרץ שהיא כה זקוקה לה, וחשוב מכך לסחוף ילדות שינסו בעצמן לקפוץ משולשת מתוך שאיפה לחקות את האלילה שלהן.
בשבועות שחלפו לאחר זכייתה של ירדן ג'רבי באליפות העולם בג'ודו ב-2013, לוחות המודעות בשכונת מגוריי הוצפו במודעות המזמינות ילדים להצטרף לחוגי ג'ודו. לצערי, במודעות לחוגי אתלטיקה לא נתקלתי אחרי אליפות העולם בבייג'ינג וחבל שכך. אסור להחמיץ את המומנטום הנדיר. קנייזבה-מיננקו אמנם הגיעה אלינו כאתלטית מוכנה, אבל בזכותה נוכל להכין בעצמנו את אתלטיות העתיד. כולם זוכרים את אפקט ארד-סמדג'ה אחרי אולימפיאדת ברצלונה 1992, כשהמוני ילדים הציפו את מועדוני הג'ודו ברחבי הארץ, זה הזמן לאפקט קנייזבה-מיננקו.
(אליסף דעואל)
לפנייה לכתב/ת 
